מעיין אדם בחרה בדיוק במה שהייתה צריכה לבחור – בעצמה

בימים האחרונים כולנו נכנסו לנבכי הזוגיות של מעיין אדם ואסיף אלקיים בין אם רצינו ובין אם לא, ולפי איך שזה נראה ברשת, לכולנו יש גם מה להגיד עליה. הידיעות על הפרידה הדרמטית הופיעו בכל האתרים לאחר שאדם פרסמה פוסט (באמת) נוגע ללב באינסטגרם, ובו סיפרה על סיבת הפרידה הכואבת –  היא רצתה ילדים ואלקיים לא. או עדיין לא. סיפור מוכר, הא?

כמו מעיין גם אני הייתי שם. כשיצאתי עם מישהו שהצהיר שאינו רוצה ילדים, סירבתי להאמין. "יבוא לו יבוא לו", אמרתי לעצמי. "הוא לא מבין איזו אמא מדהימה אני הולכת להיות. הוא לא רצה ילדים עם האקסית, אבל איתי אין מצב שיסרב, תוך כמה חודשים זה עובר לו". אבל זה לא עבר. הוא פשוט לא רצה ואני לא רציתי להאמין שזה כך. אולי עוד כמה חודשים? אולי אם ניקשר יותר? אולי אני צריכה לא לדבר על זה וזה יקרה מעצמו? אבל לא. למרות הקושי שלי להבין, לקבל ולהשלים עם העובדה שהגבר שאהבתי לא היה בקטע, שום דבר לא השתנה. הוא לא רצה ילדים. הקשר נגמר ונשבר לי הלב.

פרידה היא דבר קשה, ומעיין אדם קפצה אליה ראש באומץ מעורר הערכה. וקל להזדהות עם הכאב שלה. לב שבור זה לא נעים, זה לבכות סתם ככה ולחשוב עליו כל הזמן, ולדבר על זה עם כל מי שרוצה ולא רוצה לשמוע ולנסות להיאחז בתקווה שזה ייגמר מתישהו, הסבל הזה. בפרידות זה לא משנה שהראש יודע שזה הדבר הנכון לעשות, ובמקרה של אדם – עבור החלום הגדול יותר את צריכה לעשות וויתורים כואבים. הלב עוד מתגעגע ואוהב, הספקות והחרטות מנסים להיכנס, וזו תקופה של בלבול, עצב ותסכול.

השורדת המיתולוגית הוכיחה משמעת עצמית ונחישות אדירה. היא בחרה להיות נאמנה לעצמה ולחלום הגדול שלה להפוך לאמא, וקיבלה החלטה חכמה. היא הבינה שעם אלקיים זה לא היה קורה, לא בהתאם לרצונות ולצרכים שלה לפחות, ולכן זה הזמן לעזוב. אחרי הכל יש עובדות שאי אפשר להתווכח איתן – הגוף מתבגר והשעון הביולוגי מתקתק. ולזה, לצערי, אנחנו בוחרות שלא להאמין לעיתים.

תראו, יש לי ביקורת על אדם, אפילו לא מעט. אני חולקת על מרבית האמירות שלה, אבל את הבייגל'ה שיש לה מעל הראש אי אפשר לקחת. אדם הצליחה למצב את עצמה בשנה האחרונה כפרסונה תקשורתית עם נוכחות שמצליחה להביא קהל, לעורר עניין ולייצר שיח. הפרידה האמיצה מאלקיים היא עבורי המעשה הכי פמיניסטי ומעורר השראה שהיא עשתה ואני מעריכה אותה על כך מאוד.

החשיפה האינטימית הזו, שיש לה גם מחיר אישי, מעבירה לכולנו מסר מחזק – בין אם אתן רוצות ילדים או לא, בין אם אתן אוהבות את אדם ובין אם לא – בחרו בעצמכן. אדם סיפרה שהיה לה הכל בזוגיות, אבל מעבר לאהבה ענקית וממלאת, יש דברים שהיו איתנו לפני שהתאהבנו עד כלות – חלומות. אסור לנו לוותר עליהם גם כשנראה שיש לנו חיים נפלאים, נוחים ומספקים.

הדברים שרצינו לפני, שהם שלנו בלי קשר לבן או בת הזוג, לעיתים נעלמים בתוך קשר. הם נטמעים באהבה ונשכחים, אנחנו מאפסנות אותם איפשהו מאחור ואומרות לעצמנו ש"מתישהו נעשה את זה". אבל המתישהו הזה לא תמיד מגיע. עכשיו זה ילד, מחר זה תואר, אולי זה חלום להקים עסק או שינוי חיצוני משמעותי שרצינו לעשות. אדם מזכירה לנו שגם כשטוב לנו אסור לנו לשכוח את עצמנו, אסור לנו לוותר על עצמנו, כי הזמן עובר ויש חלונות זמן שלא חוזרים.

כשהמטרה ברורה, אפשר להתגבר על קשיים שבדרך. אדם רוצה ילדים, ואם זה אומר לוותר על מי שנראה כמו אהבת חייה, הוויתור ייעשה. לב שבור מתאחה בסופו של דבר, אהבה אפשר למצוא עם גבר אחר, אבל להביא לעולם ילד זה לא משהו שאפשר לעשות תמיד. בחרו בעצמכן עכשיו, זו החלטה שלא תתחרטו עליה.

אהבהזוגיותילדיםמעיין אדם