"ככה הפסקתי לרחם על נועה ירון"

נועה ירון כבשה אותי. היא עשתה את זה בפעם הראשונה כשהייתי ילדה, אי שם בשנות ה-90', והיא עשתה את זה שוב היום, עשרים ומשהו שנים אחרי, כשאני כבר בת שלושים וקצת.

כשהייתי ילדה, בתקופה שערוץ הילדים המיתולגי ז"ל היה בשיאו, ירון נראתה לי הדבר הכי אמיתי על המסך. היו לה תלתלים גדולים, וחיוך רחב והיא הייתה בטוחה בעצמה וחזקה – ובעיניי, ילדה שהייתה ביישנית וקצת נחבאת אל הכלים, זה היה הדבר הכי עוצמתי שיש.

אחר כך היא נעלמה. כמו גיל ססובר, אפרת רייטן, מיכל ינאי ואחרים. כמה שנים אחרי זה, שמעתי שהשינוי שלה היה אחר, שהיא חזרה בתשובה, התרחקה מעולם שהרגיש לה מזויף, מצאה את עצמה והתחתנה. גם את זה אהבתי. ההתחזקות הרוחנית הזאת נראתה לי קסומה, והיכולת לעצור הכל, גם אם זה נראה טוב מבחוץ, ולעשות מה שאת רוצה – הפך את ירון לדמות עוד יותר חזקה בעיניי. 

עשרים ומשהו שנים עברו מאז, וסדרת הדוקו-ריאליטי של יס "יס מן" הפגישה בינינו שוב, הפעם שתינו כבר גדולות. אני נשואה עם ילדים, וירון בפוסט טראומה, גרושה עם שבעה ילדים. כמו שבטח קראתם באינספור ראיונות בתקופה האחרונה מאז עליית הסדרה לאוויר, בעלה של ירון, יובל דיין, עזב אותה ואת הדת, השאיר אותה לגדל את ילדיהם כמעט לבד, ולהתמודד עם עדת המעריצים שטיפחו ובעיקר עם שבר גדול. רוחני ואישי.

מאז שידור הסדרה נועה ירון מקבלת הרבה אהבה. יובל דיין, לעומתה, מקבל, כמו שבטח תיאר לעצמו, גלים של שנאה. צריך להודות, כל כך הרבה נשים מתחברות דווקא לסיפור של בני הזוג כי הוא מעורר בהן את הפחד הכי כמוס שלהן – הסיכוי שיום אחד הגבר שלהן יעבור סוג של משבר (משבר הילד הראשון/ משבר גיל הארבעים/משבר גיל העמידה, רק תבחרו) ויברח. ישאיר אותן לגדל את הילדים לבד ולהתמודד עם העולם. איכשהו זה עדיין קורה ועדיין נראה הגיוני. לגברים מותר להיות ילדותיים וחסרי אחריות בכל גיל, ואנחנו צריכות להיות שם תמיד ולהדביק את השברים. זה קורה כשמתגרשים ובעיקר קורה כשנשואים, שתקום האישה שבעלה לא נשען עליה ויודע שהיא תמיד תחפה עליו.

אבל למרות שאני שומרת לה חסד נעורים, אני כועסת על נועה ירון. אני כועסת עליה כי אחרי כל מה שיובל דיין העביר אותה נראה שהיא עדיין מאוהבת בו, ומחכה שהוא יתעשת ויחזור אליה. אני כועסת עליה כי ברור שהיא הייתה הגדולה והמוארת בקשר הזה, אבל העדיפה לעמוד מאחוריו ולבטל את עצמה קצת. כמו שקורה לכולנו כל כך הרבה פעמים. וכמו שקורה גם לי לפעמים, כשאני מבטלת את מה שאני חושבת כי מרגיש לי מידי פעם שבן הזוג שלי הוא יותר.

עד לפני כמה פרקים, בכל פעם שצפיתי בירון על המרקע ריחמתי עליה ורק חשבתי איך החיים שלה היו כל כך בטוחים והלכו פתאום לכיוון לא צפוי. לפני כמה ערבים, בעודי יושבת על הספה בפיג'מה דהויה, הבנתי שהרחמים המתנשאים האלה הם בעיקר סוג של מראה לפרצוף שאומרת לי לקחת את עצמי בשתי ידיים, להפסיק לדאוג לכל מי שסביבי ולעשות משהו בשביל עצמי.

נועה ירון לומדת על המסך ומחוצה לו לגלות את עצמה שוב ולהגשים חלומות, ישנים וחדשים. כנראה שזה בכל זאת הייעוד שלה בחיים, להעביר אותנו שיעורים וללמד אותנו על עצמנו. עכשיו אנחנו צריכות לנסות להבין איך עושים את זה, לפני המבול.

גירושיםיובל דייןיס מןנועה ירוןנישואים