שלום עם האקס: מה באמת עומד מאחורי הסולחה של בן אל תבורי ואורטל עמר?

אישה פוגשת גבר, מתאהבת בו, הוא מתאהב בה. הם מצטלמים הרבה לרשת חברתית לבחירתם, מדגמנים אהבת אמת. יום אחד הם גם מעלים תמונה של טבעת ו"סייב דה דייט" ומכאן הם יחיו באושר עד עצם היום הבא. זה סיפור יפה ומפולטר בחן, אבל לפעמים היום הבא מגיע מוקדם מהצפוי וזה פשוט נגמר, ועוד לא הספקנו ליהנות מתמונות מאושרות של הזוג פלוס היורש וכבר ליורש יש שני בתים ולכל בית חשבון אינסטגרם משלו, שמכתיר אותו ״הנסיך שלי״. שלי. ביחיד.

עד כאן מבאס אבל לא משהו חדש, זוגות נפרדים כל הזמן. הילדים מיטלטלים בין בתים ומלבד ימי הורים ומסיבות גן וכיתה לכבוד חגי ישראל לא צריך להיפגש. הודעות טקסט לקוניות מספיקות – בטח אם החלופה היא ריבים ומלחמות על ״טובת הילד״. אבל מה קורה כשההורים מסתדרים, חלילה? מדברים יפה ואף בנועם, רחמנא ליצלן? חברים של ממש, השם ישמור? או אז מתברר שכחברה אנחנו פשוט לא ערוכים להתמודד עם הגזרה. על אחת כמה וכמה אם הורגלנו בעסיס הממכר של עדכונים שוטפים בהליכי הפרידה וההתאוששות הציבורית של כל אחד מבני הזוג לשעבר.

קחו למשל את בן אל תבורי ואורטל עמר. הפרידה שלהם הייתה עסיסית, מתוקשרת, מצולמת, מדווחת ומתומללת – כזו שהיא פשוט תענוג לחובבי הז׳אנר, אבל אתמול הופצו ברשתות החברתיות סרטונים של בן אל מקדיש שיר מרגש לעמר הנרגשת, ומאז המעריצים בהיסטריה והרשת משתוללת. השניים מכחישים קאמבק וכולם תוהים בהיסטריה למה בן אל שוב נחמד לאורטל ומקדיש לה שירים, ולמה היא מצידה מביטה אליו בעיניים נוצצות ודומעות. הייתכן שמדובר בעוד מקרה זר ומוזר של פרודים שהתבגרו מלכעוס ונזכרו שיש להם ילד לגדל יחד? ואולי מה שבאמת מזעזע אותנו זו האפשרות שהם באמת ובתמים זוכרים שפעם הם אהבו זו את זה וזה את זו. ושהייתה ביניהם חברות.

אז מה כל כך מדהים אותנו בגרושים שמתנהגים יפה אחד לשנייה ואחת לשני? הרי העובדה שפעם הם היו החברים הכי טובים אמורה להספיק להם בכדי להתגבר על המשבר, בכל זאת מדובר באדם שהם לכל הפחות רצו לערבב איתו את המטען הגנטי שלהם, יש לשער שמתוך רגש עמוק וכן. להישאר חברים אמור להיות הדיפולט, לא? ובכן, התשובה גם במקרה הזה היא "זמן". מלחמות של פרידה וגירושים לא צריכות להיות נצחיות, אבל בהתחלה צריך זמן לעכל. מניסיוני זה לוקח שנה שלמה, לאחריה צריך לרצות בכל הכוח ולהתאמץ בדיוק איפה שכשלנו כזוג. וכשלנו, אחרת לא היינו במצב הזה של ריב מתמשך.

גם לאבא של הבן שלי ולי הייתה שנה ארוכה של כעס וקושי גדול לפני שיכולנו להתחיל להרגיש משהו חיובי אחד כלפי השנייה ולהיפך. זו החלמה ארוכה וקשה וככל שהשבר עמוק כך הוא מחלים לאט. האמת היא שלא רציתי רק לנהל איתו קשרים קורקטיים של הורות משותפת. רציתי את החבר הכי טוב שלי בחזרה, עם הבדיחות שאף אחד אחר לא מבין והמבט שאומר ״הבנתי אותך״. רציתי קשר אמיתי של חברות עם האדם היחיד בעולם שמרגיש בדיוק כמוני כשהוא מסתכל על הבן שלנו ורואה את מה שאני רואה. שיש לו חור בדיוק באותו האיזור בחזה וכואב לו בדיוק באותו מקום שלי כואב. פשוט רציתי את החבר הזה לצידי, לא משנה מה השתנה מסביב.

אולי לא זה המקרה של בן אל ואורטל ואני רק משליכה. אבל הנה גם בראד פיט וג׳ניפר אניסטון שוב חברים ואפילו מבלים יחד בחג. ולא שכחנו את קורטני קרדאשיאן והאקס שלה שמסוגלים לנפוש יחד עם בני הזוג החדשים שלהם. האם רק אנשים מוכרים שפרטיותם הופקעה יכולים לחיות בשלום עם בן הזוג לשעבר? הרי גם בין דומיהם הם חריגים ובולטים בבחירתם המשונה להישאר חברים עם האקסים. אולי פשוט צריך יותר זמן ואולי כל חברות היא אחרת. מה שבטוח הוא שזה אפשרי ועדיף על פני מלחמה או גרוע מזה – כלום. זה ידרוש מאמץ יותר ממינימלי, אבל מה לא דורש? עשיתם ילד, מעכשיו שום דבר לא קל יותר גם ככה. יאללה, סולחה.

 

אהבהאורטל עמרבן אל תבוריהכוכב הבא לאירוויזיוןפרידה