הפרישה של הארי ומייגן מבית המלוכה היא יריקה בפרצוף של כולנו

אתמול בסביבות תשע בלילה, בעודי מבלה באירוע חברתי פעם ראשונה מזה אלפיים שנות, התחיל מבול של הודעות להרטיט לי את הירך. בהתחלה עוד התעקשתי לשמור על הטלפון בכיס, אבל אחרי כמה זמן אמרתי לעצמי שזה לא מסוג הלילות שבהם לא כדאי להיות מעודכנת, וכך בהכנעה הוצאתי את המכשיר – ומיד חשכו עיני. הזוג הכי קרוב אלי בשנה וחצי האחרונות, זה שליוויתי לאורך כל הדרך, בכל תחנה משמעותית בחייהם, החליט לזרוק אותי. ככה סתם, ללא התראה מראש. עם הודעה לקונית ולא ברורה. וכל מה שיכולתי לומר בתגובה הוא: "אני מבינה את הרצון שלכם, אבל אני צריכה לחשוב איך אני מגיבה לזה". 

אלו מביניכם שגם עוקבים מקרוב (שלא לומר באובססיביות) אחרי הארי ומייגן בוודאי יגידו עכשיו שהידיעה על ויתור מעמדם המלכותי ויציאתם לדרך כלכלית עצמאית לא באמת הגיעה כסופת רעמים בשמי תל אביב. מאז ומתמיד הארי היה הנסיך הפרוע שאוהב ללכת בדרך שלו. עם היציאה הפומבית של הקשר שלו ושל מייגן מרקל, היה נדמה שהוא סוף סוף מתיישר והופך לנסיך מהוגן, אלא שמאז החתונה הזוג התעקש לעבור על כל כלל בספר החוקים המלכותי, החל מחשיפת הכתפיים של מייגן, דרך ההטבלה הפרטית של ארצ'י ועד לתמונה המשוחררת שהם פרסמו כברכת שנה טובה.

 

עד כה הסתכלנו על השינויים האלו כצעדים מבורכים ואפילו הכרחיים – העולם משתנה ואין שום סיבה שמוסד המלוכה המיושן ימשיך להתנהל עם אותם חוקים. אבל הפעם מדובר בצעד שהוא לא סתם מותח גבולות או "מרענן", אלא הוא מהווה יריקה בפרצוף של האומה הבריטית – לא פחות. 

אחת הגאוות הגדולות של הבריטים זה בית המלוכה. מוסד שלכאורה אבד עליו הכלח, אבל בזכות משפחת וינדזור הוא הצליח לעמוד בכל הטלטלות והשינויים ועדיין לשמור על הסקס-אפיל שלו בכל העולם. עד עכשיו הבריטים ישנו בשקט מתוך ידיעה שהאמריקאים מספקים לעולם את משפחת קרדשיאן הטראשית ואילו הם מביאים אלגנטיות שכולם נופלים שדודים לרגליה ושואפים אליה, אפילו ביונסה. וזו הסיבה שעדיין הם כל כך אובססיביים למלוכה וכל אירוע משפחתי שלהם הופך לחג לאומי. זה לא אומר שהם לא מוכנים לראות את המשפחה הראשונה בטוויסט מודרני יותר, הכולל בגדי רשתות, קניות בסופר וגם גירושים כשצריך, אבל הם עדיין רוצים שהם יישארו – ובכן – מלכים. מורמים מהעם. כי אין לבריטים סיפוק גדול יותר מאשר הידיעה שהם עדיין מצליחים לספק לכל העולם את הפנטזיה האולטימטיבית.

 

הרצון של הארי ומייגן לפרוש בשיא פירושו לרדת לעם, אלא שהעם לא רוצה אותם איתו. העם רוצה אותם בארמון, העם רוצה אותם נסיך ונסיכה. והם, כפויי טובה שכמוהם, חושבים שזה יהיה נורא רומנטי להיות כמו כולם. ובכן, תנו לכולם להגיד לכם שאין שום דבר רומנטי במאבק על המחייה, אין שום דבר רומנטי בחיים הפשוטים שלנו, כשהצרות שלנו הן הישרדות ולא רק גודל הכתר שהמלכה תיתן לנו לענוד על ראשינו. אנחנו לא צריכים עוד זוג שיאבק על פרנסה ועל דירה בלונדון או בניו יורק. אנחנו צריכים זוג שמצד אחד ימשיך לספק לנו אסקפיזם ופנטזיה, ומצד שני יבחש מפנים. יעשה שינויים בתוך המערכת, מתוך המערכת. זוג שיצעיד את המלוכה אל העולם המודרני, אבל עדיין ישמור על המלכותיות שלו. והוויתור של מייגן והארי על התפקיד הזה, הוא הוויתור שלהם עלינו.

כשדיאנה וצ'ארלס נפרדו, דיאנה איבדה את התואר שלה, אבל היא לרגע לא הפסיקה למלא את אותן החובות שמילאה כנסיכה. היא אולי שלחה את צ'ארלס לכל הרוחות, אבל לא את העם – ובגלל זה כולם אהבו אותה. הארי ומייגן לא ממשיכים את דרכה החופשית והמשוחררת, אלא הם הולכים לדרך אחרת – ללא זכויות אבל גם ללא חובות לציבור, וכנראה שעל זה הציבור לא יסלח להם. לפחות אני לא אסלח בקרוב.

הנסיך הארימייגן מרקלמשפחת המלוכה