"נשים רבות מתביישות להודות שאין להן חברות, אני החלטתי 'לצאת מהארון'"

"לאורך חיי הבוגרים לא ממש הקדשתי מחשבה לנושא החברות. הדברים פשוט קרו על הדרך כמו שחשבתי שקורה אצל כולן, עד שהגיע אותו הרגע שבעקבותיו התחלתי ממש לחשוב על זה. ואז הכתה בי לראשונה המחשבה 'איך יכול להיות שאני, אישה חברותית ומעניינת, נשארתי כמעט נטולת חברות קרובות?'"

במילים האלו פותחת חני לרמן (49), נשואה ואם לשתיים, את ספרה 'איפה החברות שלנו', ספר שחודר לנימי החברות הנשית ונוגע בנושאים שאף אחת לא מעיזה לדבר עליהם בקול. לרמן הבינה באמצע החיים שהיא נשארה די בודדה, שהקשרים שיש לה עם נשים אחרות הם די שטחיים ושאיכשהו, בגלל הילדים, הקריירה, בן הזוג והחיים עצמם – היא התרחקה מהחברות הקרובות שלה ואיבדה אותן. אז היא החליטה להגיד בקול את המשפט שכולנו מתמלאות בושה ושיפוטיות לגביו – 'אין לי חברות'. היא כתבה פוסט בפייסבוק וקיבלה עליו עשרות תגובות מזדהות, הקימה מיזם חברות לנשים, 'חוג חברות' שמו, והצליחה דרכו ליצור חברויות חדשות שמילאו אותה. בהמשך היא החליטה לכתוב על הנושא ספר, ובמהלך העבודה עליו קיימה ראיונות עם עשרות נשים ששיתפו באומץ את סיפורי החברות שלהן. המחקר שעשתה הביא אותה לתובנות משחררות ומלמדות. לטיפים שהיא נותנת עוד נגיע בהמשך.

"הסיבה שבגללה יצאתי לדרך היא בגלל שבאותה תקופה הרגשתי שאני מאוד לבד עם הדבר הזה", מספרת לרמן, "מסביבי כולן מצטלמות עם החברות בימי הולדת ובחו"ל, ובים ובבית קפה ובפאב, והתחושה הזאת של ה'לבד' הייתה מאוד קשה. לא מספיק שהיה לי חרא כי אני בודדה, גם הרגשתי בנוסף שאני חריגה".

התביישת אבל בכל זאת כתבת על זה ספר. אמיץ.

כל העניין הזה מאוד פגע בדימוי העצמי שלי, הייתה שם הרבה הלקאה עצמית. כשהחלטתי לכתוב את הספר, אמרתי שאני לוקחת על עצמי את הדגל הזה של לדבר על הנושא הזה, שאני הילד שצועק 'המלך הוא עירום'. ופשוט 'יצאתי מהארון' והתאבדתי על זה. רציתי להראות לכולן שהבדידות הזאת קיימת אבל אף אחת לא מדברת על זה".

הזכרת קודם את העניין של הנראות. הרבה נשים מקפידות להעלות לרשת תמונות מבילויים עם חברות, לפעמים אפילו באופן מאולץ. למה חשוב לכולנו להראות שיש לנו חברות וחברים?

"אנשים חושבים שאם יש לך חברות וחברים זה אומר שאת בסדר ושאת נורמלית ופופולרית, ואם אין לך אז משהו לא בסדר איתך. אבל זה פשוט לא נכון, כי בחיים הבוגרים ההזדמנויות ליצור חברויות הן נדירות יותר. ילדים ומתבגרים שוהים בבית הספר כל יום אז יש להם אפשרות לייצר קשרים חברתיים, בצבא אנחנו גם סביב בנות אחרות, טוחנות איתן יחד לחם עם שוקולד, בתואר הראשון אנחנו יושבות שיעורים על שיעורים עם נשים, וכשאנחנו רווקות אפשר לצאת יחד. ואז נהיית לך קריירה, משרה מלאה, את מגיעה הביתה מפורקת, וזוגיות, ילדים, הורים מזדקנים. וזה קשה יותר. ההקבלה שעושים מהילדות לבגרות היא הזויה ולא הגיונית, ובגללה הרבה נשים מסתירות את העובדה שהן בודדות".

רשתות חברתיות וחיוכים מאולצים. צילום אילוסטרציה: shutterstock

כתבת על זה סטטוס בפייסבוק.

"לקח לי טיפול של 4 חודשים עד שהייתי מסוגלת לכתוב את הסטטוס הזה. הוא דיבר על כך שאני בתקופה בחיי שבה יש לי פחות חברות ממה שרציתי. לכתוב אותו ולחשוף את עצמי ככה היה עבורי יותר קשה מללדת את שתי הבנות שלי".

איך היו התגובות שקיבלת?

"מדהימות. תגובות של הזדהות, הערכה וחיבור. חשבתי שאנשים יתרחקו ממני אבל קשרים שהיו לי קפצו מדרגה והפכו יותר קרובים. יכול להיות שהיו כאלה שחשבו שאני איזה הזויה אבל אף אחת לא אמרה את זה אלא להיפך, ככל שדיברתי על זה יותר נשים רצו להתחבר אליי, לא פחות. יש בחשיפה משהו שהוא מאוד אמיץ וחשוף ומזמין".

חברות נשית באמת חשובה כל כך? מה היא נותנת לנו?

"חברות נשית היא בדרך כלל מעצימה ונותנת תחושה של שייכות ושל ערך. אני אתן לך דוגמה, ראיינתי לספר בחורה בשם יהל, היא סיפרה שהיא חלתה בטווח של שלוש שנים בשלוש מחלות שונות – סרטן, קרוהן ואירוע מוחי. אחרי שהיא חלתה, התאגדה סביבה קבוצה של שלושים חברות, הן הקימו קבוצת וואסטאפ ובמשך שלוש שנים תמכו בה סביב השעון. כביסות, בישולים, ביקורים בבית החולים, ועדת טיפוח – כל אחת לקחה על עצמה תפקיד אחר. והיא אומרת באופן מוחלט שהנשים האלה הצילו לה את החיים, שאם היא הייתה רק עם בעלה והילדים יכול להיות שהיום היא לא הייתה חיה. היא הרגישה מחויבות בשבילן. כמובן שזוגיות תומכת זה רצוי וחשוב אבל החיים מאוד טובים ומאושרים עם חברות".

בהרבה מקרים לנשים קשה ליצור חברויות כי הן נכוו מאחרות וסבלו מקשרים רעילים, רכילויות, בגידות אפילו. איך אנחנו מאפשרות לעצמנו להיפתח מחדש?

"אין סיכוי בלי סיכון. אי אפשר להחזיק את הלב חזק ולשמור אותו קרוב בתוך הגוף בלי לתת לו להתנסות, ואם את מנסה לפעמים את זוכה ולפעמים נשבר לך הלב. זה בדיוק אותו דבר לגבי זוגיות, אם גבר אחד פגע בך זה אומר שתסגרי את הגולל על כל המין הגברי לדיראון עולם? יש נשים שעושות את זה אבל את לא רוצה להישאר בודדה. אחת הנשים שראיינתי סיפרה שבגיל 60, כשבעלה נפטר והיא יצאה לפנסיה, היא מצאה את עצמה לבד. אנחנו חייבים עוגנים בחיים וחברות הן חלק מזה. לפעמים חוטפים וזה כואב אבל לפעמים קורים דברים מרגשים מאוד. והתמיכה הזאת היא משהו שלא יסולא בפז".

צילום עטיפת הספר "איפה החברות שלנו?"

ואם אני נפתחת אבל זאת לא החברות שרציתי ואני מזהה שהיא לא טובה לי?

"הבעיה היא שאנחנו כל הזמן מונעות מהרצון לתוצאות. אם מישהי עשתה צעד אחד, וזה לא קרה כמו שרצתה אז היא נסוגה. זה מסתדר לה עם מה שהיא חשבה על נשים והיא סוגרת את הבסטה ולא יוזמת. זה לא נכון לעשות את זה, תמשיכי לנסות עד שתגיע מי שמדויקת לך, איך את רוצה למצוא חברה אם את יושבת בבית ומרחמת על עצמך? צריך לתת לדברים זמן".

כמו דייטים

"נכון. קשרים עם אנשים זה דבר מורכב וזה עניין של החלטה. אני מציעה להיפתח בראש ולבדוק מה מה אפשר לקחת מכל חברה. יש קשרים יותר עמוקים, ויש כאלו שהם הליכה ופטפוטים והם פחות עמוקים, ואני נהנית משניהם. מכל אחד בדרך אחרת. פעם חשבתי שאם החברות היא בלי שיחות עמוקות אז אין בה כלום, אבל זה לא נכון, אפשר גם ליהנות מהאמצע".

את כותבת בספר שהקושי שלנו הוא בלייצר אינטימיות, איך באמת מייצרים אינטימיות עם חברות?

"אינטימיות קודם כל מתרחשת כשאנחנו נפגשות בקביעות לאורך זמן ומשתפות בדברים אישיים, גם בפגיעות שלנו. אם תיפגשי עם חברות וכל הזמן תשתפו בכיף והצלחות שלכן זה משהו שפחות בונה אינטימיות. הצירוף הזה של מפגשים קבועים, לפתוח את הלב, ולהראות פגיעות – יוצרים אינטימיות. צריך לעשות את זה לאורך זמן ומפעם לפעם זה נבנה. גם אם נפגעת, תנסי שוב עם מישהי אחרת, כמו עם בני זוג. אם רוצים חברות חייבים להיפתח ולסמוך, ובעיניי גם לאפשר להן לעזור לך. רוב האנשים, אם אתה נותן להם לעזור לך, ישמחו לעשות את זה".

יש ראיון שקיימת עבור הספר שריגש או השפיע עלייך במיוחד?

"כולם מאוד ריגשו אותי. אני חושבת שהסיפור שהכי שבר לי איזה תבנית בראש היה הסיפור של זיוה בביוף שסיפרה שהחברה הטובה הראשונה שלה הייתה חברה של אמא שלה והייתה גדולה ממנה ב-30 שנים. כשישבתי איתה פתאום התחלתי לחשוב עם איזה תבניות ואג'נדות הסתובבתי בראש שחסמו אותי מלהתחבר עם המון נשים. עבורי, להפוך להיות חברה הכי טובה של מישהי שגדולה ממני ביותר מ3-4 שנים, שלא נדבר על עשרות שנים, היה סוג של הארדקור, אבל עכשיו יש לי חברה חדשה שגדולה ממני ב-7 שנים והיא סבתא בכלל. אין לזה יותר משמעות עבורי".

בעצם, יש לנו תבנית של איך החברה הטובה שלנו אמורה להיראות ולהיות.

"כתבתי על זה. לכולנו יש תבניות לרוב לא מודעות, של איך היא צריכה להיראות. גיל, סטטוס, השכלה, לפעמים מה העדה שלה ומה מידת הדתיות שלה. וכשאנחנו פוגשות מישהי שהיא לא בתבנית אז בתוך הראש שלנו אנחנו לא פתוחות בכלל לייצר איתה קשר. באופן אישי פספסתי ככה המון נשים".

חני לרמן. צילום: יח"צ

הקמת מיזם שנקרא חוג חברות, איך זה עובד?

"לפני 3 שנים פתחתי מיזם ארצי של קבוצות שהמטרה שלהן היא הגדלת המעגל החברתי. נשים נרשמות לסדרה של 8 מפגשים במהלכם הן הופכות מקבוצה של נשים זרות לקבוצת מכרות, ידידות או חברות ואחר כך הן יכולות להמשיך לבד. הן מתראות בכל שבועיים במשך ארבעה חודשים, לכל קבוצה יש מובילה שהיא בוגרת החוג ובכל מפגש יש פעילות שמעודדת אינטראקציה שעוזרת לנשים להכיר מכיוון אחר".

יש חברויות שיצאו משם?

"המון. רובן לא דואגות לעדכן אותי אבל אני חברה של רבות מהן בפייסבוק ואני רואה תמונות שהן מעלות ממפגשים שלהן".

בספר כתבת על חברויות בימי הקורונה. דיברת על כך שהעובדה שהיינו בסגר ומסביב אף אחד לא בילה ויצא – הורידה מאיתנו סוג של לחץ של "אני חייבת גם לצאת עם חברות". אז אולי באמת הסיבה העיקרית לרצון לחברות הוא הלחץ להיות כמו כולם? איך אפשר לזהות אם הרצון הזה אמיתי?

"אם בסופו של דבר את נפגשת אם אחרות ולא באמת נהנית וכיף לך את יודעת שאת עושה את זה מלחץ חברתי ולא כי את באמת צריכה. אם את מרגישה כשאת יוצאת שאת נטענת וזה מעניין לך, זה אומר שאת זקוקה ורוצה את זה והחברות עושה לך טוב".

ואחרי המחקר המעמיק – תני לנו טיפים ליצירת חברויות.

"אני חושבת שקודם כל, כמו שציינתי קודם, צריך להיפתח לכל מיני סגנונות של נשים. לתת הזדמנות וליזום ולהפסיק לתת לפחד מדחייה לשתק אותנו. עוד טיפ חשוב הוא לנסות לחדש קשרי עבר, זה יכול להיות הרבה יותר קל מלייצר קשר חדש. אם זכורה לך מישהי לטובה אז לנסות לחדש, בהרבה מקרים 'הקסם' חוזר. חשוב מאוד גם לשמור על קשרים קיימים – וכשיש קשיים להילחם על הקשר, להיפגש ולדבר. הרבה פעמים יש קטע של אגו ובמקום לבוא ולדבר אנחנו מתנתקות. את לא עושה את זה בכל שאר הקשרים בחייך אז למה פה? לפעמים חברה יכולה להיות יותר מבן משפחה".

יש מסקנה שחשוב לך להעביר הלאה?

"הרבה פעמים אנחנו ממלאות לעצמנו את הראש עוד לפני שניסינו – 'היא בטח לא תרצה איתי קשר, 'היא יפה ממני', 'חכמה ממני', או שאנחנו עושות קביעות שיפוטיות כמו 'בטח יהיה משעמם'. אני אומרת אל תניחי הנחות. את רואה רק את הקצה של הקצה של האישה שמולך. הייתה מישהי שרקדה איתי באיזשהו חוג. שנים לא דיברנו כי חשבתי שהיא לא תשים עליי בכלל. היא הייתה מוקפדת, עם לק, נראית מעולה, ואני, נמוכה ומתולתלת ולא מטופחת, פסלתי אותה מראש. במשך 5 שנים רקדנו יחד ולא החלפנו מילה ורק השנה בקורונה פגשתי אותה בחוג אחר והיא פנתה אליי והזמינה אותי לקפה וגיליתי עולם. היום היא אחת החברות הכי קרובות אליי. אז מה אם היא מתעסקת עם טיפוח ואני לא? מצאנו כל כך הרבה נקודות משיקות בנפש והיום זה מצחיק אותי איך פסלתי אותה כל כך מהר. בגלל זה אני אומרת לכולן תנסו, מקסימום תצליחו".

אינטימיותחברותחיי חברהרשתות חברתיות