"באפליקציות הכרויות לא מחפשים שאנשים יכירו, אם זה יקרה המודל העסקי לא יהיה רווחי מבחינתם"

לירז מרגלית היא ד"ר לפסיכולוגיה חברתית שחוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, מחברת הספר 'עיצוב התודעה', כותבת טורים במגוון עיתונים ומרצה. קוראים לה "הפסיכולוגית של האינטרנט" ולא סתם. בראיון מיוחד, חשפה מרגלית את הקשר בין פילטרים, פומו ואהבה ברשתות החברתיות, והסבירה איך באמת יודעים אם מי שעשה לך מאצ' הוא בעניין שלך או רק מחכה לדבר הטוב הבא.

השאלה הראשונה מתקשרת, איך לא, לאפליקציות ומערכות יחסים. עד כמה אנחנו באמת מחפשים אהבה בימים אלה באפליקציות?

"אני אגיד לך כמה דברים מדהימים שקרו לגבי האפליקציות גם בקורונה, אבל האמת שעוד קצת לפני.בשנה וחצי האחרונות המקום של האפליקציות הלך והפך להיות הרבה יותר משמעותי, והיום הדרך מספר אחת להכיר אנשים זה באמצעותן. ואני אגיד יותר מזה, אפילו מבחינתם  של בני הגיל השלישי הדרך הפופולרית ביותר להכיר היאדרך אתרי אפליקציות ההיכרויות למיניהם".

אז את אומרת, זה לא רק מילניאלס אלא כולם.

"זה ממש כולם. יש בזה משהו מאוד מתעתע ומאוד מטעה. זה נוח בהרבה מאוד היבטים, בעיקר לגברים אגב. אם נחשוב על זה כמו שצריך, ועזבו פמיניסטיות או לא פמיניסטיות בואו נשאיר את זה רגע בצד, התפקיד המסורתי של גברים על פני שנים היה לעשות את הצעד הראשון והיום יש יותר נשים שמוכנות לבוא ולעשות את הצעד הראשון. אני מראיינת לא מעט גברים והם גם אומרים שהרבה יותר קל להם לקבל דחייה דרך אפליקציה, זה הרבה פחות פוגע ומבחינתם זה כואב לשנייה והם עוברים הלאה. המקומות של האפליקציה שבהם אנחנו יכולים לבוא ולהכיר מישהו בלחיצת כפתור הפכו להיות הרבה יותר נגישים וקלים והם יוצרים אצלנו אשליה של שפע, אבל זאת רק אשליה וההיכרויות דרך האפליקציות, למרות כל הטוב שבהן, בסוף עושות הרבה יותר גרוע".

את אומרת שיש לנו תחושת שפע, כמה באמת זה עובד?

"בואי ניתן כמה נתונים סטטיסטיים יבשים. בכל אפליקציה שהיא היום, בין אם זה ג'י דייט, טינדר או בליינד דייט ויש עוד כהנא וכהנא אפליקציות, יש פיצ'ר של מאצ'ים – כששני בני הזוג מוצאים חן אחד בעיני השנייה. אנחנו רואים שהסטטיסטיקות הן פחות מ- 3% מהאנשים. על כל 570 פרופילים שרואים, יש מאצ' אחד, כלומר לא שמצא חן בעיניי, אלא מאצ' אחד שנמשך מעבר ל- 3 חודשים".

וכמה מאצ'ים קצרי מועד יש? כלומר, עם כמה אנשים אנחנו מגיעים לסוג של שיחה?

"1 ל- 150".

ובכל זאת כולנו נשארים שם. אז זה הפך להיות הדבר הכי פופולרי?

"אני רוצה לספר סיפור אישי. יום אחד כשרק התחלתי לעסוק בתחום הדיגיטל, אני מקבלת מייל מאחת מחברות האפליקציות המאוד מוכרות והם אומרים לי שמאוד היו רוצים לשתף איתי פעולה ולעבוד איתי. הם קנו לי כרטיס טיסה והזמינו לי מלון, לא היה שם שום דבר חשוד, בדקתי את זה ובאמת טסתי מלאת התרגשות לסיאטל וכמובן שלקראת הטיסה הכנתי מצגת ובמצגת הסברתי איך באמצעות עקבות דיגיטליים ולהרכיב על אנשים פרופילים מההתנהגות והעקבות הדיגיטליים שלהם למעשה בלי להחליף איתם מילה אחת.

אז אני מגיעה ומראה במצגת שלי איך אפשר לייצר מאצ'ים בלי לדבר עם אנשים מתוך קריאת הפרופילים שלהם באינטרנט וכך לחסוך להם את הצורך לבוא ולענות על שאלון מייגע. מאוד התרגשתי ויושבים איתי בחדר 3 גברים: מנהל פיתוח עסקי, מנהל מוצר, עוד בחור שאני לא זוכרת את תפקידו המדויק. אני מציגה את השקופית הראשונה ואני ככה רגילה ממצגות שלי שיש תגובות, ניואנסים, שפת גוף, ואני מסתכלת וכלום הם ככה יושבים שותקים ואני מתחילה לאבד ביטחון ואני מציגה את השקף השני וככה בשקף השני אומר לי ג'ון, מנהל הפיתוח העסקי, "תראי, לירז, תודה רבה, אבל זה לא בדיוק מה שאנחנו מחפשים, זה מעניין מאוד", באנגלית מכובסת, ואז אחרי כמה משפטים הבנתי שמה שהם מחפשים זה לא שאנשים יכירו. המודל העסקי אם אנשים יכירו הוא לא רווחי בכלל מבחינתם."

וואו, אז מה הם רצו ממך?

"מה שהוא ציפה שאני אעשה זה להסביר להם איך משאירים אנשים באפליקציות באמצעות גיימיפיקציה, זה מה שרוב האפליקציות עושות היום. הן בעצם ממשילות את הפרופילים לכל מיני מוצרים כמו שיש באי קומרס ולמעשה נותנות לנו סוג של אשליה של שליטה, של פאן, של הפתעה, ובאמצעות גיימיפיקציה שבעצם חקרתי אותה לעומק, הם מצליחים להשאיר כמה שיותר אנשים באפליקציה. למרות שהאיזון הזה בין כמות הפרופילים לבין כמות המאצ'ים הוא מאוד מאוד קטן, הם מצליחים להשאיר אנשים כי הם גם פועלים על מודל שבהתחלה ייתן לנו הרבה יותר מאצ'ים ולאט לאט ימצא לכל אחד מאיתנו בדיוק את האיזון המדויק בין מספר המאצ'ים ומספר האנשים שלא יהיו מאצ', כדי שהמשתמש מצד אחד עדיין ירגיש שהוא רוצה להישאר באפליקציה ולא יתייאש, אבל מצד שני שהוא לא ימצא בן זוג כל כך בקלות".

מקומם ממש.

"הדבר הנוסף המעניין שהם עושים, זה שהם גורמים לנו ליהנות הרבה יותר מהחיפוש עצמו, כי החיפוש מאוד מתגמל ומפריש דופמין במוח שלנו. יש מושג שהם יודעים לדקלם מצוין,'עלות אלטרנטיבית'. מבחינתם זה כל האנשים שלא בחרתי. אם בעצם יגרמו לזה שאני אחשוב על כל האנשים שלא בחרתי במקום להתרכז במישהו שכן בחרתי, אז אני ארצה להישאר כמה שיותר באפליקציה. ובאמת בראיונות שלי נשים באות ואומרות 'תראי, לירז, אם הוא בא לדייט עם חולצת משבצות, אין סיכוי שאני יוצאת איתו', וגברים אומרים 'אם יש לה כלבה אני מיד עובר לדייט הבא'. היד מאוד קלה על ההדק, כי מה הבעיה? לא טוב לי אני מיד מוצא את הבן אדם הבא, תראו איזה שפע יש פה, למרות שזו רק אשליה. זו אחת הסיבות לצערי, כמובן יש עוד, שהיכרויות באפליקציות זה רעיון לדעתי קצת פחות מוצלח".

זאת אומרת, אנחנו נשארות שם או נשארים שם, אבל הסיכוי שלנו הוא מאוד נמוך, כי הרי לכאורה אם את אומרת שזו הדרך מספר אחת להכיר אנשים היום.

"היא לא הכי מוצלחת, היא הכי פופולרית".

היא הכי פופולרית והיא לא עובדת, זה אומר שהרבה אנשים יישארו רווקים מהסיפור הזה.

"כשאני מספרת על הסטטיסטיקות תמיד יש כאלה שבאים ואומרים 'אני מכיר זוג שהתחתן'. בסדר, אני אומרת זה לא 0%, יש אנשים שמצליחים להכיר דרך האפליקציות, אבל אני רוצה להגיד עוד משהו שהוא קריטי – כחוקרת פסיכולוגיה של האבולוציה, צריך להבין משהו על המוח שלנו:הוא לא התפתח באותה מהירות כמו שהטכנולוגיה התפתחה. רוב חוקרי האבולוציה מסכימים על דבר אחד – שהמוח שלנו מבחינת אופן ההתפתחות שלו סיים לפני 60 אלף שנה. כלומר, מבחינת האופן שהמוח שלנו בנוי אנחנו עדיין נמצאים בסוואנה שבאפריקה, אנחנו עדיין מלקטים וציידים".

אז יש משמעות לריח ויש משמעות לאיך שאנחנו נראים? קוראים לסשן שלנו 'הגוף מרגיש בהבדל', זאת אומרת, כמו שאמרת אנחנו עדיין בסוואנה באפריקה, אנחנו צריכים את המשיכה החייתית, אז איך זה מסתדר?

" לא יכולת לתאר את זה טוב יותר. יש מחקר אחד מאוד משמעותי רק להבנה שבאמת הראה את זה בצורה משמעותית והצליחו לשחזר אותו: ביקשו מגברים במשך שלושה ימים לא להתקלח, ובמשך שלושת הימים האלה אותם גברים לא החליפו חולצה. ואז ביקשו מהם את החולצה הזאת שהם היו איתה במשך שלושה ימים שריח הגוף שלהם כבר הוטמע בה. ביקשו מנשים להריח את החולצה וכל אישה בעצם בחרה את ריח הגוף שהכי מצא חן בעיניה. אז כמובן לקחו מהם בדיקות גנטיות ומצאו דבר מדהים, שלא בחלק מהמקרים אלא ב- 100% מהמקרים, וזה אף פעם לא קורה, האישה בחרה רק באמצעות הריח את הגבר שמבחינה גנטית הכי התאים לה. תשאלו אותי מה זה התאים לה, הכוונה היא שמבחינת שרידות הצאצאים, מה שאנחנו צריכים זה מגוון גנטי והשלמה גנטית. כמה שתהיה יותר השלמה בין הגנים של הגבר למטען הגנטי של האישה, אז יהיה לצאצאים מערכת חיסונית טובה יותר להתמודד עם חיידקים. וכל זה נעשה רק באמצעות הריח. הם לא דיברו ולא שמעו אחד על השנייה ולא הכירו".

מה זה אומר לנו? כלומר, מעבר לזה שזה מחקר נחמד ויכול להיות שישתמשו בו בחתונמי.

"כשאנחנו מכירות מישהו אז פועלים אצלנו חושים נוספים. כלומר, יש את העניין הזה, וזה קטע מאוד מעניין ועכשיו רואים אותו בהמון מחקרים, שאישה יכולה לבוא להגיד אני רוצה מישהו חתיך, שרמנטי, בעל חוש הומור, אינטיליגנט, לכל אחת יש את רשימת התכונות שהיא מעוניינת בגבר – אבל אנחנו תמיד רואים שכשאנחנו מודדים עם מי היא בסוף נשארה לאורך זמן, זה שאין שום קשר בין רשימת התכונות האלה לבין מי שהיא תהיה איתו באמת. כשאנחנו בסוף מתאהבות במישהו אין לנו הרבה פעמים מושג למה אנחנו מתאהבות, אבל לאבולוציה יש מושג כי היא פועלת באמצעות ניואנסים מתחת לפני השטח. וזה הקול שלו שהרבה פעמים מוצא חן בעינינו, שפת הגוף שלו והאופן שבו הוא נע והכריזמה שלו והריח שלו שמאוד משמעותי. וכל הרמזים האלה לא עוברים דרך הדיגיטל".

פסיכולוגית של האינטרנט ממליצה לנו ללכת על מפגש פיזי?

"חד משמעית".

ד"ר לירז מרגלית צילום ראובן קפוצ'ינסקי

ואם נתקדם מעבר להיכרות הראשונית, בעידן הדיגיטלי אף אחד לא אומר לך 'אני אוהב אותך', רק שולחים לב, אימוג'י וכל מיני קשקושים. זה מרגיש אותו דבר?

"באמת עשו מחקר שבחן מספר דברים, הוא בחן אימוג'י של לב והוא בחן שיחת וידיאו שבה אני אומרת דברי חום ואהבה לצד השני ובחן שיחת טלפון ושיחה פנים אל פנים ורמות האוקסיטוצין נבדקו בכל שלב. הראו שיש מדרג וכמובן באימוג'י או שיחת טקסט זה הכי פחות, אח"כ בטלפון ואח"כ בווידיאו, אבל אפילו בווידיאו רמות האוקסיטוצין שהופרשו לא הגיעו לשליש מהכמות שהגיעו במפגש פנים אל פנים, אפילו בלי מגע, רק עם קשר עין וזה מראה שהגוף שלנו הוא לא בנוי לתפקד בעולם הטכנולוגי הדיגיטלי, כלומר, אנחנו מתנהלים יופי ובקורונה זה מאוד הציל אותנו, אבל עדיין אנחנו ציידים שצריכים את המגע והאינטראקציה ואת הריח וצריכים להרגיש וצריכים לראות את שפת הגוף של הבן אדם השני כדי להכריע כמה אנחנו נמשכים אליו וכמה אנחנו רוצות בקרבה אליו."

 אחד הדברים שקרו בקורונה, זה שהיטשטש לנו לגמרי הגבול בין עבודה ובית. אנחנו מנהלים לא רק זוגיות אלא גם משפחה בה איש איש במסכו. אנחנו נעים באותו חלל, אולי יושבים באותו סלון אבל כל אחד צופה במשהו אחר, מדבר על משהו אחר. כמה זה משפיע על המשפחה שלנו ועל הזוגיות שלנו?

"כמובן שזה משפיע וכמובן זה לא לטובה. אני לא מאשימה את האנשים, אני מאשימה את הנייד, למה? כי אני הייתי מאחורה, ואני גם עכשיו כתבתי ספר שלם על איך מעצבים לנו את התודעה בעידן הדיגיטלי ואיך לוקחים את כל הרגישויות שלנו והאופן שהמוח שלנו בנוי ולוחצים על הכפתורים כדי לדאוג שאנחנו לא נרצה לעזוב את הנייד. מבחינת הזוגיות והמשפחתיות זה מאוד בעייתי כי שהטלפון בסביבה הוא לוכד את תשומת הלב שלנו יותר מכל דבר אחר. ב- 2019 נעשה מחקר ולקחו 3 מצבים, אחד שהטלפון לידי והוא כבוי לחלוטין ולידי, מצב נוסף שבו הטלפון בתיק ומצד שלישי שבו הטלפון נמצא מחוץ לחדר. כחלק מהמחקר סטודנטים היו צריכים למלא מטלה קוגניטיבית, והראו שכשהטלפון לידם, גם אם הוא כבוי לגמרי ולא מצלצל, הם לא מצליחים להתרכז. גם בדייטים, עצם זה שהטלפון על השולחן גורם לשיחות להיות הרבה יותר רדודות מהמחשבה שהוא תיכף עלול לצלצל. אחד הדברים המאוד בעייתיים זה בקשר עם ילדים קטנים, כי אנשים חושבים שעצם זה שהם נוכחים בחדר זה מספיק, אבל זה לא נכון. אנשים מזיזים את העגלה עם הטלפון ביד ונמצאים בגני משחקים עם הטלפון ביד".

אנחנו שלא גדלנו עם הטלפון ביד, שאפילו לא היה לנו טלפון חוגה בבית בהתחלה, גם אנחנו לוקים בזה?

"התשובה היא כן. יש לנו אזור במוח שנקרא הקונטקסט הברה פרונטלי, זה אזור שהתפתח אחרון באבולוציה והוא אזור שבו מתרחשת החשיבה לטווח ארוך. דחיית סיפוקים וכל מה שאנחנו קוראים חשיבה רציונלית מתרחשת באזור הזה. אצלנו שלא גדלנו עם הנייד ביד הוא לא משפיע על האזור הזה, הריכוז לא נפגע, הקשב לא נפגע, אבל תשומת הלב שלנו והיכולת שלנו להתנתק והיכולת שלנו לבוא ולקרוא ספר בלי לחשוב על הפלאפון כן נפגעת. אז אמנם הוא לא פגע בתפקודים המוחיים שלנו, אבל הוא בהחלט פגע בפסיכולוגיה שלנו".

את אומרת בעצם שהילדים שלנו כן נפגעו או נפגעים ברגע זה?

"חד משמעית. עשו מחקר והסתכלו על ילדים שבכל פעם שהם בכו וייללו נתנו להם נייד לעומת ילדים שעד גיל שנתיים לא חשפו אותם לנייד בכלל ורק קראו להם ספרים,וראו שינוי בחומר האפור במוח שלהם, ובהחלט ראינו פגיעה משמעותית".

איזה טיפים תוכלי להעביר לנו בנושא תקשורת באפליקציות היכרויות? איך לתקשר עם בני זוג פוטנציאליים ולהצליח?

"יש שתי סוגי אפליקציות, באלה שיותר כמו טינדר ואפליקציות מינימליסטיות שזה בעיקר תמונה וגיל ואולי משפט – אפילו מתוך המשפט אפשר ללמוד על הבן אדם. צריך לשים לב לפרטים האלו, כשבן אדם מצטלם עם בחורה, מה זה אומר? אתה רוצה להראות שאתה עם הרבה נשים? לשים לב לניואנסים האלה שידליקו את כל החיישנים והסימנים. יש את האפליקציות והאנשים שמפרטים יותר ויש פרופיל מאוד מפורט כמו פעם, וצריך להבין שהפרופיל הזה הוא בעיקר מה שנקרא 'ניהול רושם', בסוף אנשים כותבים כמו בקו"ח כל מה שהם חושבים שימצא חן בעיני הצד השני, וכאן יש לשים לב לבוחן מציאות".

מה הכוונה לבוחן מציאות?

"כשבן אדם בא ומתאר את עצמו אז ברור שהרבה מזה זה בולשיט וסיפורים ומעשיות, אבל אם הסיפורים והמעשיות הם יותר מידי, זה אומר שאין לו בוחן מציאות ושהוא אפילו לא מבין איפה הוא חי. בעצם מה שהוא חושב שמרשים לא מרשים כלל, ואת זה אפשר יחסית בקלות לבוא ולגלות. דבר נוסף שהוא מאוד בעייתי, זה כמובן כל הפילטרים שיש באפליקציות. הרבה פעמים גם גברים וגם נשים יש להם תמונה אחת באפליקציה ואפילו לא מזהים מי הבן אדם. לכן אני ממליצה באמת, אם שמים אז כמה שיותר בעדינות וכן, אתן יכולות לבוא ולזהות. כשבן אדם שם בפילטרים בעיקר גבר, מה יש לו להסתיר? הרבה פעמים תשימו לב למה אנשים לא מציינים, זה ייתן הרבה יותר אינדיקציה ביחס למה שאנשים כן מציינים. כל הדברים האלה משמעותיים לשיחה ראשונה שיכולה להיות עוגמת נפש שיכולה לבאס ולהרוס ערב, אז עדיף מאוד להימנע מזה".

כלומר, בין היתר את אומרת שאחרי שהתחלתם בטינדר או במקום אחר, מיד לקפוץ לאינסטגרם או לפייסבוק ולראות מי האיש, לפני שממשיכים הלאה?

"חד משמעית".

האם נשים עדיין ממתינות ורוצות שגברים יתחילו איתן או שאפשר להגיד שהמצב השתנה?

"אני אגיד ככה, כשבדקנו את הנושא בצורה אנונימית 82% מהנשים השיבו שהן רוצות תפקידי מגדר בזוגיות ויחסים. רוצות רומנטיקה, שהגבר יעשה את הצעד הראשון, רוצות משחקי חיזור, רוצות שהוא זה שיתקשר אחרי הפגישה, רוצות להראות לו שהן לא מושגות, רוצות שהוא זה שישלח את הפרח והוא יגיד ראשון 'אני אוהב אותך'. זה המצב, אותי זה לא הפתיע בכלל, זה לא תואם תקופה, זה לא תואם את העולם, אבל זה המצב".

האם לדעתך העובדה שאנחנו מרגישות שאנחנו נדרשות לפילטרים ולהיות במקום מאוד מושלם, ומצד שני גם מחפשות משהו שהוא כמעט בלתי מושגהביא אותנו למקום שאנחנו פשוט לא מצליחים להיות שלמים לא עם עצמנו ולא עם מי שאנחנו בוחרים?

"זה בדיוק זה, יש פה שני צדדים לאותו מטבע. הפילטרים גורמים לנו איזושהי תחושת ביטחון, אבל היא מאוסה לחלוטין, כי אנחנו מרגישות נוח עם הפילטרים ובמציאות הם לא קיימים. יש רשימה של פילטרים או אפקטים ידועים, שעושים סוג של טוויסט בפנים אם הן לא מספיק סימטריות. הפילטרים גורמים לכל אחת להרגיש טוב ולהרגיש ביטחון ולפתע לקבל לייקים, ונשים שלא היו מחוזרות פתאום אומרות שהן מחוזרות ואז הן צריכות לצאת מאזור הנוחות שלהן ולהיפגש. מצד אחד זה גורם להן להרגיש ביטחון ומחוזרות, אבל מצד שני זה מוריד את הביטחון שלהן בחיים האמיתיים, וזה יוצר שוק שמגלגל 11 מיליארד דולר בשנה של בוטוקס וניתוחים קוסמטיים שלא נגמרים. אנשים היום באים לפלסטיקאים עם התמונה והפילטרים, זה נקרא "סנאפצ'טדיסמורפיה", ואומרים אני רוצה להראות כמו בפילטר. זה מתחיל מגילאי 8-9 שאני צריכה לעשות פיסול אף והגדלת שפתיים ועצמות לחיים וכל מה שאתן לא חושבות. לכן התקופה הזאת של הפילטרים לא יכולה להגיד בשום צורה שהיא טובה לדימוי העצמי".

מה לגבי תחושת הפומו? אנחנו ממשיכות עם זה גם אחרי שהתחתנו והבאנו ילדים לעולם וכו', אנחנו עדיין בתוך הרשתות ואנחנו עדיין עם הפילטר ואנחנו עדיין בעצם משחקות את המשחק.

"אני אגיד ככה, הפומו הוא יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. היום יש חשש שהוא לא פחות משמעותי שזה הפובו- Fear of Better Option וזה באמת פחד מאוד מאוד משמעותי. הרבה פעמים שואלים גרושים אם הם מתחרטים על זה שהם התגרשו, והם אומרים 'ראינו את העולם ואת החברים שלנו הרווקים שיוצאים והכול בסדר וחששנו שאנחנו מחמיצים משהו שלא נחווה מחדש'. ברוב המקרים אנשים מתחרטים על זה. אבל בהחלט הפחד הזה קיים, הפחד שאולי החמצנו, שאולי לא מיצינו את כל האפשרויות, שיש את האחד את המושלם שרק עוד קצת ונמצא אותו. העניין הוא שאין מושלם, זה לא קיים והעניין הוא שגם קשר שהוא טוב צריך לעבוד עליו כל הזמן כדי שהוא יעבוד".

כלומר?

"יש לנו איזושהי אשליה שאם אנחנו בזוגיות והכול בסדר, אז זה כבר יקרה מעצמו, אבל זה אף פעם לא קורה מעצמו, בעיקר לא שילדים נכנסים לתמונה הזו. לכן אנשים עם יד מאוד קלה על הדופק. אם בעבר אנשים נפרדו כי לא היה להם טוב ביחד, היום אנשים נפרדים רק כי יכול להיות להם טוב יותר. זו בעיה, זה מיינד סט שאנחנו חייבות לשנות אותו, אנחנו, גברים, נשים, כולם, זה מיינד סט שהוא הרבה בגלל הדיגיטל".

והוא לא קשור למוח האבולוציוני?

"ממש לא".

 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Onlife (@onlifeil)

אהבהטינדררשתות חברתיות