האם גברים טבעונים מקריבים את הגבריות שלהם?

לפני קצת פחות מעשור, כשעוד הייתי בת עשרה בשנות האלפיים המזהירות, הפכתי חלק מזוג "מעורב" מבחינה אידיאולוגית. א', בן זוגי דאז, ניזון בעיקר מבשר ועוד מוצרים מן החי (או במונח המדוייק – קרניסט) ואני נמנעתי מאכילת בעלי חיים מאותם הטעמים האידיאולוגים שהובילו אותי לאורח החיים הטבעוני אותו אני מנהלת כיום. את השוני בינינו תפסנו כלגיטימי, מגדרי ו"קלאסי" – הוא ה"גבר" הקר שמלקק את האצבעות משומן בסיום כל ארוחה ואני הבחורה החמודה והמטופשת שעומדת מנגד, מרחמת על בעלי החיים ומתעסקת בהבלים. מדי פעם, אחרי מסכת לחצים ושכנוע מצידו של א', חזרתי לאכול בשר לתקופה קצרה ואז הגיעו רגשות האשמה ואיתם הצמחונות.

עוד באון לייף:

לאורך כל אותה התקופה לא ציפיתי שא' יבין את תפיסת עולמי. בעוד שאני וחברותי עסקנו בזכויות בעלי חיים מגיל צעיר, גיבשנו דעות פוליטיות הנוטות לשמאל והתחלנו לפקפק בסדר העולמי הקיים, התפיסה של אותו בחור (שבאמת אהבתי בכל ליבי) את בעלי חיים כמוצר, דעותיו על אוכלוסיית ערביי ישראל כנחותה מאיתנו ומתן גלוריפיקציה לשלטון התקבלו בעיניי בהבנה בהיותו זכר. בנים מרביצים, בנות מקשיבות.

עם השנים, ההתפקחות וההתבגרות, ההקלות שנהגתי לתת לזכרים מתוקף היותם "כאלה" התחילו להיתפס בעיניי כאפליה המבוססת על סטיגמות מרקע מגדרי. ככל שמערכות היחסים שלי עם בני המין השני הפכו ליותר רציניות, כך גדלה גם התפיסה שלי את הגברים כשווים לי בכל אספקט, כולל היכולת שלהם לרגישות סביבתית וחמלה. כשהתחלתי להציב את הטבעונות או המוכנות לנסות להיפתח אליה בשלב כזה או אחר כתנאי אידיאולוגי לחיים משותפים איתי, התגובות לא איחרו לבוא.

בעוד שהגברים בחיי קיבלו בהבנה ובנכונות מפתיעה את הבקשה שלי לפתוח את הראש  לתפיסת עולמי, מספר לא מבוטל של נשים, ביניהן חברותי הטובות ביותר, הגיבו בצורה שטלטלה אותי ועודה מטלטלת עד כתיבת שורות אלו. "איך תצאי עם מישהו טבעוני?" שאלה נ', צמחונית הנאבקת להפוך לטבעונית כבר שנים, "אני לא יודעת אם הייתי יכולה. תלכו לבית קפה והוא יזמין סלט?". "את יכולה לדמיין מישהו שיחבק אותך בלילה אחרי שהוא בכה בהרצאה של גארי יורופסקי ואכל טופו?" שאלה ס', חברה מהעבודה שנרשמה לאחרונה לאתגר 22, ברצינות תהומית שהותירה אותי המומה.

הסטיגמה המגדרית על גברים טבעונים חיה וקיימת. כשהתחלתי להביט בעיניים בוחנות, ראיתי אותה בכל מקום – בהקנטות חבריות בין גברים, באחוז הזוגות ה"מעורבים" הנמוך בהם אישה תופסת את צד הקרניסט, בטוקבקיסטים ברשת המשתלחים בטבעונים על נטיותם המיניות ובעובדה שאני בעצמי עדיין מופתעת לפעמים לגלות שגברים ש"לא ציפיתי" מהם מנהלים אורח חיים שכזה. כשחיפשתי מחוץ לגבולות תל אביב, שם הסטיגמה חזקה הרבה יותר כי האוכלוסיה שיכולה לנפץ אותה קטנה בצורה משמעותית, נחשפתי גם לפחד להביא הביתה בחור "בעייתי" עם אוכל, חששות אמיתיים לחוזקם הפיזי ויכולות התפקוד המיני של המדירים בשר מהתפריט שלהם ואת המשפט שהדהד כמעט בכל שיחה – "אני צריכה גבר".

"אני נמשכת לבחורים שהם גבר-גבר"

הגעתי לאנה, טבעונית בת 23 מרמת השרון, דרך הודעה שכתבה באחת מאינסוף קבוצות הפייסבוק הטבעוניות, על הקושי למצוא חבר טבעוני שיעמוד בסטנדרטים אליהם היא רגילה. היא מתגוררת בתל אביב כבר כמעט שנתיים, עובדת כמלצרית בבר גדול בעיר ולא מסתירה את הקושי שהיא חווה בחיפוש זוגיות עם ה"מכשול" האידיאולוגי.

"אני לא רוצה לצאת מטומטמת, אבל באמת שזה קונפליקט. רוב חיי לא ידעתי לגמרי מה זה טבעוני. הייתי צמחונית בשנים האחרונות, זו היתה בחירה שלי שלא רציתי לכפות על אף אחד, לא היה לזה קשר למערכות היחסים שלי. לפני שהפכתי לטבעונית בעצמי חשבתי שזו סוג של כת ודמיינתי אנשים שלוקחים בזה חלק כרזים ועדינים כאלה. שזה עוד איכשהו מושך אצל בנות אבל פחות אצל בנים".

יצא לך להכיר צמחונים?

"לא הרבה. היינו כמה צמחוניות עוד מהתיכון, כולם תפסו אותנו כ"רגישות". זה היה ידוע בשכבה ואז גם בצבא. היה צמחוני אחד במחלקה שלי, חיוור כזה וחלש, הוא היה גם שמלאני שתמיד צוחקים שזה בא ביחד והוא, אני מודה, היה רחוק מהטעם שלי בבחורים".

שהוא?

"אני לא רוצה לצאת שטחית אבל אני נמשכת לבחורים שהם 'גבר גבר'. גולשים או מתאמנים, מתעסקים בשטויות של בחורים".

אז איפה נמצא הקונפליקט בעצם?

"בהתחלה כשהפכתי לטבעונית לא חשבתי שזה עניינם של אחרים, יצאתי עם אותם הבחורים, סיימתי משמרות בעבודה והלכתי למזללת המבורגרים עם הברמנים שעובדים איתי. כרגיל, פשוט הזמנתי רק צ'יפס. אבל אז, כמה חודשים מאוחר יותר, כשהתחלתי ללכת להפגנות, הדעות שלי הפכו לדומיננטיות יותר. משיחות עם חברים הבנתי שזה השלב השובר בשביל כולם, כשאתה רגע אחד קורא למי שצורך מוצרים מהחי רוצח ורגע אחר מבין שכל הסביבה והחברים שלך הם ה"רוצחים" האלה בדיוק. דברים התחילו להשתנות. עם חברים שאני רוצה לשמור על קשר קרוב הפסקתי לדבר על הנושא, לפחות בינתיים, ואחרי שהבנתי שאני מגיעה לוויכוחים אידיאולוגים בדייטים, התחלתי להיפתח לחיפוש בן זוג טבעוני, צמחוני או כזה שיבין ויתמוך ויהיה מוכן אולי לשנות את ההרגלים שלו בהמשך".

ואיך הולך לך בינתיים?

"זה קשה לי, עוד יותר קשה להודות בזה. זאת סטיגמה שקיימת לי בראש עדיין, שזה לא הגבר שאני מחפשת. אני חושבת שבשנייה שהודיתי בפני עצמי שאני מרגישה ככה, חלק גדול מזה התפוגג כי הרגשתי מטומטמת, העברתי ביקורת על עצמי בגלל האפליה הזאת אבל אני עוד עובדת קשה כדי לשבור אותה. הרי כל החיים איך ראינו גברים? כבבונים. כאלה שלא איכפת להם. גבר שמתעסק יותר מדיי באיך שהוא מתלבש נחשב נשי, אפילו אחד שהולך לחדר כושר כל הזמן כי הוא באובססיה על הגוף שלו נחשב נשי. טבעונות עדיין עמוק בבטן נתפסת בעיניי קצת כהתעסקות יתר, שזה דבר נשי. אבל אני מזכירה לעצמי שהגבר שאני מאחלת לעצמי צריך להיות אחראי, חכם ואוהב, לא רק כלפיי, אלא כלפי הסביבה".

והגברים הטבעונים, איך לדעתך הם מרגישים עם העובדה שתופסים אותם ככה?

התחלתי לחשוב על זה היום. אנחנו תמיד מתלוננות שאין מספיק גברים טבעונים, אבל אולי אנחנו הופכות את זה למשהו נשי ורחוק מהם בעצמנו. אני יודעת שהטבעונים המאוד "גבריים" שיצא לי להכיר לא מפקפקים בעצמם לרגע, אבל אני בטוחה שיש השפעה לזלזול הזה של נשים למי שחסר ביטחון. מה שכן, נורמות משתנות ואם דרך חיים שנתפסה פעם קצת כמו "כת" הפכה למיינסטרימית, אני בטוחה שהקישור של הבחירה הזו לנשיות או גבריות תטשטש גם היא".

אני הגבר שמסרב לנהל את המנגל של יום העצמאות

את הסיפור של אנה חלקתי עם יותם (29) וטל (25), שני צעירים טבעונים, האחד תל אביבי חסון בעל מראה "גברי" קלאסי, והשני גבעולי ונעים, המתגורר בבית הוריו בקריית שמונה. שניהם לא הופתעו במיוחד מדעותיה של הטבעונית הטרייה.

יותם: "לא משהו שלא יצא לי לשמוע עשרות פעמים. יפה מצידה שהיא מדברת בכנות כזו אבל אני לא יכול לומר שזה לא מותיר אותי עם הרושם הרגיל שבחורה המחזיקה בדעות כאלו היא מוגבלת מבחינה רגשית".

טל: "לא נהוג לשמוע מטבעוניות דעות כביכול סטריאוטיפיות על גברים טבעונים, אבל אם חושבים על זה, הגיוני שלוקח לתפיסות העולם החדשות לכאורה זמן לשקוע ולחולל שינוי תודעתי עמוק ונרחב."

אז לא מדובר בדעה יוצאת דופן

יותם: "ממש לא. אני צמחוני מגיל 10 וטבעוני קרוב לשבע שנים וכל חיי אמירות שכאלה ליוו אותי. עוד כשהייתי ילד ואוטומטית הניחו שאני חלש יותר או שלא אתפתח כמו שצריך, דרך בחורות שכשנכנסנו לשיחות רציניות על הנושא היו בהלם שיש לי דעות מוצקות וככל הנראה היה להן קשה להתמודד עם זה עוד לפני שטבעונות קיבלה לגיטימציה חברתית ועד היום. אני נחשב הטבעוני הגברי, כביכול, שעל פני השטח מציג גוף מפותח וחזות קשוחה אבל אני עדיין מקבל הערות מבחורות ובחורים כל הזמן. 'אני מחפשת גבר אמיתי', 'לך תאכל משהו'".

טל: "בקריית שמונה זו פחות או יותר התגובה היחידה שאני מקבל. כלומר, יש אנשים סובלנים פחות ויותר, אבל בסופו של דבר המבט בעיני הרוב הוא זהה – מסתכלים עלייך מוזר. זה מתנקז לבחורות כי דעתן מן הסתם יותר משנה ונוקבת. עד שנחשפתי לקהילה טבעונית מחבקת והכרתי נשים במסגרת הזו, הייתי דוחה את ה'וידוי' על הטבעונות שלי עד לדייט השני לפחות כדי לתת לה הזדמנות לתת לי הזדמנות".

אתם מרגישים שההתנהגות שלכם מושפעת מהסטראוטיפ הזה? דחף לפצות אולי?

יותם: "בטח. אני לא בטוח שהייתי  מגיע לתוצאות כאלו (מניף לראווה זרוע שרירית במיוחד) אם לא היה לי מה להוכיח. גם ברמה ההסברתית, אני לא חושב שיש מי שיתווכח איתי על חובת צריכה של חלבון מן החי למטרות פיתוח גוף או חוסן פיזי, אבל בוודאי שגם ברמה האישית. זה כמו שאומרים שאנשים שמנים צריכים להיות מצחיקים כדי לפצות על היעדר מראה חיצוני מושך במיוחד, הכל כביכול כמובן, אז אני, שגדלתי תחת הקנטות על היותי חלש ורכרוכי, הפכתי להוכחה כנגד הטענות שלהם".

טל: "לי גם היתה תקופה של ניסיון לבנות גוף, מה שפחות עבד (מניף לראווה זרוע ממוצעת של אדם רזה מטבעו). שאנשים מסרבים להבין שמבנה הגוף שלי תמיד היה כזה, גם כשאכלתי סטייקים מדממים. הם מעדיפים להסתכל עליי כהוכחה נוקבת שהתזונה שלי לא בריאה, בזמן שמאז שאני מודע למה שאני מכניס לגוף שלי רמת הכושר הגופני שלי השתפרה פלאים".

כשאתם שומעים על בחורות כמו אנה, שמתקשות להיכנס לקשר עם בחור טבעוני, אתם מרגישים פספוס?

יותם: "ממש ממש לא. אם הקריטריונים שאני צריך לעמוד בהם בשביל לרצות מישהי כוללים הרג של חפים מפשע בשם הגבריות, בורות, חוסר איכפתיות ולדעתי האישית גם טיפשות, היא לא הבחורה שאני מחפש ואני ממש לא הגבר שהיא צריכה".

טל: "אני לא הייתי ממהר לשלול בהתלהמות במקרים כמו שלה כי נשמע שהיא עוברת תהליך. בחורה שמודעת לעובדה שהיא פוסלת על קריטריונים מגדריים מיושנים כל כך, כנראה תתפתח ותלמד לראות מעבר לתפיסה הילדותית של 'בנים לא רגישים'.

כשמישהי מגיבה באמירות חסרות פשר כמו 'מה, אתה אוכל סלט כמו בחורה?, או 'גברים אוכלים סטייקים', מה שקורה בעיקר מחוץ לכתלי תל אביב, אני מרים ידיים ולא מרגיש שהפסדתי כלום".

יותם: "כל העניין הזה, של ההקנטות, הטוקבקיסטים, הבחורות המזלזלות, הכל בסופו של דבר מתנקז לפחד משוני בעיניי, שנאת האחר אם תרצי. אני מאמין  שכשדרך חיים שנחשבה לחריגה, סגפנית, כת אפילו, מתחילה להפוך למיינסטרים ולשבור נורמות חברתיות, אנשים מפחדים ומגיבים בהתאם. אנחנו מטרה קלה. אני הגבר שמסרב לנהל את טקס המנגל של יום העצמאות, שמצפה מבת הזוג שלי והסובבים אותי להסתכל על החיים מנקודת מבט בוחנת וחומלת, ששואף לבטל סוגנות, ניצול ושעבוד, אני האיום האקטיבי המערער את שלוותם של רובצי הספות שפולטים סיסמאות ריקות מתוכן כמו 'בשר זה גברי, אנחנו ציידים', אז החיסול הממוקד מופנה כרגע כלפיי. במבחן המציאות, בעיניי לפחות, להיות גבר זה לדעת להתקיים בלי לדרוך ולרמוס את כל מה שעומד בדרכי אל ההנאה הרגעית".