חתונה פמיניסטית: יש דבר כזה?

בשבוע שעבר, בין מאות מפגינים מקהילת ביתא האתיופית שצעדו בשדרות מוריה בחיפה וקראו לשוויון, בלט זוג לא ממוצא אתיופי, שמתחתנים ביוני הקרוב. הם אחזו בידיהם שלט שקרא: "אני גבר, אני אשה, אני שחור, אני לבן, אבל קודם כל בני אדם".

עוד באון לייף:

בעמוד חדר המצב בפייסבוק, שסיקר את ההפגנה, לא פסחו על המחווה המרגשת וכתבו לזוג המאושר, "שיהיה בשעה טובה רוני ומוטי. מעוררי השראה אתם, ומדגימים יפה איך האישי הוא גם הפוליטי. שתזכו להקים בית של צדק ושוויון בישראל".

אמנם רוני ומוטי לא התחתנו בפועל בעיצומה של הפגנה צודקת וחשובה הקוראת לשוויון זכויות, אבל האקט שבחרו לבצע ערב חתונתם מעיד במשהו על ניסיון לייחד את יום שמחתם ולתת לו נופך אישי ומיוחד, שונה מהשבלונות הרגילות שכולנו גדלנו עליהן וחלקנו אף חלמו עליהן מילדות. בעת האחרונה, נדמה שיותר ויותר זוגות מבקשים לצקת תוכן אישי לחתונה שלהם, ואף לתת לו גוון פמיניסטי, החל בהצעת נישואים שמגיעה מהבחורה, דרך תכנון חתונה משותף ושוויוני של שני בני הזוג, וכלה בטקס שוויוני ושמלה פחות לבנה מהנורמה.

מגזין החתונות הפמיניסטי הראשון

כדי לעגן את החתונות ה"מיוחדות" כביכול בלב תעשיית החתונות העצומה נולד מגזין חתונות פמיניסטיות בארה"ב. את המגזין ייסדו ליז סוסונג, 27, וקרלי רומיאו, 29, "מארגנת חתונות מתקדמת" ו"צלמת חתונות פמיניסטית", כהגדרתן. השתיים החליטו להשיק את קטליסט (Catalyst), מגזין חתונות המכוון לפתוח את השיח ואת הנורמות על חתונות מודרניות.

"תעשיית החתונות נועדה לכולם", אומרת רומיאו. "והיא זקוקה לאנשים פמיניסטים מוצהרים, שגם מצהירים שהם בעד שוויון בנישואים, שלא פוחדים לומר 'בואו נרחיב את השיח ונשבור את מיתוס החתונה המושלמת'. המיתוס סביב החתונה המושלמת הולך יד ביד עם הגבלות וסטנדרטים לא מציאותיים".

קטליסט ינסה לשבור את מגבלות מגזיני החתונה שקיימים כיום בשוק. "המגזין שלנו יספר סיפור אחר, בכך שיראה אנשים מכל הצורות והצבעים", כותבות השתיים בדף המגזין באתר מימון ההמונים קיקסטארטר. "קטליסט נועד להיות מקור השראה ומקלט עבור אנשים שחשים כי הודרו משיחות חתונה טיפוסיות", סיפרה רומיאו לאתר מיק. אכן, נראה שרבים חשים מודרים בארה"ב: מחקר שנערך ב-2013 ובחן חמישה מגזינים של חתונות מצא שרוב הנשים שהיו מיוצגות בהם היו רזות ובהירות, וכמעט ולא נראה זוגות מעורבים. מעבר לכך, המגזינים לא כללו נשים מלאות, וכל הזוגות היו הטרוסקסואליים.

חלק מהמטרה של קטליסט, מצהירות המייסדות, היא לכלול את כולם, ללא הבדל מגדר, מיניות וגזע, כמו גם לכלול את הזוגות ולא רק את הכלה, שכן מגזיני חתונות נוטים לפנות אל החלק הנשי בסיפור בלבד.

טל מאור-זינגרמן ממגזין 'כלות אורבניות', מצביעה על מגמה של בניית חתונה שתתאים לבני הזוג באופן אישי וייחודי גם בישראל. "ככל שהאירוע מורכב מיותר דברים אישיים והעדפות אמיתיות של בני הזוג, כך הוא גם חורג מהשטנץ והופך להיות יותר פמיניסטי. ככל שהחתונה יותר מותאמת אישית, כך רמת הפנטזיה הרגילה יורדת.

צילום: טלי ודבורה

"בנוסף, הרבה גברים מתלוננים על כך ש'כלות אורבניות' בעצם מיועד לנשים, והקבוצה הסגורה שלנו מכילה רק נשים. גם הם רוצים להיות חלק מהתכנון, ומבקשים להיכנס לקבוצה. הסטריאוטיפ הוא שהכלה עושה הכל, אבל זה כבר לא כך. רק לפני יומיים פגשתי צלם שסיפר שהוא מתחתן עוד חודש, ומכיוון שלזוגתו לא היה זמן להתעסק בזה, הוא סגר הרבה מנושאי החתונה והיה בעצם הכלה האורבנית".

ככה הצעתי לגבר שלי נישואין

נופר גפני לא חיכתה לתכנון החתונה, כדי להפוך אותה לפמיניסטית. היא מצאה את הדרך הייחודית שלה כבר בהצעת הנישואים. "בן זוגי לחם במבצע "צוק איתן", ובזמן ששהה בעזה, התברר ששנינו תכננו הצעות נישואים זה לזו. בדיעבד גיליתי שזה הפך לדיבור בפלוגה שלו. בזמן ששהו בתוך עזה, כולם חשבו איך כדאי לו להציע לי נישואים. מנגד, אני חיכיתי לו בבית ותכננתי איך להציע לו נישואים. בזמן המבצע הוא יצא לחופשה, קנה טבעת לקח אותי למלון בתל אביב והציע לי נישואים. אמרתי לו כן, ואז חשבתי על כך שכבר תכננתי את ההצעה שלי ואני רוצה ליישם אותה, ולמה בעצם אני לא יכולה לעשות משהו הדדי רק מפני שיש מוסכמה חברתית שהגבר מציע.

"אז אמרתי כן בעירבון מוגבל. הסברתי לו שתכננתי לו משהו גם ואני לא רוצה לוותר על זה. לכן לא הודענו לאף אחד עדיין שהתארסנו, כי היה לי חשוב שזה ייעשה בדרך שלי. כעבור שלושה שבועות, ארגנתי לו הצעה בהפתעה. הזמנתי חברים ומשפחה, ולבסוף כרעתי ברך והצעתי לו להתחתן. זו היתה מבחינתי הצעה הדדית, ורק לאחריה הודענו למשפחות. מעבר לכך, כל הזוגיות שלנו, ההחלטה איך הטקס והחיים העתידיים שלנו ייראו, נעשים ברוח שוויונית. אנחנו לא מתחתנים ברבנות, אלא בטקס שייערך ברוח ערכי הדת, אבל שוויוני".

גפני מציינת כי המהלך שלה לווה בהרבה תגובות של הרמות גבה. "גם לחלק מהחברים שלנו היה מוזר לקבל את הצעת הנישואים שלי, וגם המשפחה קצת צחקה עלי. הייתי בין היחידים שהעלו תמונה של בחורה מציעה נישואים לבחור בפייסבוק, ואני חושבת שחשוב להראות את הצד הזה. בסופו של דבר החברים והמשפחה הסכימו שזה היה מיוחד, ושמחו שלקחו חלק בזה. היה חשוב לנו להראות לאנשים שאפשר לעשות זאת אחרת".

טקס שמתאים לתפיסת העולם של הזוג

לרוב, האלמנט הכי מעורר מחלוקת בחתונה עבור פמיניסטיים הוא הטקס. ואכן כיום זוגות רבים מחפשים אלטרנטיבה לרבנות, טקס חלופי, שמביא בחשבון את החתן והכלה באותה המידה ומתייחס אליהם באופן שוויוני לחלוטין. מלבד טקסים רפורמיים וקונסרבטיביים, שמאפשרים גם לכלה לשבור כוס, לנשים לאחוז במוטות החופה ואפילו לרבנית לבצע את הטקס, אפשר למצוא חלופה בהוויה, מרכז טקסי חיים ישראלי וחילוני, שמאפשר לכל זוג לבנות לעצמו את הטקס הייחודי לו. בין עורכי הטקסים של הוויה, הח"כ לשעבר אברהם בורג, העיתונאי דרור פוייר והתסריטאית והמרצה שרון מייבסקי.

עדי ובן זוגה, שמתחתנים בחודש הבא, לא רצו להתחתן ברבנות. "לי זה היה ברור שלא אעבור ברבנות. את בן זוגי זה פחות הטריד. מבחינתו, הוא היה סוגר את העסק בטיסה לקפריסין, אבל היה מוכן גם להנהן רבע שעה מתחת לחופה. היה לנו חשוב לערוך בכל מקרה טקס, וחיפשנו את האדם הנכון להוביל אותו, מישהו שיודע לעמוד מול קהל ולרגש וגם לסייע בתהליך הכתיבה והתכנון, מישהו שמביא עמו הצעות ומחשבות ומכיר את הנושא.

"ביררתי על מנחים בפייסבוק שלי, ולבסוף בחרנו במנחה שהכי התחברנו אליו. הוא עובד באופן עצמאי ומגדיר את עצמו כיהודי ליברלי. את מבנה הטקס הותרנו על בסיס הטקס היהודי, אבל הפכנו אותו לשלנו: רלוונטי, אותנטי ומתאים לתפיסת עולמנו. כך, את הכתובה אנחנו כותבים בעצמנו, ואף אומרים כמה מלים אישיות זה לזו במהלך הטקס. החתימה על הכתובה תיעשה מתחת לחופה עם שני עדים ושתי עדות. לא ויתרנו על שבירת הכוס, אך החלפנו את המשפט ל'עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל העמים'".

לדברי מאור-זינגרמן, "ישנן כלות רבות בקבוצה שעובדות יחד על יצירת טקסים אלטרנטיביים שוויוניים, שלא מערבים רבנות, אבל גם זוגות שמתחתנים ברבנות מוצאים את הדרך המתאימה עבורם. למשל, אחת הדרישות המקובלות מצד הזוגות היא להחליף טבעות בטקס, ויש רבנים שמאפשרים גם לאשה לתת טבעת ולהגיד ברכה לאחר שהרב הכריז על הנישואים, כמעין מתנת נישואים ראשונה. יש נשים רבות שחשוב להן לדבר במהלך החופה, לומר איזושהי ברכה או להחליף נדרים, וגם את זה רבנים רבים מאפשרים".

טבילה במקווה? לא, תודה

לבן זוגה של הלל רבין היה חשוב להינשא ברבנות, אבל היא בעיקר לא רצתה לעבור את חוויית המקווה. "כששמעתי שבת דודה שלי לא הלכה למקווה לפני החתונה, הסכמתי להתפשר. בת דודה שלי אמרה לרב שהיא לא רוצה ללכת למקווה. הוא ניסה לשכנע אותה, ואף ביקש לדבר עם חבר שלה, כדי שישכנע אותה, אבל בן זוגה אמר לרב שמבחינתו שתעשה מה שהיא רוצה. לבסוף, משנואש הוא פשוט לא אמר כלום ולא שאל אותה עד לחופה. היא לא עשתה זאת ממניעים פמיניסטיים, אלא פשוט כי כל הקונספט לא נראה לה.

"הלכתי לרב שלה ואמרתי לו שהוא חיתן את בת דודה שלי ושהיא לא הלכה למקווה. כמובן שהוא לא אהב את הרעיון ושאל למה לא ללכת. כולם חשבו שהמקווה מגעיל אותי, אבל למעשה כל הרעיון של המקווה הגעיל אותי. הוא ניסה לגרום לי להבין שאי אפשר לעקוף את זה. פחדתי להתעלם, אבל אמרתי לו שאם לא יוותר לי אני לא מתחתנת ברבנות.

"ואז הוא שאל אותי אם אני מוכנה להיטבל בים. הסכמתי ללכת, בתנאי שזה יקרה רק עם בן זוגי והלכנו יחד להיטבל. כך, זה היה גם פחות שוביניסטי והרבה יותר שוויוני. הטבילה הפכה לחוויה מחברת בינינו. כשטובלים יחד יכולה להיות לזה משמעות יפה מאוד. לא יגידו לכן את זה ברבנות, אבל טבילה בים היא כשרה. עניין נוסף שנמנעתי ממנו בגלל אי ההליכה למקווה הוא שיחה עם מדריכת הכלות על תאריכי המחזור שלי ומתי למעשה מותר לי להתחתן לפי הנידה. בחופה עצמה לא הסכמתי שיקריאו את הכתובה בפני האורחים. הרב רק ציין את השמות, אך לא ציין שבעלי קנה אותי".

מלבד הטקס, זוגות נוטים לחפש את האני שלהם בתוך כל תהליך החתונה. "השבוע העלינו תמונת חתונה של כלה עם שמלה לא לבנה", מספרת מאור-זינגרמן. "היא היתה צבעונית יותר, ונלבשה עם ג'קט ג'ינס. יש כלות רבות שבוחרות שמלה על הסקאלה של הצבעים הבהירים, וגם משחקים של גזרות ואורכים פחות אופייניים. מישהי בקבוצה חיפשה שמלה בלוק של חולצה וחצאית מחויטים. הן כל הזמן מחפשות דברים ייחודיים. אמנם מי שנמצאות אצלנו בקבוצה הן בחורות מאוד פעילות ברשת ואולי מהוות איזושהי נקודת קיצון בתרבות הישראליות, אבל יש הרבה ניצנים של שבירת המוסכמות בחברה כולה.

"יש זוגות רבים שבוחרים להתארגן בבית שלהם, בלי להתחפש וללכת לבתי מלון או לבית היפה של ההורים, אלא ממש בדירה התל-אביבית המג'ויפת, להצטלם עם הכלב והחתול באופן הכי טבעי. הם לא מתחפשים, אלא מתעדים את חייהם כפי שהם, ואחרי החתונה חוזרים הביתה במקום לחדר במלון. זוגות רבים שמים דגש על החיים האמיתיים, במקום להתחפש לנסיך ולנסיכה ולבזבז סתם כסף מיותר. יש גם חתונות שבהן משתפים את האורחים בהכנות, למשל עורכים פיקניק והאורחים מביאים עמם אוכל, אבל זה בהחלט קיצוני".