וגיניסמוס: להיות נשואה 3 שנים ולא לקיים יחסי מין עם בעלך

סקס אמור להיות פעולה מהנה ומענגת, אך יש נשים שעבורן מדובר בלא פחות מסיוט. אותן נשים סובלות מהתכווצות לא רצונית של שרירי רצפת האגן במהלך הניסיון לקיים יחסי מין, מה שמונע את החדירה או מקשה עליה מאוד, עד כדי כך שכל ניסיון מרגיש כמו ניסיון לפרוץ חומה בצורה, כפי שמדווחות נשים הסובלות מן התופעה. מעבר לאי הנעימות הכרוכה בקיום יחסי המין, לתופעה הזו יש השלכות על מערכות היחסים שמנהלות נשים אלה, ולעיתים הבעיה אף מקשה על כניסה להריון. וכמובן, כמו כל בעיה, גם לזו יש שם- וגיניסמוס ולמרות שלא כולן מדברות על זה, מדובר בתופעה הרבה יותר נפוצה ממה שאתן חושבות.

ד"ר עינת אלרן, מומחית בגינקולוגיה ומיילדות ומטפלת מינית במכבי שירותי בריאות ובבית החולים שיבא תל שומר, מדגישה שעל אף ששרירי רצפת האגן הם שרירים רצוניים, הכיווץ אינו רצוני. "יכול להיות שהאישה, במודעות שלה, מאוד רוצה לקיים יחסי מין, אבל היא פשוט לא מצליחה להרפות את השרירים ולאפשר כניסה לנרתיק".  הווגיניסמוס, לדברי אלרן, יכול להיות ראשוני, כלומר כזה שמופיע בפעם הראשונה כשהאישה מנסה לקיים יחסי מין או נבדקת אצל גינקולוג, אבל גם שניוני, כלומר, כזה שמופיע אצל אישה שבעבר לא הייתה לה כל בעיה לקיים יחסי מין ולאפשר כניסה לנרתיק.

רבות מבלבלות בין הווגיניסמוס לבין כאבים אחרים שמופיעים בזמן קיום יחסי מין ומפריעים לחדירה, אבל בווגיניסמוס הדגש הוא לא הכאב אלא החשש מפני הכאב שעלול להופיע. "ההתכווצות מתרחשת עוד לפני שהכאב מופיע בפועל, אלא כבר כשיש חשש מהכאב ממש טרום הכניסה לנרתיק", מסבירה אלרן. למעשה, הכיווץ יכול להופיע לא רק בזמן יחסי מין אלא גם בזמן בדיקה גינקולוגית או החדרת טמפון.

הווגיניסמוס עלול, כצפוי, להופיע אצל נשים צעירות וחסרות ניסיון מיני, וכן אצל נשים דתיות או כאלה שהגיעו מרקע שמרני. ייתכן שההתכווצות היא תוצאה של טראומה מינית או של כאבים ביחסי מין מסיבות אחרות שמובילים לחשש ולהתכווצות. למעשה, כל אחת יכולה לסבול מן התופעה. ד"ר אלרן חושפת נתון מעניין במיוחד, לפיו מחקר שנעשה בבית החולים שיבא מצא שיש קשר בין וגיניסמוס לבין טיפול שיניים. נמצא מתאם בין וגיניסמוס לבין רפלקס הקאה בזמן טיפול שיניים, ועורכי המחקר מייחסים את הקשר הזה, בין היתר, לחשש מאבדן שליטה. "אצל רופא שיניים, כמו גם אצל מיטת הגינקולוג, המטופלת יושבת על כיסא ומישהו זר בודק אותה ו"נכנס לה" לתוך הגוף. בשני המקרים המדובר גם בצורך בהרפיה של שרירים טבעתיים", אומרת ד"ר אלרן.

בלוגריסטית אמיצה בת 23, המכונה התרונאוס (Heatherroneous), התנדבה לחשוף את התופעה, ומה עובר על מי שעבורה קיום יחסי מין הוא פשוט סבל מתמשך. התרונאוס מספרת שבזמן קיום  יחסי מין, השרירים מתכווצים באופן כזה שכל ניסיון לחדור גורם לכאבים עזים.

 "במהלך גיל ההתבגרות לא הייתי מסוגלת להשתמש בטמפונים בגלל הכאב שנגרם לי", היא כותבת. "זה היה מעצבן, אבל לא הקדשתי לזה הרבה מחשבה". רק לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון ופגשה את מי שעתיד להיות בעלה, היא הבינה שמשהו פה חריג. "ניסינו לקיים יחסי מין בתקופה בה יצאנו וזה היה אסון. זה כאב מאוד, הוא לא הצליח לחדור אלי, ולאחר שניסינו כל מה שיכולנו לחשוב עליו, פשוט ויתרנו". בני הזוג מצאו דרכים אחרות להגיע לסיפוק מיני וניסו לא לחשוב על זה יותר מדי. אבל בהמשך, כשהיא הלכה לבדיקה אצל רופא נשים, היא עברה מה שהיא מתארת "חוויה טראומטית" כשהרופא ניסה להחדיר את מכשיר הבדיקה. "צרחתי במשך כל הבדיקה, ואז החלטנו שצריך לבדוק את העניין".

לאחר שהכותבת ובעלה החליטו למסד את היחסים ביניהם, בידיעה שלא יוכלו לקיים יחסי מין נרתיקיים, ולאחר שהיא קראה וחקרה הרבה בנושא, היא אבחנה את עצמה כסובלת מווגיניסמוס. כדי להקל על הבעיה, התרונאוס הלכה למטפלת מינית. לאחר טיפול ארוך, שכלל גם שימוש בדיאלטורים (מרחיבי נרתיק או בשם אחר מאמני נרתיק) –   סדרה של גלילים בהיקפים הולכים וגדלים שתפקידם להגמיש ולאפשר תירגול של עבודה נכונה יותר והרפיה של שרירי רצפת האגן והכניסה לנרתיק – התרונאוס מדווחת על כך שהיא ובעלה הצליחו, סוף סוף, לאחר שלוש שנות נישואין, לקיים בפעם הראשונה יחסי מין נרתיקיים.

הבשורה המשמחת היא שרבים ממקרי הווגיניסמוס, במתן טיפול נכון, מקבלים תפנית אופטימית, ממש כמו המקרה של התרונאוס. ד"ר אלרן מספרת ששיעורי ההצלחה בטיפול בוגיניסמוס מאוד גבוהים.

"הטיפול מתחיל בשיחה עם האישה, בה מבינים מתי הבעיה התחילה, ממה האישה חוששת, מה היא מרגישה, רקע משפחתי, פגיעה בעברה וכו'.  לפי הסיבה צריך להתאים את הטיפול. הדרך להתמודד היא לעשות סוג של חשיפה הדרגתית ולתת לאישה תרגילים שבאמצעותם היא רוכשת יותר ויותר שליטה על הסיטואציה ועל שרירי רצפת האגן. בתחילה עורכים בדיקה גינקולוגית  מכוונת ומאוד מאוד איטית ומדורגת כדי לאבחן מהי הבעיה ומה חומרתה. ייתכן, למשל, שבהתחלה האישה תעלה לכיסא הגינקולוג עם בגדים ותחווה "רק" את הישיבה על הכיסא בפוזיציה הזו, כשתוך כדי היא מתבקשת לכווץ ולהרפות את שרירי רצפת האגן. בפעם הבאה האישה תעלה עם תחתונים ועדיין לא תיבדק, וכך הלאה. הקצב נקבע לפי כל אישה והמטפל/ת צריך להיות מאוד קשוב לצרכים שלה".

ד"ר אלרן מוסיפה שהאישה מקבלת גם תרגילים הביתה, שכוללים כיווץ, הרפיה, נשימות ועוד, אשר מהווים חלק משמעותי מהטיפול. יש גם שימוש במאמני נרתיק, כמו אלה שהתרונאוס מספרת עליהם, או הכנסה של מטוש לנרתיק, אשר למרות היותו דק מאוד הוא מאפשר לקבל תחושה של עומק הנרתיק. הכל כדי להסיר את אי הוודאות ותחושת היעדר השליטה. אגב, לא רק גינקולוגים מטפלים בווגיניסמוס אלא גם פיזיותרפיסטיות שמתמחות ברצפת האגן, וכן סקסולוגים שאינם רופאים, אם כי האחרונים יכולים לתת הדרכה מילולית אך לא לגעת ולראות.