"לא היה עומד לי במיטה": ווידויים אינטימיים של יוצאים בשאלה

בעולם החילוני אין חוקים- מדברים על סקס בטלוויזיה, בבית ספר, עם חברים והליברליים בינינו גם עם ההורים. הרומנטיקה כבר מזמן לא באה רק בצורת סרנדה מתחת לחלון כמו בסרטים, ואפשר למצוא אותה גם בווטסאפ עם אימוג'י של פרחים. כל מקום הוא לגיטימי להיכרות ורוב הצעירים כבר לא מחכים עם יחסי המין לאחרי הנישואים. איך מתמודדים היוצאים בשאלה בעולם שבו סקס מוכר, אבל הגיעו מעולם שבו סקס היא מילה גסה? פגשנו שלושה יוצאים ששיתפו את מערכת "השואל" בתחושות שמלוות את המעבר בין העולמות.

אביחי מרציאנו, בן 28, תושב באר שבע שגדל בזרם הליטאי בירושלים, ראה את מערכת היחסים בעולם החרדי כמערכת מאוד "רובוטית", כאשר לכל אחד מבני הבית תפקיד מאוד מוגדר. "מערכת יחסים כפי שאני חוויתי מתבטאת כתא משפחתי שאמור לתפקד" אומר מרציאנו. "לכל אחד מבני הזוג יש את התפקודים שלו שהוא ממלא במסגרת היחסים הזוגיים".

מערכת זוגית דומה אצל ההורים חוותה גם חן עג'מי, בת 24 שגדלה כחרדית בעיר נתיבות. מערכת היחסים "הרובוטית" אצלה בבית באה לידי ביטוי בחוסר המגע של ההורים, שמתפרש אצלה כחוסר תקשורת. "אצלנו ההורים לא היו נוגעים אחד בשני והיו מניחים על השולחן דברים כדי לא לגעת זה בזה" מסבירה עג'מי. "פחות רואים תקשורת. אין שום מגע ביניהם ליד הילדים, בשבת מותר להיכנס לחדר ההורים אבל באמצע שבוע אסור. זה הזמן היחיד שאתה מבין שיש איזשהו קשר. הילדים זה מה שמחבר אותם על פניו".

"עניין הזוגיות מתפרש כמשהו אסור". אביחי מרציאנו. צילום: אדם קבסה

אך לא הכל שלילי. נראה כי היוצאים מוצאים בכל זאת כמה דברים שהיו רוצים לאמץ ממערכות היחסים הזוגיות שהכירו בעולם החרדי אל חייהם החדשים. "אני לוקח מהזוגיות של ההורים שלי את הכבוד ההדדי" אומר נדב (שם בדוי) בן 27, שגדל בשכונה חרדית בירושלים ומגיע מהזרם הליטאי-ספרדי וכיום מתגורר בבאר שבע. "לימדו אותנו תמיד לכבד את האישה שאיתך". עג'מי אומרת שדווקא איסור הנידה, הוא דבר שאימצה לחייה. "אני חושבת שיש דבר אחד שחשוב ויפה בדת שזה טהרת המשפחה. יש את שבעת הימים של המחזור ושבוע לאחר מכן שאסורים במגע ובסך הכל שבועיים מתוך החודש אסורים במגע, מיטות מופרדות, זה מקסים בעיניי ואימצתי את זה גם היום בחיי הנישואין שלי". מרציאנו מספר שגם אחרי היציאה בשאלה, ההסתכלות שלו על מערכת הזוגיות לא השתנתה: "גם היום אני דוגל בערכים של אמון, הבנה וכנות בין בני זוג".

עג'מי: "אני מרגישה שאני נטע זר בעולם החילוני"

אדם מן השורה יכול לחשוב שיציאה בשאלה, עלולה להוות חסרון מסוים בשוק הפנויים-פנויות החילוני. החל משלב ההיכרות ועד לשלב בו צריכים להסיר את הסודות ואת הבגדים. אך נראה שהטעימה משני העולמות דווקא מהווה יתרון. " היציאה בשאלה מקנה הבנה רחבה יותר של איך עושים דברים בקהילה החרדית וגם הבנה, עם הזמן, של איך עושים דברים בחברה הכללית" אומר מרציאנו. "היכולת להקשיב או לשלב תובנות מגישה אחת לגישה אחרת עוזרת לעתים". גם נדב רואה ביציאה בשאלה יתרון בעיקר כי הוא מבין יותר: "בזכות היציאה בשאלה אני יכול להבין יותר טוב מורכבויות ביחסים של אנשים שמגיעים מעולמות שונים". לעומתם, עג'מי דווקא חושבת אחרת. "זה חיסרון לצאת בשאלה. יש הרבה דברים בעולם החילוני שרק לאחרונה למדתי וסביר להניח שיש לי עוד פערים שאדביק בעתיד", אומרת עג'מי. "לדוגמא, בתקשורת בעיקר אני מרגישה שהשפה היא שונה. אני עוד תקועה במשפטים של העולם החרדי. נגיד מישהו מבקש ממני משהו אני עונה: נאה דורש נאה מקיים. אני מרגישה שאני נטע זר בעולם החילוני. אני אומרת דברים שאנשים לא מבינים אותי".

לעומת עניין הזוגיות, שבו יש מחלוקת אם זה יתרון להיות יוצא בשאלה או חיסרון, נושא שאין לגביו מחלוקת הוא יחסי מין. כאן זה כבר עניין של ניסיון, ממש כמו ברכיבה על אופניים. אם נסעת – אתה יודע לרכוב, ואם לא – תלמד. ההלכה נותנת לגיטימציה לקיום יחסי מין רק לאיש ואישה נשואים בנישואים הלכתיים. לפיכך, ניתן להסיק שכל אדם שומר מצוות, שומר גם על ההלכה הזו. מסתבר שלא כך. "הפעם הראשונה שקיימתי יחסים מיניים זה היה בגיל 16.5 עם בן הזוג שהיה לי אז", מספרת עג'מי. "הוא היה יוצא בשאלה, הוא הבין מה הוא עושה ואת המשמעות, אבל אני לא הבנתי כלום. כשהבנתי פשוט קמתי והלכתי. פתאום הבנתי שעשיתי משהו שהוא ממש אסור. סיפרתי את זה לאחותי הגדולה ואז הבנתי את המשמעות. היא אמרה שזה דברים שלא עושים, שצריך להתחתן בשביל זה. היא התאכזבה ממני מאוד".

"הפעם הראשונה שהתנסיתי ביחסי מין הייתה בגיל 17", אומר נדב. "היו לי התלבטויות כי אני הייתי דתי והיא חילונית. אמרתי לעצמי שאני לא יכול להתחייב בגלל שהייתי דתי אבל לא דתי, ועדיין עם כיפה על הראש. לא יכולתי להתחבר ולקיים מערכת יחסים". עניין המחויבות אצל נדב רדף אותו גם לאחר מכן, כשהתאהב ועבר לגור עם בת הזוג באותה תקופה: "בגיל גדול יותר, 18, כשהתאהבתי במישהי וגרנו יחד, היה את המניע הדתי, אנחנו באים מעולמות שונים ולא הייתי סגור על זה שאני יוצא מהעולם הדתי" מספר נדב. "שוב לא יכולתי להתחייב בגלל שלמרות שלא שמרתי שבת עדיין חשבתי שאני דתי. היציאה הייתה מאוד איטית. הייתה לי אמונה בלב. חשבתי שאני עושה עבירות אבל אני יכול לשפר את המצב כי אלו עבירות של בן אדם למקום ולא בן אדם לחברו, ואת זה אפשר לתקן ביום הכיפורים".

נדב: "הייתי נכנס עם בחורה למיטה ולא היה עומד לי"

סוגיה נוספת שמאוד מעניינת בתהליך היציאה בשאלה בהקשר של מיניות, היא האם יוצא בשאלה מקבל איזשהו רקע מיני, שיכול להכין אותו לפעם הראשונה. "כל עניין המיניות מתפרש כמשהו אסור. מוקצה מחמת מיאוס" אומר מרציאנו. "לא מדברים על מיניות לא בישיבות ובטח שלא בכוללים. הנושא הזה נדחק הצידה, יחד עם דחיקת שאר היצרים והתאוות של האדם". עג'מי מוסיפה שהנושא כל כך טאבו בחברה החרדית, שגם השיח בעניין הטרדה מינית ואונס עמום לחלוטין, ולנשים אין מענה במקרה כזה. "לא מדברים על זה בכלל ושאת מגיעה לזה את לא מבינה מה את עושה. את לא מבינה את המשמעות. אין שום הכוונה ושום ידע. זה נושא שלא מדברים עליו. לא מזהירים אותך. אם את עוברת הטרדה, אז את לא יודעת ולא מבינה שעברת את זה". נדב היה יצירתי ומצא פתרון לבעיית חוסר הידע וההבנה: פורנו. "הזהירו אותנו תמיד שזה אסור ואוי ואבוי מי שייפול לזה. מרדתי בזה ודי חיפשתי את זה. החינוך המיני שלא עברתי, הוא מה שגרם לי ללחצים עם בחורות ושאין לי מושג מה עושים. ומה שהייתי צריך זה פורנו כי עם ההורים או החברים אי אפשר לדבר. לא ידעתי מה זה קונדום ומה המשמעות של זה, לכן זה יכול להיות גם מסוכן שאתה בא בלי טיפה של הבנה".

אבל עוד לפני המגע הפיזי, נראה שהפערים בין העולמות השונים הקשו על היוצאים ליצור קשרים עם בני המין השני. "לא ידעתי איך לגשת לבחורה", אומר מרציאנו. "אם כבר הצלחתי לדבר, מה עושים איתה אחר כך? בחברה החרדית הכל מוכתב וידוע, אין הפתעות או מקום של אי הבנה ובחברה הכללית זה שונה מאוד. הכל יכול לקרות, בכל זמן. זה קצת מאיים בהתחלה". נדב מצטרף לתחושות ומקשר בין הקושי ביצירת יחסים בין-אישיים ליחסים מיניים: " ביחסים הבינאישיים לא היה לי ידע. קצת לחץ וחרדה. הייתי מתחיל עם בחורה ובמיטה לא היה עומד לי. זה עניין של חוסר ידע וחוסר ביטחון שבא איתו". גם בעניין הזה הרגישה עג'מי שהיא חריגה בנוף: "יצאתי פעם עם מישהו שלושה חודשים ואמרתי לחברות שעבדו איתי שלא קיימנו יחסי מין וחשבתי שמשהו בי דפוק. אני עדיין שונה בתפיסה שלי. לא שזה לא בסדר, פשוט אני רואה את זה אחרת. אני רואה את זה כדבר משמעותי הרבה יותר מאחרות שנולדו בבית חילוני".

 

פורסם לראשונה במגזין "השואל", פרויקט גמר של המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר

חזרה בשאלהחילוניםחרדיםיחסי מין