כשחציתי את גיל 40 והמיניות שלי קיבלה תפקיד חדש בחיי (לא עוד למטרות כיבוש והבאת ילדים לעולם) התחלתי לחשוב איזו מן אישה התפתחתי להיות. איך חונכתי, איך פה ושם הוטרדתי, איך התביישתי, איך זייפתי, ואיך כל אלה השפיעו עלי ועל החופש המיני שלי. אבל בעיקר חשבתי, איך זה שלא דיברתי על זה בפתיחות עם הנשים הקרובות אלי כל הזמן הזה?!
יש נטייה לחשוב שסקס יותר מעסיק גברים מנשים אבל אני לא בטוחה שזה נכון. אני כן בטוחה שנשים יותר מתביישות לדבר על זה. שנשים פחות מרגישות בנוח להגיד מה עושה להן טוב. מה קורה לחשק המיני שלהן, על מה הן מפנטזות. גם אחרי מהפכת METOO, עדיין אין לנשים מספיק לגיטימיות לתבוע בעלות על המיניות שלהן. לא מדובר רק בבחירה האם בכלל לקיים יחסי מין, אלא בעיקר לאופן שבו הם מתקיימים. זה לא סוד שעדיין יש נשים רבות שלא חוו סיפוק מיני, גם לא עם עצמן, ובעיקר לא ביחסי מין עם אחרים. זה מה שנקרא 'פער באורגזמה' בין גברים ונשים, שזה דומה ל'פער בשכר' רק שזה קצת יותר דביק…
אני שחקנית במקצועי כבר יותר מ 15 שנה, מורגלת ואוהבת לספר סיפורים אישיים של נשים אחרות. חשבתי איך אני יוצרת סביב הנושא הזה יצירה משמעותית, שתחשוף סיפורים אותנטיים, שתאפשר שיח פתוח ואמיץ, ושתהיה נגישה לכל אישה ואיש.
יצאתי להיפגש עם נשים זרות שלא הכרתי קודם, שהסכימו לספר לי על המיניות שלהן בתנאי שהן תישארנה אנונימיות. הזרות והאנונימיות שהצעתי אפשרו להן להיות חשופות, אמיתיות ומשוחררות מביקורתיות ומבושה. בכל פעם נפגשתי עם אישה אחת בבית קפה לשיחה אינטימית וכנה שחשפה בפני סיפורים מרתקים ויוצאי דופן.
כל שיחה הוקלטה, תומללה ולאחר מכן נערכה לכדי מונולוג שהיווה בסיס לפרק קצר בסדרה. כל פרק מתמקד באישה אחת שמדברת בגילוי לב על המיניות שלה, אותה אני מגלמת בסגנון דוקומנטרי. הטקסט נאמן במאה אחוז לראיון עם אותה אישה אנונימית, תוך הפקדה על השפה ובחירת המילים שלה, וכדי לשמר את האנונימיות הרחקנו את הדמות מהמקצוע האמיתי שלה ומסביבת חייה.
מתוך כל הראיונות נבחרו שישה סיפורים יוצאי דופן שבכולם מצאתי גם את עצמי: אישה אחת שחוגגת את המיניות שלה עם חמישה סוגים של אורגזמות אך מאוכזבת מהאופן בו גברים נבהלים מכך ואלו הסיפורים שבחרתי: אישה אחת שבוחרת כבר למעלה מעשר שנים שלא לקיים שום מגע אינטימי, אך הבת שלה לעומת זאת מפתיעה אותה כל פעם עם גבר אחר. אישה אחת שאוהבת להיות מלכה סאדיסטית גם במחיר של עזיבת בית ומשפחה. אישה אחת שמעולם לא חוותה אורגזמה בחייה, והיא אם לשלושה ילדים ונשואה כבר 12 שנה. אישה אחת שהפכה עצמה לאיש, וכעת הוא מגלה מחדש את המיניות שלו. ואישה אחת ששוכבת כל יום עם בעלה כבר קרוב ל 30 שנה, אך לא שוכחת מה קרה לה בילדותה.
הסדרה 'אישה אחת' כוללת 6 פרקים קצרים שאת כולן יצרו נשים מקצועיות ומוכשרות. היה לי חשוב שנשים יספרו את סיפורן של הנשים, ולכל פרק רתמתי צוות אחר של נשות מקצוע (צלמת, בימאית, תאורנית, מעצבת, עורכת, מאפרת, מפיקה וכו').
יש הרבה דרמה ומורכבות סביב המיניות הנשית. היא מאגדת בתוכה את החינוך שספגנו והחוויות שצברנו לאורך הדרך, את המסרים החברתיים שהרבה פעמים סותרים את עצמם – תהיי סקסית, תהיי יפה אבל אל תתני, תשמרי. את הפער בין סקס כפי שהוא מוצג לנו בטלוויזיה ובין מה שמענג אותנו באמת. כל אלו מכריעים את מידת החופש שיש לנו עם אחרים ועם עצמנו.
תהליך היצירה של הסדרה אפשר לי לתת קול לעונג הנשי, לייצר אמירה של אחדות ושותפות בין נשים, למצוא את הדומה והשווה ובכך לעודד חופש מיני ללא קשר לנטייה או העדפה מינית.
קרדיטים
יוצרת הסדרה: נילי צרויה
בימאיות: טל ברנר, לימור שמילה, דנה לרר, אילנה ריינה, מיכל גסנר
מפיקות: נילי צרויה ולינור לביא
שחקנית: נילי צרויה
***
לא מעט נשים חשות כלואות בביתן היום יותר מתמיד. לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא