אמצעי מניעה: האם בנות 11 צריכות התקן תוך רחמי

פרופסור אמריקאי בשם ג'יימס טראסל מאוני' פרינסטון, המליץ לפני כשבוע להכניס התקן תוך רחמי לילדה בת 11 שקיימה יחסי מין לא מוגנים, במקום הגלולה של היום שאחרי, כדי למנוע הריון. נכון, מחקרים מראים שהתקן תוך רחמי שמוכנס עד חמישה ימים לאחר מגע מיני לא מוגן, מונע הריון לא מתוכנן ביעילות גבוהה יותר מגלולת היום שאחרי. אך האם זו התמונה כולה? האם המטרה היחידה צריכה להיות מניעה של הריון לא מתוכנן, או שמא מניעת קיום יחסי מין בגיל 11 וקידום מיניות בריאה והוליסטית?

הילדות שלנו הופכות לנשים רק בגופן

כיום יש יותר ויותר ילדות שמקבלות וסת בגילאים הצעירים של גיל ההתבגרות (גילאי 11-12) ועמה מגיעה גם ההתפתחות הגופנית: השדיים גדלים, השיעור המיני מופיע, הגובה עולה והמותניים מתעגלים. הילדות שלנו הופכות לנערות ונשים בגיל הרבה יותר צעיר מהגיל בו אנחנו חווינו את זה, אבל הרמה הרגשית, הנפשית, והמנטלית שלהן, נותרה כשהייתה. הגוף, לצערי, מתקדם הרבה יותר מהר מהראש והלב. בנוסף, הסקסואליזציה של המרחב הציבורי והחשיפה לפרסום פוגעני ולפורנוגרפיה, מגיעה לילדות יותר ויותר צעירות ומשפיעות הרבה על תפיסת המיניות שלהן ותחושת המוכנות שלהן לקיום יחסי מין.

אין ספק שקיום יחסי מין בגיל כל כך צעיר (אונס לפי ההגדרה החוקית) יכול לעשות נזק עצום לילדה (וגם לילד), ולא רק מההיבט הרפואי או מההיבט של הריון לא מתוכנן. ברמה הרגשית, קיום יחסי מין צריך להיות מלווה במוכנות נפשית ורגשית, עם ההבנה של ההשלכות של קיום יחסי מין כגון הריון לא מתוכנן, כאבים בזמן קיום יחסי מין, חוסר הנאה, חוסר רצון הדדי וחוסר הסכמה, הידבקות במחלות המועברות על ידי מגע מיני, ועוד. בגיל 11 ההבנה של ההשלכות הללו אינה מתרחשת, לא משנה מאיזה בית ליברלי הילדה מגיעה ממנו. לא סתם החוק הישראלי קבע שמתחת לגיל 14 אנחנו לא בוגרים/ות מספיק כדי להביע הסכמה ליחסי מין.

מניעת הריון או חינוך למיניות בריאה

יכול להיות שזה יהיה נכון להכניס התקן תוך רחמי לילדה שנאנסה כדי למנוע הריון לא מתוכנן, ואפילו לילדה "שהסכימה" לקיים יחסי מין. אבל מעבר לגילה הצעיר של הילדה, האם המטרה היחידה צריכה להיות מניעת הריון לא מתוכנן? אולי המטרה צריכה להיות קידום בריאות מינית של ילדות ונערות, ללא החדרת גוף זר לרחמה הקטן של בת 11? האם המטרה הסופית לא צריכה להיות חינוך למיניות בריאה מבית הספר היסודי ועד לעשור השלישי, לפחות, של חיינו? האם (אולי) לא עדיף לעשות הפלה תרופתית, במקרה שגלולת היום שאחרי לא עבדה, מאשר לעשות הליך פולשני, שיכול להיות ולא יעבוד?

אני שואלת את השאלות הללו מתוך היכרות עם עולם החינוך המיני בישראל ובעולם, ומודעת לואקום העצום שנוצר בחברה הישראלית בנושא. הורים לא מדברים על כך עם הילדים/ות שלהם, בתי ספר מעדיפים לתקצב תכניות הכנה לצבא וחיזוק המורשת היהודית, מאשר לתקצב תכניות של כישורי חיים למיניות בריאה, רופאי ילדים מתחמקים מהפיכתם של המטופלים שלהם למיניים, והפורנוגרפיה נשארת המקום היחידי שהנער/ה מקבל/ת "מידע". אחרי זה אנחנו מתפלאות מדוע יש כל כך הרבה חוסר ידע, חוסר רגישות וחוסר כבוד הדדי ביחסי מין.

לדבר עם ילדים ובני נוער על סקס

נערים ונערות בישראל פעילים ופעילות מינית מגילאים יותר צעירים ממה שאנחנו היינו פעילות, ולמרות הפתיחות המינית (לכאורה) השוררת במחוזותינו, עדיין אין לנוער למי לפנות בנושאים הללו. ההורים נתפסים בעיני מתבגרים/ות כארכאיים שלא מבינים אותם, ובית הספר הוא לא הכתובת.

דווקא נשות מקצוע שהוכשרו לשיח של מיניות בריאה עם נוער, מהוות כתובת רלוונטית לנוער בבתי הספר. הן פוגשות בנוער סקרן, פתוח בנושאים הללו וצמא לידע. בנוסף, הן מדווחות שהפורנוגרפיה עיוותה את תפיסת המציאות הזוגית והמינית, בפרט של נערים, אך גם של נערות, ושמירב הזמן הן עסוקות בתיקונים של תעשיית הפורנוגרפיה והעמדת הדברים על דיוקם.

אם אנחנו נשכיל להעניק לילדים ולילדות שלנו, שהופכים אחר כך למתבגרות ומתבגרים, את הידע הנחוץ, יחד עם ערוץ הידברות מכבד ושוויוני כלפיהן, כולל מערכת בית ספרית וקהילתית תומכת ומלווה לכישורי חיים למיניות בריאה, יכול להיות שלא נצטרך להתחבט בשאלה האם להכניס התקן תוך רחמי לנערה בת 11 שקיימה יחסי מין לא מוגנים.

__________________

הכותבת הינה המנהלת של "דלת פתוחה" תל אביב, מחנכת למיניות בריאה וכבוד האדם ופעילה פמיניסטית. "דלת פתוחה" עוסקת בקידום בריאות מינית בישראל על ידי סדנאות, הרצאות, ימי עיון וכנסים.