פורנו פמיניסטי: יש דבר כזה בכלל?

בשבוע האחרון מתקיים בטורנטו הכנס הראשון לפורנו פמיניסטי, ואני שואלת את עצמי האם יש דבר כזה בכלל, פורנו פמיניסטי. יוזמות הכנס, שהן כותבות, במאיות, מפיקות ושחקניות בתעשיית הפורנוגרפיה הפמיניסטית, טוענות שכן.

מה הופך סרט פורנו לפמיניסטי?

לשיטתן, ארבעה תנאים הופכים סרטים פורנוגרפיים לסרטים פורנוגרפיים פמיניסטיים:

1. התנאי הראשון והחשוב ביותר בעיניהן הוא חופש הבחירה של השחקניות והשחקנים לבחור אילו אקטים מיניים הן רוצות לעשות. הן כמובן מתוגמלות בצורה יפה על עבודתן ומקבלות יחס מכבד וראוי.

2. הרחבת המנעד המיני והייצוגים המיניים המוצגים בסרטים. לא עוד חדירה ופמפום נשים בשתי תנוחות קבועות (דוגי סטייל ועמידה) כי אם מין אוראלי שמוענק לנשים, עינוג הדגדגן בדרכים שונות, ומגע מיני שבתרבות הרגילה נחשב למשחק מקדים אך פה הוא נחשב למשחק עצמו.

3. ייצוג של כלל גוונים, גזעים ומגדרים (שחורות/ים, היספאנים/יות, להטב"קים/יות ועוד). בנוסף, המראה הוא של א/נשים רגילים/ות, "כאלה שאת רואה ברחוב כשאת חוצה את הכביש" להגדרתן, ולא נשים חלקות משיער ומנותחות חזה, ואיברי מין זכריים בגודל שרחוק מהממוצע.

4. נשים כותבות את התסריטים, מביימות ומפיקות, ולא רק מנוצלות כשחקניות. כשנשים הן חלק מיצירת הסרטים ולא רק הצגתם, הן אומרות, הסרטים הופכים להיות מיועדים לנשים.

האם באמת יש לנשים בתעשיית הפורנו חופש בחירה אמיתי?

בואו נפרק רגע את התנאים האלה:

1. חופש הבחירה

לכאורה יש כאן חופש בחירה שמעניק לנשים את הזכות על גופן, מיניותן והעונג המיני שלהן. הן גם מתוגמלות כמו שצריך, מוגנות מפני מחלות מין והריון, וכמובן כמובן שאין שם קטינות. הכל חוקי ומבחירה.

אלא שפורנוגרפיה היא זנות מצולמת, וממש כמו בדיון על זנות, גם כאן עולה שאלת חופש הבחירה. אחת העמדות הפמיניסטיות הידועות היא זו המתנגדת לזנות מתוך הכרה שכמעט אף אישה לא באמת בוחרת להיכנס לעולם הזה, רק כי היא כל כך מינית עם יצר כל כך בלתי ניתן לסיפוק, שרק מין עם עשרות גברים זרים ביום עושה לה את זה. אנחנו הרי יודעות את ממד הניצול שיש בעולם הזה, ואת הרקע ממנו מגיעות רוב ה"שחקניות" – רקע של פגיעה מינית, בדגש על גילוי עריות בילדות. ולכן, הדיון לגבי בחירה חופשית באקטים המיניים שהשחקנית רוצה לבצע איננו רלוונטי.

שורדות של התעללות מינית או בוחרות לשכב עם עשרות גברים זרים ביום? (צילום: Shutterstock)

2. הרחבת המנעד המיני והייצוגים המיניים

ההגדרה המילונית של פורנוגרפיה היא ייצוג מיני או ייצוג של יחסי מין למטרת גירוי מיני. אני טוענת שההגדרה של פורנוגרפיה, כפי שהיא היום, היא ייצוג של מין אלים למטרות גירוי מיני. מה שמעורר את הגירוי הוא האלימות ולא המין עצמו, ולרוב מדובר באלימות כלפי נשים (למרות שגם כלפי גברים מופעלת אלימות קשה וניצול גדול).

לכן גם התנאי השני של יוצרות הפורנו הפמיניסטי נכשל. פורנוגרפיה פמיניסטית תפסיק להיות פורנוגרפיה ברגע שמימד האלימות ייעלם. כלומר, ייצוגים של יחסי מין שוויוניים, מכבדים, בלי אלימות, ושאינם ממרכזים את החדירה לגוף האישה, לא יגרו איש. גם לא נשים. הדימויים שלנו על איך יחסי מין אמורים להיראות אינם מנותקים מהייצוגים התרבותיים שהחברה שלנו מייצרת מזה שנים, ולכן הגוף שלנו לא יגיב ולא יתעורר לייצוג כזה של מיניות.

3. הדמויות

התנאי השלישי שהן מציגות הוא הדמויות המופיעות בסרטים, כלומר, נשים וגברים רגילים, שנראה ברחוב, לא בהכרח הטרוסקסואליים, לבנים, רזות ויפות. אפשר יהיה להראות הכל. מגוון. שלל אפשרויות. שזו מהות פמיניסטית בפני עצמה. אבל זה עדיין לא הופך את הסרטים לפמיניסטיים בעיניי.

4. השתתפות נשים בתעשייה ככותבות, מפיקות ובמאיות

האם לנשים יש את הדמיון לפנטז על יחסי מין ללא יחסי שליטה ודיכוי? האם יש לנשים את היכולות להתנתק מדורות על גבי דורות של הטרוסקסואליות כפויה, שמייצרת היררכיה מגדרית ברורה דרך סקס, ושמשעבדת נשים לצרכיו המיניים של הגבר? האם יש לנשים דימויים מנותקים מאלו שאנחנו רגילות לראות בתרבות המיינסטרים בכלל (שהפכה לפורנוגרפית לא פחות מהפורנוגרפיה המוגדרת ככזו), ומתרבות הפורנו בפרט? האם, למשל, אנחנו יכולות לדמיין סרט פורנוגרפי בו האישה מגיעה לאורגזמה והגבר לא, ושם הסרט, והסקס, נגמרים? אני לא בטוחה שזה פמיניסטי, אבל זה מנותק מהדימוי הרגיל. יכול לקרות?

פורנו הוא עדיין החינוך המיני היחיד שהנוער מקבל

מה שמביא אותי למחשבה אחרונה בנושא. מחשבה שמתווכחת עם כל מה שכתבתי כאן. אחת ממארגנות הכנס התראיינה ואמרה שבהיעדר חינוך מיני כתכנית לאומית בארה"ב (וזה כמובן נכון גם לישראל), החינוך המיני היחידי שצעירים/ות מקבלים/ות הוא דרך הסרטים הללו. מיניות היא חלק מההתנהגות האנושית, היא תמיד תהיה חלק ממנה. נוער וצעירים/ות צמאים/ות לראות את זה, לחוות את זה, להיחשף לזה. ואם זה האמצעי הבלעדי שלהם לקבל את המידע הזה, אז אנחנו, כפמיניסטיות, חייבות להיות שם. אנחנו יכולות להיאבק בזה, לחנך לצפייה ביקורתית ולהסביר מה כל כך רע בפורנוגרפיה הארד קור, אבל זה לא מה שיעלים את הדימויים שכבר נצרבים בתודעתם של המתבגרים/ות שלנו כשהם/ן חושבים/ות על סקס. אולי אנחנו צריכות להיות שם ולייצר נרטיבים פורנוגרפיים אחרים? דימויים מכבדים, מענגים ושוויוניים יותר, כדי שגם זה יראה להם כמו סקס אמיתי?

בדומה לדיון על מיסוד הזנות, שטוען שמיסוד הזנות יגן על חייהן ובריאותן של נשים שנמצאות בתעשייה הזאת, כך פורנוגרפיה פמיניסטית תאפשר לייצג נשים אחרות ויחסי מין אחרים שיתמקדו בעונג של נשים. פורנוגרפיה פמיניסטית תוציא את התעשייה מהאפלה לקדמת הבמה, ותאפשר הרחבה של סובייקטים מיניים והענקת פנים ושמות לנשים בתעשייה. נוכל לדבר על המחיר שנשים משלמות כשהתעשייה לא פמיניסטית וכשהסרטים אינם משקפים את העדפותיהן המינית של נשים. עם זאת, האם אנחנו באמת מאמינות שניתן לייצר תעשייה כזאת? והאם אנחנו בכלל צריכות אותה כנשים? האם נשים בכלל מתגרות מייצוג חזותי של סקס או שהדמיון מספיק לנו? האם פורנוגרפיה ופמיניזם בכלל יכולים ללכת יחד, או שיש כאן ניגוד מוחלט?

אני לא יודעת מה התשובה לשאלות האלה. זו סוגיה מורכבת. האם נוכל "להרוס את בית האדון עם כלי האדון", או לפחות לשנות אותו? או שאנחנו צריכות לשבור את הכלים ולהמציא ארגז כלים חדש? את זה כנראה, לעולם לא נדע.