לא נמשכת מינית לאף אחד

"בגיל 16 הייתה לי שיחה עם חברה, שבה בפעם הראשונה הודיתי שאני לא חושבת שאי פעם נמשכתי מינית לאף אחד", מספרת גאיה שטיינברג, בת 24, סטודנטית למגדר ובלשנות באוניברסיטת תל אביב. "אמרתי שנראה לי שיש משהו קצת דפוק בי, אבל היה לי מזל עצום שהתגובה של חברה שלי הייתה – 'את לא דפוקה, יש דבר כזה, קוראים לזה א-מיניות'. היא שלחה אותי לחפש את הפורום הישראלי לא-מיניות בפורטל 'תפוז'".

עוד באון לייף:

גם ר', בת 16, תלמידה בתיכון בגין באילת, מספרת על האינטרנט כמקור משמעותי בעבורה למידע על א-מיניות. "בתור ילדה צעירה (גיל 14-13), לא ידעתי בוודאות מה ההגדרה של המושג, עד שחברה באה אליי והתייעצה איתי בנוגע למיניות שלה. היא סיפרה לי שהיא לא נמשכת לאנשים והיא לא מוצאת בסקס נושא מרכזי, אז היא ואני ישבנו בחדר שלה וחיפשנו 'א-מיניות' בגוגל. קראנו את ההגדרה בכל מיני אתרים. עזר לנו מאוד האתר של איגי (ארגון נוער גאה). התחלתי לתת לה דוגמאות של זה בחיי היום יום, לפי מה שהבנתי מהכתוב, והסברתי לה על זהויות תחת המטריה הא-מינית".

ישנם אלה שהמפגש הראשון שלהם עם המושג לא היה אינטרנטי. "נתקלתי במונח
א-מיניות בפרק של 'האוס', וזה מאוד דיבר אלי", מספר צור וויסבלום, בן 32 מתל אביב, שעוסק בצילום. "הבנתי שאני א-מיני בעקבות קשר שהיה לי, שקיימתי בו יחסי מין וזה היה מכני מבחינתי. לא היה לי שום עניין באקט עצמו". וויסבלום מגדיר את עצמו כא-מיני הטרו-רומנטי – אין לו משיכה מינית, אך הוא חווה משיכה רומנטית לבנות המין השני.

שטיינברג מעידה על הלבטים שהיו לה. "הדבר המרכזי שמנע ממני בהתחלה מלהזדהות כא-מינית היה שכן היה לי חשק מיני. היה לי צורך לאונן, אף על פי שעבורי זה לא היה מקושר עם אף אדם אחר, וחשבתי שא-מיניות משמעה פשוט מחסור במיניות. לכן, חשבתי שאם יש לי חשק מיני זה אומר שאני בהכרח לא א-מינית. ככל שקראתי יותר ויותר בפורום, הבנתי שנעשית הפרדה בשיח הא-מיני בין חשק מיני (ההתעוררות המינית הפיזיולוגית) לבין משיכה מינית (משיכה בעלת אופי מיני למישהו). גיליתי שבעצם רוב הא-מיניים חווים חשק מיני, אבל עדיין לא נמשכים מינית לאחרים".

א-מיניים, כאמור, מפרידים גם בין מיניות לבין רומנטיקה. "בדרך כלל, מספרים לנו שהדברים הללו הולכים ביחד – אם אני נמשכת מינית לנשים, אני בהכרח גם נמשכת רומנטית לנשים ולהיפך", אומרת שטיינברג. "בעבורי, ההפרדה בין השניים הייתה מהותית, כי לא נמשכתי מינית לאף אחד, אבל רומנטית דווקא נמשכתי גם לגברים וגם לנשים. בעקבות המשיכה הרומנטית שחוויתי, הזדהיתי לפני כן כביסקסואלית – אף על פי שלא נמשכתי מינית, למעשה, לאף אחד. כעת, יכולתי לומר שאני בי-רומנטית וגם א-מינית".

גם זבטני מתארת את גיבוש הזהות שלה כתהליך שבתחילתו נאלצה לאמץ זהות מינית. "מאז ומתמיד ידעתי שאין לי משיכה כל כך, אבל ניסיתי להתעלם מהרגשות הפנימיים שלי. חששתי לא להיות חלק מהעולם המיני, שבו אהבה משמעה מיניות. אז בהתחלה הגדרתי את עצמי כפאנסקסואלית – אישה שנמשכת לכל המינים והמגדרים, על בסיס האישיות של אותו אדם. לא התחברתי כמובן לחלק של המשיכה, אבל כן התחברתי לחלק של האישיות. כן התאהבתי בשני המינים, ולא רציתי לסגור את עצמי בפני מערכות יחסים".

לצאת מהארון הא-מיני

בחברה שבה ברירת המחדל היא מיניות, ורבים מגדירים את עצמם דרך מיניותם, נדרש
מא-מיניים תהליך מורכב של יציאה מהארון. "יצאתי מהארון כפאנסקסואלית מול כול החברים שלי", ממשיכה ר'. "אחר כך הייתי בשתי מערכות יחסים עם גברים, ובשתיהן פחדתי. פשוט פחדתי. פחדתי מהרגע שהוא יתקרב אליי ומה אני אעשה ומה מקובל ממני לעשות, מהרגע שהוא ינסה לנשק אותי, מה יקרה אם הוא ירצה שנשכב? כי אני לא מרגישה מוכנה כרגע". אחרי שהסתיימו שתי מערכות היחסים הללו, חשה ר' חופשייה לבחון את זהותה. "אחרי לילה ארוך שביליתי בקריאה מחודשת של ההגדרה לא-מיניות, והשבה על שאלון באתר AVEN (אתר שפועל למען נראות א-מינית) חתמתי את ההתלבטות והבנתי שאני א-מינית. הלכתי וסיפרתי לכולם, בעיקר כי ידידים שלי שניסו לפלרטט איתי – עשו את זה בעזרת מגע, ורציתי להגיד להם מההתחלה שזה לא יגיע לקטע מיני אז כדאי להם להפסיק. הרגשתי משוחררת ובעלת הגדרה שסוף סוף מתאימה לה".

וויסבלום התוודע לא-מיניותו בגיל יחסית מאוחר, אחרי שקיים מספר מערכות יחסים עם נשים. "מערכת היחסים האחרונה שבה היו גם יחסי מין היא זו שבה גיליתי שאני א-מיני, ולימים סיפרתי על זה לאותה בחורה, היא קיבלה את זה וכיום אנחנו ידידים". שטיינברג אמנם מספרת שהנקודה שבה יצאה מהארון בפני הוריה הייתה בגיל 19, אך לדבריה היא יוצאת מהארון לפחות פעם בשבוע: "כל אדם חדש שמכיר אותי מניח מראש שאני נמשכת מינית לאנשים, כי זו הציפייה החברתית. כך שאני ממשיכה לקיים באופן כמעט יום-יומי שיחות על א-מיניות ועל מה זה אומר, והשאלה של האם-לצאת-מהארון מול אדם חדש ניצבת בחיי באופן כמעט קבוע".

התגובות שקיבלו שטיינברג ור' מהסביבה הקרובה היו ברובן תומכות וחיוביות. וויסבלום שם לב לשוני בין תגובות שהגיעו מצד נשים לאלה שהגיעו מצד גברים. "הנשים סביבי קיבלו את זה. גברים מגיבים בפליאה ובחוסר אמון. התגובות האוטומטיות הן 'לא פגשת את הבחורה הנכונה' או 'בתנאים מסוימים אתה כן תהיה מיני'. אני נותן לתגובות האלה לעבור. אני מכיר את עצמי, יודע אילו חוויות היו לי בחיים, ומודע לתגובות שלי במצבים מסוימים". שטיינברג מעבירה הרצאות בנושא א-מיניות, ומספרת על תגובות קיצוניות יותר שקיבלה, בהן "צריך לאנוס אותך כדי שתביני כמה את בעצם אוהבת זין".

כשהכל סובב סביב מין

וויסבלום ושטיינברג מסכימים שבין גברים א-מיניים לבין נשים א-מיניות יש דמיון רב, שכן מנשים ומגברים מצופה להיות מיניים, ואילו א-מיניים אינם עונים על הציפייה הזו. שטיינברג ממשיכה ואומרת כי "גברים אמורים תמיד לרצות מיניות, בכל סיטואציה וכמה שיותר, ונשים אמורות 'לסבול' מיניות ולהיענות לניסיונות של הגברים לשכב איתן. בהתאם לזה, גברים
א-מיניים נתפשים לרוב כלא-גברים, כי יש תפישה שגבר חייב לזיין כדי בכלל להיות גבר.
א-מיניות אצל נשים נתפשת הרבה פעמים כתיאור של המיניות הנשית, היות שנשים נתפשות כמי שצריכות שלא לרצות מין באופן יזום – ואז לפעמים תופשים נשים א-מיניות כמי שלא הכירו בכך שיום אחד הן 'ייכנעו' לגבר הנכון וישכבו איתו".

הביקורת של וויסבלום על התרבות המינית מחדדת את תפישת הגבריות המקורית שלו. "יש בפרסום יותר מדי סקס, אבל זה מה שמוכר ולכן אף אחד לא מתכוון להפסיק עם זה. אני מודע לזה שהראש שלי שקט יותר מזה של אנשים מיניים, כי אני לא עוסק כל הזמן בשלטי הפרסום שסביבי. אני מרוכז יותר. אין לי בעיה שאנשים יקיימו יחסי מין, אבל ההחצנה של זה היא בוטה באופן שגם אנשים מיניים מבקרים אותה". השימוש התמידי במין לפרסום, מטמטם לדעתו את היכולות הפרסומיות. "אין תחכום, אין עומק. זה האכלה בכפית של אנשים מטומטמים כדי שייקנו את המוצר שלך. זה משטיח את התרבות. אין דרבון למפרסמים לאתגר אותך, לומר משהו אמיתי על המוצר שלהם". וויסבלום נתקל בתופעה גם במסגרת עבודתו כצלם. "אומרים לי: 'צלם לי פרסומת עם בחורה יפה', במקום לחשוב קצת מחוץ לקופסה".

גברים מגיבים בפליאה ובחוסר אמון. צור וייסבלום

ר' מדגישה שאינה מתנגדת למיניות, ורואה בה דבר טבעי ויפה, אך קשה לה עם הקשירה שנעשית בין תפקידי המגדר לבין מימוש המיניות. היא נמנעת מהסדרות "דם אמיתי" ו"משחקי הכס" בטענה שיש בהן מיניות מוגזמת ולא הכרחית לעלילה. גם בית הספר לא מקל על העניין: "בשיעור ספרות, המורה שלנו לימדה על גיבורת סיפור כלשהו ואמרה שכשהיא עשתה סקס היא 'מימשה את המיניות והנשיות שלה'. איזה קשר יש לנשיות שלי עם סקס?!".

גם שטיינברג לא חוסכת בביקורת על החברה הכללית ועל מרכזיותו של המין בתוכה. "אני חושבת שהלחץ על גברים לזיין, למשל, הוא פשוט מזעזע, ומוביל אנשים – גם גברים וגם נשים – לכל כך הרבה סיטואציות מחרידות של אלימות מינית. בכלל, יש בחברה כל כך הרבה הגבלות על מה זו מיניות תקינה, שלא כל כך יוצא לאנשים לחקור בעצמם מה מתאים להם – ואם יוצא להם, החברה כבר נמצאת 'אין דה באק אוף דייר מיינדס' ומקשה על החקר הזה". שטיינברג מדגימה את דבריה על עצמה, ומספר כי היו מקרים שבהם אחרי שהזדהתה כא-מינית, לחצה על עצמה להיות מינית. "למשל, שמתי על עצמי המון לחץ להתנשק עם אנשים ולנסות ליהנות מזה, גם אם אני לא נהנית – כי החברה לימדה אותי שסיטואציה רומנטית חותמים עם נשיקה. לא היה לי המון מרחב לחקור איזה סוג של מגע פיזי, מיני או לא מיני, מתאים לי. עם הזמן נהיה לי יותר קל להוריד מעצמי את הלחץ, אבל מודעות לקיום שלו היא לא תמיד מספיקה".

מיניים או לא – חקרו וגלו את עצמכם

חוויותיה של ר' מעמידות בסימן שאלה את האפשרות של א-מיניים לקיים מערכות יחסים עם אנשים מיניים. וויסבלום ושטיינברג רואים את העניין באופן אחר. "אני רואה את עצמי יוצא עם אישה מינית, כי אני לא סובל מיחסי מין, פשוט לא נהנה מהם", מתוודה וויסבלום. "זה כמו מסאז' – עושים את זה לאחרים כדי להסב להם הנאה, לא לעצמך". שטיינברג מספרת כי היא מקיימת וגם קיימה בעבר מערכות יחסים עם אנשים מיניים. "זה דרש הרבה מאוד תקשורת סביב מיניות, כדי לבדוק מה מתאים לכל אחד מאתנו. אבל בעצם, זה משהו שהוא לא ייחודי אך ורק למערכות יחסים של א-מיני ומיני. הרי, גם אנשים מיניים הם לא מיניים בדיוק באותו האופן ובדיוק באותה העוצמה כמו בני הזוג שלהם. תמיד יש פער ברצונות המיניים, וזה פער שצריך לתקשר סביבו ולהתמודד איתו".

תמיד יש פער ברצונות המיניים. גאיה שטיינברג

גם בעניין הלחץ ההורי לדאוג לדור ההמשך, א-מיניים אינם שונים בהרבה מאנשים מיניים. "אבא שאל אותי פעם אחת מה קורה עם נכדים", מספר וויסבלום בחיוך. "הצבעתי על הכלבה שלי ואמרתי לו שזה הדבר הכי קרוב לנכדים שהוא ייראה ממני, אז שיתנהג אליה יפה. דיברתי איתם על העניין, אמא לא לוחצת, לאבא לפעמים יש התקפי פולניות אני לא בטוח שלעולם לא ארצה ילדים, פשוט לא כרגע".

שטיינברג רואה בא-מיניות ובקהילה הא-מינית נושאת בשורה שיכולה להיות רלוונטית לכלל החברה, אם תרצה בכך. "החשיבות הגדולה שאני רואה בא-מיניות זה לא רק כהגדרה שא-מיניים יכולים להזדהות תחתיה, אלא ככלי לחקר עצמי שיכול להיות רלוונטי להמון אנשים (גם כאלה שלא מזדהים כא-מיניים). גם אנשים מיניים יכולים למצוא את עצמם בסיטואציות בהן הם מעוניינים במגע פיזי אבל לא במין או בסיטואציות בהן מתאהבים במישהו, אבל לא נמשכים אליו מינית. אלו דברים שמדברים עליהם בקהילות א-מיניות, אבל גם אנשים מיניים יכולים להרוויח מהשיח הזה – כי זה שיח שבעצם לא מוגבל רק לחוויה של אנשים שאינם חווים משיכה מינית ככלל".

וויסבלום אף מזמין כל אדם להתנסות בא-מיניות: "אני קורא לאנשים להתנסות בקשר שאין בו מין, כדי לחוות את ההבחנה בין מיניות לבין רומנטיקה, ולנסות להכיר את עצמם ואת הפרטנר שלהם לפני שקופצים למיטה".