שרמוטה: הגיע הזמן להפסיק עם המילה הזאת

לא קל לנשים לחיות בעולם שבו הן מתמודדות עם מוסר כפול: מצד אחד, מדובר בחברה פוריטנית של ממש, שמתנערת מכל פעילות מינית בריאה. ואולם מצד שני אין לחברה בעיה כלל עם אירוטיקה על המסכים שלנו, בין אם בציבור ובין אם בפרטיות ביתנו. המוסר הכפול הזה מציב אותנו, כנשים, בעמדה מאוד לא יציבה, שעה שאנחנו נדרשות להלך בין הטיפות ולמצוא את האיזון בין חסודה לשרמוטה (שרמוטה פוריטנית, כדברי שלומי שבן). אנחנו נדרשות להכיל מידה מספקת של טוהר ומיניות בו זמנית – אך אם ניטה מעט יותר מדי לאחד הכיוונים, נזכה לסנקציות מהחברה.

עוד באון לייף:

החברה שלנו מביישת נשים באופן שגרתי על מיניותן, והמלה "שרמוטה" נהפכה לצורת העלבון הצורבת ביותר עבורן. אך אל תטעו, אין לכך בהכרח קשר למין ולהרגלים המיניים שלנו. למעשה, טוענים אקטיביסטים אמריקאים שנלחמים בשליפה המהירה של המלה הזו מפי גברים (וגם נשים), הכינוי שרמוטה אינו בעל אופי מיני, כמו שהוא מנסה לשלוט בנשים ולהראות להן מיהו הבוס האמיתי. כך זה מתבצע:

סטנדרטים כפולים לנשים ולגברים 

הסטנדרט הכפול הנרחב ביותר שעמו מתמודדות נשים הוא דיכוטומיית הבתולה-זונה. כוונת הפרדוקס הזה הוא שנשים צריכות להיות סקסיות, אבל לא יותר מדי. האשה צריכה להיות כנועה, אך לעולם לא חסודה מדי. הכפשות מיניות כלפי נשים הן דרך לשלוט בהן במובן מסוים, כך גורמים להם להיצמד בדבקות לגבולות המותרים להן, אחרת יצטרכו להתמודד עם ההשלכות.

לאורה טננבאום, מחברת הספר: "אני לא שרמוטה. ביוש שרמוטות (SLUT SHAMING) בעידן האינטרנט", מתארת את הדיכוטומיה הזו כקבלה תרבותית של גברים כסוכנים מיניים פעילים ונשים כמקבלות פאסיביות. "לכן, גם כשגבר ואשה מתנהגים באופן זהה בסיטואציה מינית, הגבר יקבל על כך פרס והאשה תוענש", היא אומרת. "ההלך המחשבתי שלנו יכול להיות מסוכם במשפט הבא: בנים יהיו בנים, ובנות יהיו שרמוטות".

צמצום האשה למיניותה בלבד

מעבר להיותם סקסיסטיים ולא הוגנים באופן שיטתי, סטנדרטים כפולים מגבילים נשים, בבטלם "כל תכונה אחרת שהופכת את האשה למכלול שלם, לאדם שלם, מלבד מיניותה", אומרת מייסדת UNSLUT PROJECT אמילי לינדין. "את לא יכולה להיות שרמוטה ובו בזמן גם רופאה, אדם נחמד ואמא. את רק שרמוטה".

זהות השרמוטה לא רק משפיעה על נשים ברמה האישית, אלא גם מגבילה את התקדמותן לעבר שוויון באופן רחב יותר. כמות הסקס שהאשה מקיימת לא אמורה להשפיע על אספקטים אחרים בחייה, אבל זה קל יותר לשלוט על נשים כשהן מוגדרות – ואף נשפטות – באמצעות מה שקורה בין רגליהן. "לכן, שאשה דורשת מיניות עצמית אותנטית זה נתפס בעיני גברים כמשהו מאיים ולא נשלט", אומרת לינדין.

כך משתיקים נשים שמעזות להשמיע את קולן

ללא שום קשר לפעילות המינית האמיתית שלהן, נשים שמשמיעות את קולן או נחשבות כוחניות, מתויגות לרוב כשרמוטות בכל מקום: מהתקשורת הציבורית ועד לרשתות החברתיות. לדברי טננבאום, "יש כל כך הרבה חוסר נוחות וחרדה מפני הרעיון של בנות ונשים שנמצאות בשליטה והן בעלות כוח, כך שלגלוג עליהן כשרמוטות הוא דרך למשטר אותן ולשלוט בהן".

 

קוראים לי אור ואני שרמוטה של ערבים

 

אבירי הימין המתלהמים הוכיחו בפעם המיליון שגזענות ושוביניזם היו ונשארו חברים טובים עד היום. שנאת ערבים ושנאת נשים כרוכים זה בזה עד שהמוות יפריד ביניהם

לטור המלא

 

קחו למשל את המתקפה של ראש לימבו על סנדרה פלוק. מכיוון שפלוק דיברה בעד הזכות הבסיסית של נשים לגישה לאמצעי מניעה, לימבו ניסה להשתיק אותה בכינויי שרמוטה וזונה. אמנם פלוק דיברה על עניין שקשור ישירות בסקס, אבל הנושא המדובר בכלל לא משנה – מיניות האשה היא עדיין לעתים קרובות נקודת התקיפה העיקרית.

גם בישראל אנחנו מכירים זאת היטב: חנין זועבי למשל, שחוטפת קיתונות של אלימות מילולית מכל עבר על דבריה החריפים, כונתה לא אחת רווקה ממורמרת ומתוסכלת והביקורת כלפי הסתכמה בכך שאם היא עדיין רווקה וחיה אצל ההורים, היא חייבת להיות מקולקלת.

אבל לא צריך להרחיק עד הערביות השנויות במחלוקת בחברה הישראלית. מלחמת צוק איתן חשפה את הניסיון להשתיק נשים, בעיקר כאלה שניצבות בצד השמאלני – או אפילו ההומאני יותר – של המפה, במלוא האון. לא מעט שמאלניות זכו לקריאות שרמוטה, זונה, שיאנסו אותך מיליון ערבים בעזה וכדומה.

על פי תנועת STOPSLUT, ארגון נוער שפועל נגד בריונות מינית, מדובר בסוג תקיפה שבני נוער מכירים היטב. אחת הפעילות סיפרה כי קראו לה שרמוטה לאחר שציינה כי משחק מחשב מסוים מעודד אלימות נגד נשים; אחרת נקראה שרמוטה פשוט כי העזה לומר מלת קללה.

נשים יוצאות נגד נשים אחרות 

לא רק גברים עושים שימוש בגידופים מיניים ככלי לרסן קולותיהן של אחרות. גם נשים אימצו את כלי הנשק הזה. לדברי טטנבאום, בנות מתייגות את חברותיהן כשרמוטות כצעד הגנתי – כדי להסיט מהן לחץ או לגרום להן לחשוב מורמות יותר. קריאה לאשה שרמוטה לוקח כוח ממנה ומעניק לך אותו בתמורה, כך לפי STOPSLUT. "את זו שמכריזה עליה כחסרת ערך, וזה הופך אותך לבעלת הכוח".

ואם בזועבי עסקינן, אי אפשר שלא להתייחס גם למירי רגב, שב-2010 עמדה בכנסת ושלחה את זועבי לעזה. "נראה איך יתייחסו שם לרווקה בת 38", צעקה לעברה. אפשר רק לנחש שאם היה מדובר בגבר בעל נתונים דומים, רגב לא היתה מתייחסת לסטטוס המשפחתי שלו.

הצדקה של הטרדה מינית ואלימות

"אם בחורה נתפשת כשרמוטה, יש כאן רמיזה ברורה שבעצם אי אפשר לאנוס אותה", אומרת לינדין. "זה עובד ברמה האינדיבידואלית, שבה האנס משתמש בדעה שלו על הנאנסת כדי להצדיק את מעשיו באותו הרגע, אבל גם ברמה החוקתית: אם היא תחליט להתלונן, ההיסטוריה המינית שלה תעלה כדרך לפקפק בעדותה".

טננבאום מסכימה. "התגובה הטבעית של מי שמואשם בתקיפה מינית הוא להקטין את המעשה הכוחני, ולפקפק ולהטיל ספק במתלוננת. זו הסיבה שאנחנו מתעקשים שהקורבנות בוודאי עשו משהו כדי לעורר את התקיפה עליהם, ורומזים שהיא לא באמת הותקפה ושזה לא היה בכפייה, או שזה היה כפוי, אבל למי אכפת כי היא שרמוטה והיא התנהגה בצורה לא נאותה, שהביאה זאת על עצמה".

אחת מחברי STOPSLUT חוותה זאת בעצמה. בגיל 14 היא הותקפה מינית בידי השוער בבניין המגורים שלה. כשהיא התלוננה, שאר הדיירים בבניין לא רק שצידדו בשוער, אלא גם שילמו על עורכי דין עבורו והאשימו את הקטינה בלבישת מכנסיים קצרצרים שחושפים הכל וקראו לה שרמוטה פלרטטנית. "ההתנהגות המופקרת שלי הצדיקה את התנהגותו, ואף ביססה את חפותו".

כלי להצדיק גזענות 

למרות שגידופים מיניים משפיעים על נשים רבות מרקעים שונים, ניכר כי יש אוכלוסיות מסוימות, שלהן יש היסטוריה יותר מוכחת עם הקונספט. אם בארה"ב מדובר בנשים שחורות, אסיאתיות ולטיניות, הרי שבישראל קיימת סטיגמה חזקה על עולות ממדינות בריה"מ לשעבר.

בעוד שנשים מקבוצת הרוב במדינה מקבלות שתי אפשרויות להגדרת מיניותן – בתולה או זונה, בנות בריה"מ לשעבר אפילו לא מקבלות את אפשרות הבחירה. מרגע עלייתן ההמונית לישראל קוטלגו נשות בריה"מ כמיניות יותר על המידה, כנשים שלא שוות נתינת כבוד, אהבה וצדק. שרמוטה נהפכה לברירת המחדל שלהן.

הכינוי שדבק בנשים האלה נובע מפחד מפני האחר והשונה ומהעובדה שנשים רבות מבריה"מ לשעבר חיפשו דרך להיחלץ מהעוני ומצאו את עצמן עוסקות בזנות בישראל (רבות מהן נסחרו ונהפכו לשפחות בעל כורחן). כך או כך, אין ספק שהדרך שבה נשים מגזעים שונים נתפשות כשרמוטות או מקוטלגות באופן מיני, לא רק מורידה מכוחן ומערכן, אלא מדגימה גזענות לשמה.

הדיון בכינוי שרמוטה ושאר גידופים מיניים כלפי נשים יוצא מגבולות הדיון על חיי המין של מישהי ספציפית, או על עלבונות קטנוניים אישיים. הבחירה המושכלת בגידופים מיניים משקפת מערכות רחבות יותר של שליטה וכוח, שממשיכות להנמיך נשים ולהזיק להן, ומונע מאתנו להשיג שוויון מגדרי אמיתי.

כל תרבות שמעצימה את ההחפצה המינית של נשים, מעריכה את גופן והמיניות שלהן יותר מאת האינטליגנציה או דעותיהן ומענישה את אלה שחורגות מנורמות המיניות הצרות – מזיקה למאבק לקדמה ולשוויון בין נשים לגברים. למזלנו, יש כמה אקטיביסטים אמיצים שמחנכים את העולם באמצעות סרטי תעודה, הצגות, ספרים ונאומים. בואו נקשיב למה שמנסים בני הנוער האמיצים לומר לנו, בואו נפסיק כבר היום עם השימוש במלה שרמוטה.