בעקבות האח: לגלות ששני הילדים שלך הומואים

אחיו הקטן של א', בן 38 מתל אביב, כבר התכוון לצאת מהארון בפני אחיו ומשפחתו, אבל א', ללא ידיעתו, הרס לו את התוכניות, כשהביא את בן זוגו לראשונה לארוחת שישי בבית הוריו. "היו לו חששות לצאת מהארון בגלל שאני גם הומו", מספר א'. "לאחר שהבאתי את בן הזוג לפגוש את ההורים, אחי חווה ריגרסיה. הוא נבהל מהיציאה ומההגדרה, ודחה זאת בכמה שנים. אבל הוא התעשת בשלב מסוים, והבין שלא יכול להיות בשקר. הוא סיפר לי ראשון, ולאחר מכן לאמי ולאחותי, ובניגוד לכל הפחדים שלי – זה דווקא נגמר יפה".

עוד באון לייף:

אין ספק שיציאה מהארון בפני ההורים היא סיטואציה לא קלה לשני הצדדים. אבל מה קורה כשבאותה המשפחה יש שני אחים להט"בים? עד היום לא נערכו מספיק מחקרים בתחום, כך שלא ברור עד הסוף מה גורם לאדם לבחור את נטייתו ולמה ישנן משפחות שבהן כמה להט"בים. ואולם בין אם מדובר בגנים, בסביבת הגידול, או בשילוב בין השניים, עבור משפחה כזו ההתמודדות והקבלה עלולה להיות מורכבת יותר.

לדברי שלומי אינגר, מנהל השירות הפסיכו-סוציאלי הארצי באגודה לשמירת זכויות הפרט עבור להט"בים, "במידה רבה יציאה נוספת במשפחה היא לא פשוטה בכלל. יש מצבים שבהם אח אחד מוותר על היציאה מהארון, לאחר שאח אחר עשה את זה. לרוב, זה נעשה ללא תיאום וללא שהוא מדבר על כך עם איש. הוא מאוד חושש ושומר את זה בתוכו, ויש לכך השלכות. זה בוודאי משפיע על התקשורת עם האח שכן יצא מהארון".

א' גדול מאחיו הצעיר בשבע שנים. הוא מספר שהיציאה מהארון שלו החלה מול אמו. "היא הבינה את זה לפני שאני הבנתי. אבא שלי היה צד שלישי בעניין. הוא קיבל אינפורמציה מאמי, היא כבר 'חשדה', הרבה לפני שאני יצאתי מהארון באופן רשמי. היא שאלה ובדקה, ואף הלכה לפסיכולוג וביקשה שידבר אתי כי היא חושבת שאני זקוק לעזרה. הוא הסביר לה שיש שתי אסכולות של פסיכולוגים: אלה שחושבים שאפשר לשנות את הנטייה, ואלה שחושבים שצריך לקבל את זה. הוא שייך לאסכולה השנייה: 'אם הוא הומו אני יכול לסייע לו להשלים עם זה ולצאת מהארון בצורה בריאה'.

"היא קיבלה זאת לחלוטין והלכתי אליו לכמה טיפולים, אבל זה לא נגע לנטייה המינית. הייתי באחד משלבי הביניים. הרגשתי שאני במצוקה אבל לא היתה לי יכולת לדבר עדיין על ההתנסויות והמחשבות שלי. רק כשנסעתי למזרח לחצי שנה, שם נפל לי האסימון שאני צריך לספר. בגיל 22 סיפרתי ולאמא שלי זה לא היה קל. עצם העובדה שהיא ידעה באופן מוחלט גרמה להגיב בצורה קשה. אבא שלי היה הגורם הפשוט יותר, הוא לא דיבר על זה, אבל קיבל את זה. בדיעבד הבנתי שאמא שלי עוברת תהליך בריא וטוב, ואנחנו ביחסים טובים מאוד היום".

באותה התקופה עבר א' מחיפה לתל אביב, מצא בן זוג ואף הביא אותו הביתה. הוא לא ידע שבאותו הזמן גם אחיו הקטן מתמודד עם אותם הספקות בדיוק. לאמא שלי ולי היו חשדות לגבי אחי, אבל לא יותר מזה. לא ידעתי עם זו רגישות יתר שלי, או שיש דברים בגו. באחד הימים ההורים שלי לא היו בבית ונסעתי לישון אצלם, ואז אחי תפס אותי ואמר לי שהוא גם הומו. התחושה היתה מטורפת כי זה אחי הקטן. קלטתי את גודל המעמד ופתאום הבנתי מה ההורים מרגישים: לדאוג שהוא בסדר ושהוא לא עובר את זה לבד".

א' מודה שתמיד חשב שאחד הדברים הכי נוראיים שיכולים להיות להורים שלו הוא שיהיו להם שני בנים הומוסקסואלים. "פחדתי שזה יעורר אצל ההורים שלי מחשבות של איפה טעיתי ואם אני אחראי לזה. מכיוון שהיה גם רקע דתי במשפחה, פחדתי שיהיה גם חלק מזה. לשמחתי, זה היה הרבה יותר פשוט. אחרי שבע שנים איתי הם הבינו מה המשמעות של ילד הומו והיה להם מספיק זמן להבין שזה בסדר גמור ושזה לא כזה עניין. לכן כשאחי יצא, זה התקבל בסך הכל בסדר. בסופו של דבר הבנתי שכל מה שחשוב להם הוא שהילדים שלהם בסדר, זה האינסטינקט ההורי שהנחה אותם כשסיפרו למשפחה ולחברים. היה בזה משהו מרגש מאוד, לראות שבמצב מיוחד ומורכב הם יודעים לפעול אינסטינקטיבית נכון, וזה דבר שאנחנו מברכים עליו עד היום".

עבור ההורים, אומר אינגר, יציאה מהארון של ילד מעוררת מצוקה. "דבר ראשון, מתעוררות תחושת אשמה: מה אנחנו עשינו לא נכון. זה בדיוק מסוג האירועים המשבריים שיכולים לערער את המשפחה. אם זו משפחה מלוכדת שיכולה לדבר על הכל ושיש בה שיח בריא, אפשר להתמודד עם זה, אבל ברגע שיש תקשורת לקויה ועוינות בין בני המשפחה גילוי הנטייה המינית מציף הכל למעלה ונותן תכונה רחבה של בעיות שכבר היו שם. לרוב, לאבות קשה יותר לעכל את הדבר הזה בגלל מנעד רגשי לא גבוה. לגברים קשה יותר להתמודד עם סוגיות של מגדר, אבל זה נורא תלוי באב. זה נכון לגבי יציאה של ילד אחד או יותר, וזה כמובן מאוד אינדיבידואלי בכל משפחה".

על אף שאין מחקר שהצליח להוכיח חד משמעית מה גורם לנטייה מינית, מסביר אינגר כי לתחושתו, כשיש כמה אחים להט"בים במשפחה, כנראה שיש לכך השפעה גנטית. "רגשות האשמה תלויים בהורים. הם צריכים להיות במגע עם סוגיה מאוד מכאיבה, בעיקר עבור הורים שלא נחשפו לכך יותר מדי. חלק גדול מהכאב נובע מהדאגה לילדים, שיהיו בודדים ושונים. גם היום קשה להיות אדם להט"בי, אז אני בהחלט יכול להבין את הדאגה של ההורים. גם ילד שמעריך את הוריו עלול לחוות רגשות אשם מאוד כבדים. אני כמטפל צריך להתייחס להורים ולילדים ולתת להם את הכלים לדבר, מכיוון שבתוך מציאות של כאב קשה לנהל שיח שאפשר לעבד".

"זה מה שהם בחרו ואני איתם"

ר', אם לשני ילדים בני 33, ו-31, לא התאפקה ויזמה את שיחות היציאה מהארון עם שני ילדיה. "עם הבן שלי זה היה בגיל 17 בערך ועם הבת שלי בסמיכות לצבא. היו הרבה סימנים לכך שהם להט"בים, אבל לא הייתי בטוחה אם הם מוכנים לשיחה הזו. תהיתי אם כשיהיו מוכנים הם יבואו לדבר. לבסוף החלטתי שאני לא מחכה בגלל חוסר הוודאות, אז החלטתי לכבוש את הפסגה ולפתוח את זה. הם היו מרוצים שהגעתי לדבר איתם. שניהם הראו נכונות ופתיחות, ושמחתי שעשיתי את זה.

"הבן שלי הוא היה הראשון שאתו שוחחתי. מגיל צעיר היה נראה שזה יכול להיות הכיוון שלו. אצל הבת זה לא היה ברור כל כך, יש מקרים שבהם הנטייה המינית היא מוחלטת וזה מבנה אישיותי, אבל אצלה אני לא בטוחה שזה כך, אלא בחירה שלה. יש כאלה שאולי יכולים לבחור אחרת כי קל להם להיות יותר נורמטיביים. כשדיברתי עם הבן שלי באחת השיחות, אמרתי לו שיותר קל להיות נורמלי, אז הוא כעס שאמרתי את זה. אמרתי לו שאני לא מבקשת ממנו להיות נורמלי אלא שמדובר בחיים יותר קלים".

ר' מציינת כי לא נדרשה להתמודדות מסוימת עם היציאה מהארון של שני ילדיה. "זה מה שהם בחרו ואני איתם. אני לא חושבת אחרת בכלל. מבחינתי, שיעשו מה שטוב להם. מאז כשהילדים היו קטנים איחלתי לעצמי שיהיה לי את הכוח ללכת אתם יד ביד. אני מדברת אתם על הקשיים, ושיעשו מה שהם צריכים. כשהחברה הכי טובה שלי סיפרה לי שהיא  לסבית ועברתי משבר בגלל זה. זה היה שוק בשבילי, אבל התגברתי עליו אנחנו עדיין חברות הכי טובות, אז היתה לי כבר התמודדות מוקדמת עם הנושא. אני עדיין חושבת שקל יותר להיות נורמטיבי, אבל יחד עם זאת יש התקדמות בחברה".

לדברי אינגר, "מבחינה מקצועית, התמודדות של משפחה עם יותר מילד אחד שיצא מהארון היא חוויה לא פשוטה כלל. זה מצריך תהליך של התמודדות, עיבוד והתפקחות מאיזו אשליה הטרוסקסואלית. מהירות התהליך תלויה גם בתקשורת וברמת ההשכלה של ההורים, אם כי זה לא הכרחי. יש צורות התמודדות של התעלמות, הסתגרות וכדומה. זה עלול גם לפרק משפחות, ולכן כדאי לפנות לעזרה. ארגון תהל"ה מסייע להורים לילדים להט"בים והשירות הפסיכולוגי של האגודה הוא שירות ארצי שנמצא בת"א, חיפה ובאר שבע, בשיתוף פעולה של האוניברסיטאות, ומפוקח על ידי משרדי הרווחה והבריאות. יש לא מעט הורים שנותנים מענה להורים בקו הקשב והמידע שלנו".