הבתולות הנצחיות של אלבניה

נדמה שמאז ובאופן מפתיע עד היום, בתולים הם עדיין עניין שנחשב לקדוש. בתולים של נשים, כמובן. החל מהבתולות וסטה ברומא העתיקה, דרך מריה אימו של ישו ובנזירות הנוצריות ועד התרבות הפופולארית של ימינו, כולל מריה הנזירה מ"צלילי המוזיקה" ואפילו אנסטסיה סטיל, שבתוליה מהווים גורם משיכה עוצמתי מבחינת כריסטיאן גריי מ"חמישים גוונים של אפור". כמובן שישנן גם בתולות הים, שתיאורן נע בין יצורים מאגיים וטובי לב (כמו אריאל ומשפחתה מהסרט "בת הים הקטנה" של דיסני) לסירנות טורפות ומסוכנות (למשל בספרי "הארי פוטר", או בסדרה הישראלית "בתולות"). כך או כך, תמיד הבתולים הם משהו נשגב שיש להעריכו.

במצב הזה, כמעט בלתי נמנע שנחשוב שמדובר באיזה עניין רומנטי ומאגי למדי. "לשמור את עצמי לחתונה" הוא ביטוי שגור לתיאור בחירתה של אישה לא לקיים יחסי-מין עד אחרי החתונה. כאילו הבתולים קשורים לערכה של האישה. כאילו הם נושאים עימם איזה ערך מיוחד, קוסמי אולי, שאובד כשמתבצעת חדירה (כי מובן מאליו שהמונח עצמו מתייחס למין הטרו-נורמטיבי שמרני). כשבתולה מקיימת יחסי-מין היא "מאבדת" את בתוליה, במינוח שעולה בקנה אחד עם הערך שמיוחס למצב הבתולי, כאילו הטוהר והקסם עזבו את גופה וכעת היא סתם בחורה רגילה ונטולת ייחוד.

למרות שהתפיסה הזו מאוד מגבילה, היא הצליחה באופן אירוני ליצור בקיעים בחומת ההדרה שבנתה החברה הפטריארכלית סביב נשים לאורך ההיסטוריה. "שמירה" על בתולים איפשרה לנשים בתרבויות שונות דווקא לחרוג מגבולות התפקיד המגדרי שצמצם את ייעודן לכדי ילודה וטיפול במשק הבית, ולטפס למעמד שבאופן אחר לא היה ניתן להן. כך למשל, הבתולות הווסטליות הרומיות שהוזכרו קודם, היו הנשים היחידות ברומא העתיקה שהורשו לשמש ככוהנות דת, ותפקידן הותנה בהימנעות מיחסי-מין או ניהול זוגיות. בתמורה לכך הן זכו במעמד של קדו?שה ובזכויות שהיו שמורות לגברים בלבד, כמו מתן עדות בבתי-משפט.

בזמן אחר ובמקום אחר, במאה ה-15 בצפון אלבניה ליתר דיוק, כתוצאה ממלחמה וריבוי מקרי מוות, משפחות רבות נותרו ללא גברים. בתרבות הצפון-אלבנית המסורתית, כמו בתרבויות רבות אחרות, נשים לא יכלו לרשת אדמות או להחזיק רכוש, הן לא יכלו לעבוד במקצועות מסויימים ואפילו נאסרה עליהן כניסה למוסדות מסויימים. הן לא הורשו לעשן או להצביע בבחירות המקומיות ולמעשה, תפקידן הוגבל לטיפול במשק הבית וכמובן, לילודה.

אך אז נוצרה האפשרות לאישה לזכות בכל הזכויות (והחובות) של גברים ובתנאי שתישבע לשמור על בתוליה. נוצריות ומוסלמיות כאחת – נשות צפון אלבניה הורשו להחליף את התפקיד המגדרי שלהן, ולהפוך לגברים. אותן נשים, המכונות "הבתולות המושבעות", אימצו פרפורמנס גברי: הן קיצרו את השיער, לבשו בגדי גברים רחבים וחדלו לעסוק במה שנחשב נשי. בתמורה, החברה הצפון-אלבנית התייחסה אליהן כאל גברים לכל דבר ועניין, נפתחה בפניהן האפשרות לעבוד, וגם הוטלה עליהן האחריות הכוללת לפרנסת המשפחה; הן יכלו לעשן, וגם היו חייבות בנקמת דם (במקרים כאלה, ערך חייהן של הבתולות הבתולות היה שווה לזה של גבר, ולא חצי מכך, בדומה לחייהן של יתר הנשים).

הבתולות המושבעות: נאלצו לאמץ מראה גברי

כמובן שהמחיר לשלל הזכויות האלו היה לא מבוטל, והנשיות שלהן הוקרבה על מזבח השוויון. בנוסף להתכחשות מוחלטת לכל מה שנחשב נשי (למעט השם. הבתולות המושבעות מורשות לשמור על שמן המקורי, הנשי), הן – כמו הבתולות הווסטיליות –לעולם לא יוכלו לחיות עם בן-זוג ולא יוכלו להביא ילדים לעולם. אם מישהי בחרה להפר את השבועה, היא הוענשה במוות, לא פחות. גם כאן, אגב, יש דמיון לכוהנות הדת הווסטיליות, שנקברו בעודן בחיים אם הפרו את נדריהן. כיום, עם זאת, עונש המוות לא מיושם ומי שתרצה להפר את השבועה "רק" תנודה מהחברה המקומית ובכל מקרה לעולם לא תתקבל בה כאישה.

שבועת הבתולים: סיטואציה של הרע במיעוטו

ישנן סיבות רבות ומגוונות שהובילו נשים לבחור בדרכה של שבועת הבתולים. למרות הרומנטיזציה של הבתולים בתרבות המערבית, זוהי החלטה קשה שמתקבלת ברוב המקרים כרע במיעוטו. הסיבה העתיקה ביותר, וזו שגם הובילה ליצירת האפשרות עצמה, היא היעדרם של יורשים גברים והצורך במישהו שיחזיק באדמות המשפחה ויהיה אחראי לפרנסתה. שבועת הבתולים היא גם דרכה היחידה של אישה לפרק נישואים מאורגנים מבלי לפגוע בכבודה של משפחת החתן, או להימנע מנישואים באופן כללי. בכל זאת, כדאי לציין שבחלק קטן מהמקרים, נשים הודו כי בחרו בדרך הזו כי תמיד הרגישו שהן יותר גברים מנשים.

היום נותרו כמה עשרות בתולות מושבעות בצפון אלבניה, ועוד מספר מועט אך לא ידוע באזורים שמסביב. הקונספט עצמו הולך ונעלם מפני שהקדמה הביאה עימה רעיונות פמיניסטיים, וכך נערות אלבניות שנשאלו האם היו רוצות לקחת את השבועה ענו שהן מכבדות את מי שלקחו אותה, אבל לא ירצו לעשות זאת בעצמן. קיומם של רעיונות וחוקים המשווים (אט אט) את מעמדן של נשים לזה של גברים, בעיני החוק ובחברה, הופך את האפשרות הזו לפחות נחוצה או רצויה בעיניהן.

לבתולים עדיין יש משמעות שאובדנם יגרור סנקציות

למרות זאת, הבתולים עצמם לא מאבדים מכוחם. הרעיון המוטעה בנוגע לקריעת קרום הבתולים בקיום יחסי-מין בפעם הראשונה עדיין רווח והטרמינולוגיה בעייתית, בלשון המעטה. עוד יש טבעות טוהרה ונשפים שבהם נערות צעירות מתחתנות באופן סימבולי עם אלוהים כשאביהן נשבע להגן על בתוליהן, עוד יש מרכזי קוסמטיקה שמציעים ניתוחים לשחזור קרום הבתולין והתרבות הפופולארית לא מרפה מהרעיון הזה, שכנראה עוד מהלך קסם על רבים ורבות. ואגב, הוא גם מופיע המון בסרטי אימה, שם הרבה פעמים הגיבורה תהיה צעירה שבדיוק עומדת לאבד את בתוליה, ובעוד שחברותיה שכבר עשו את זה יירצחו כמו זבובים, היא לבסוף תינצל.

הבתולות המושבעות הן זרקור של ערעור על גבולות מגדריים בתרבויות מסורתיות, אבל גם עדו?ת לרעיונות שמרניים מאין כמוהם; הן חיזוק לטענה שהחברה, ולא הביולוגיה, היא הגורם המשפיע בחלוקת התפקידים המגדרית, אבל גם לתפיסה שהבתולים הם בעלי משמעות ושאובדנם יגרור סנקציות חברתיות. ואולי בעיקר, הן תזכורת לכך שעוד לא היה זמן ועוד לא הייתה תרבות שבהם נשים לא נדרשו לשלם מחיר כבד בתמורה לשוויון זכויות.