לפני 5 שנים הייתי בראיון עבודה למשרת עורכת תוכן שיווקי. המראיין היה גבר בשנות ה-60 וההתנהלות שלו הייתה צורמת מהשנייה הראשונה. נכנסתי למשרד לבושה בגדים נאים, שיער אסוף בגומייה ונטולת איפור. הוא סקר אותי מכף רגל ועד ראש ומלמל משהו בסגנון "אני שמח לגלות שאת לא צבועה". זה היה המשפט הראשון שאמר לי אחרי ברכת השלום הראשונית ולחיצת היד. לא הבנתי את המשמעות של המשפט הזה אז שאלתי אותו למה הוא מתכוון והוא אמר "וואי, המרואיינת הקודמת הגיעה עם צבע בעיניים, אודם אדום בשפתיים, מלא ורוד בלחיים... שמה 7 טון איפור על הפרצוף. אני לא אוהב את זה!"

כנראה שזה היה השלב בו הייתי צריכה לומר לו שהוא אידיוט, להסתובב וללכת אבל נזקקתי לעבודה ולפי המודעה גם נראה היה שיש לה סיכוי לא רע לענות לצרכיי באותה תקופה אז במקום ללכת חייכתי והתיישבתי. הריאיון התחיל בניסיון התעסוקתי שלי ובהשכלה ואז זה הגיע. "אני רואה פה שאת בת 29....", הוא אמר תוך שהוא מרפרף על הקו"ח שלי. "כן", עניתי. "וזוגיות יש?" הוא התעניין. "כן, יש", עניתי, מנסה להבין לאן בדיוק הוא חותר. מודה שהרוח הכללית של הריאיון גרמה לי לחשוד בהטרדה מינית מתקרבת אבל אז הוא פשוט שאל "ומה עם ילדים? מתכננת בקרוב?". הייתי קצת בהלם מהשאלה ולמרות שידעתי בזמן אמת שהחוקיות שלה מוטלת בספק השבתי שאין לי כוונות להיכנס להיריון בקרוב והוא צחקק ואמר "אני שואל כי בגדול... נו, את יודעת... אוטוטו 30 וזה כבר גיל להביא בו ילדים ואני לא רוצה שתברחי לי עוד חודשיים". הבטחתי לו ש"לא אברח לו עוד חודשיים" והריאיון המשיך עם שורה של אמירות לא הולמות ושאלות לא לגיטימיות. איך שיצאתי משם היה לי ברור שאני לא מתכוונת לקחת את הג'וב הזה כי אני לא רואה את עצמי מעבירה את הימים שלי במחיצת האיש הזה אבל עברו עוד כמה חודשים טובים עד שהבנתי כמה לא חוקי ולא הוגן ולא לגיטימי בשום צורה היה הריאיון הזה.

ואני כמובן לא לבד בעסק. נשים מופלות בשוק העבודה מעצם היותן נשים. נשים בהיריון או כאלה שעתידות להיכנס להיריון בקרוב או כאלה שהן כבר אמהות מופלות אפילו יותר. למעט יחידות סגולה, זה נכון לגבי כל המדינות בעולם, כל מדינה והפערים שלה.

הוועדה לשוויון וזכויות האדם (EHRC) בבריטניה מזהירה היום כי עסקים רבים תקועים "עשרות שנים מאחורי החוק". האמירה הזו מגיעה בעקבות מחקר חדש שבוצע בקרב 1,106 מקבלי החלטות בכירים לפיו שליש מהעובדים בחברות פרטיות חושבים שזה סביר לשאול מועמדת אישה על תכניותיה להביא ילדים בעתיד במהלך תהליך הגיוס, 59% אמרו שהיא צריכה לגלות בזמן הריאיון אם היא בהריון וכמעט מחצית (46%) אמרו שזה גם סביר לשאול אישה האם יש לה ילדים קטנים בבית.

רבקה היילסנראת, מנכ"לית EHRC, אמרה כי הממצאים מדכאים למדי וטענה כי חברות בריטיות רבות "חיות בימי הביניים".

"כולנו יודעים טוב מאוד שזה נגד החוק לא למנות אישה לתפקיד כי היא בהריון או עשויה להיכנס להריון מתישהו. עם זאת, אנחנו גם יודעים שנשים באופן שגרתי נשאלות שאלות סביב תכנון המשפחה בראיונות", אמרה, "ברור כי מעסיקים רבים זקוקים לתמיכה רבה יותר כדי להבין טוב יותר את יסודות האפליה ואת זכויותיהן של נשים הרות ואימהות טריות".

עוד עולה מהסקר כי 44% מהמעסיקים סברו שאישה צריכה לעבוד בארגון לפחות שנה אחת לפני שהיא מחליטה ללדת ילדים, בעוד שמספר דומה של אנשים טען כי נשים שנכנסו ליותר מהריון אחד במהלך אותה עבודה עשויות להוות "עול לארגון".

תוצאות המחקר אולי מדכאות אולם הן לא מפתיעות במיוחד. מאות סיפורי אפליה פורסמו בשנה האחרונה באתר Pregnant then Screwed- אתר שמרכז ונלחם במקרי אפליה של נשים בעולם העבודה הקשורים בהיריון והורות. אישה בת 32, סיפרה שנאמר לך בריאיון "אנחנו באמת מחבבים אותך אבל כבר יש לך ילד אחד, ובטח מאוד מהר תרצי עוד אחד, אז כדאי שנשים לב וניזהר עם הכוונות שלנו להשקיע בך".

מנהלת משאבי אנוש בכירה בת 29 סיפרה כי נאמר לה בראיון שהחברה "לא מעוניינת לקבל מישהו שיצא מהמשרד ב-18:00 בגלל שהוא חייב לרוץ לילדים. אנחנו צריכים מישהו שמחויב".

"סיפורי אפליה גלויים בתהליך הגיוס נפוצים להפליא", אומרת ג'ואלי ברלי, מייסדת האתר, "התפיסה שאמהות מחויבות פחות לעבודתן או שאפתניות פחות היא אבסורדית. נשים מסוגלות מאוד להשתמש גם במוח שלהן וגם ברחם שלהן בו זמנית ", אמרה. "זו כבר עובדה מוצקה שחברות עם יותר נשים בתפקידים בכירים משגשגות ורווחיות יותר ולכן האינטרס של המעסיקים הוא לחסל את האפליה הגלויה והלא גלויה של נשים הרות ולאמהות טריות".

על פי הסקר, 40% מהמעסיקים טוענים כי ראו לפחות אישה הרה אחת במקום עבודתם "מנצלת" את הריונה, וכשליש מהם מאמינים שאמהות חדשות בעבודה "בדרך כלל פחות מעוניינות בהתקדמות בקריירה" בהשוואה לעובדים אחרים. 4 מתוך 10 מעסיקים מסכימים כי הריון של עובדת מציב "נטל כלכלי מיותר" על מקום העבודה.

מחציתם טענו כי לפעמים מתפתחת טינה בקרב העובדים כלפי נשים בהיריון או בחופשת לידה, ואילו שליש מהמעסיקים לא חושבים שזו משימה פשוטה להגן על זכויות אמהות טריות או עובדות לפני לידה מאפליה במקום העבודה.

 

"בכל שבוע אנחנו מדברים עם נשים שזוכות ליחס מזעזע מהמעסיקים שלהן", אמרה רוזלינד בראג, מנהלת Maternity Action, ארגון ללא מטרות רווח שמייעץ לנשים הרות ולאמהות טריות על זכויותיהן, "הממשלה כבר מזמן הייתה צריכה לנקוט בפעולות אגרסיביות כדי להתמודד עם שיעורי האפליה הגבוהים" היא הוסיפה.

לטענת בראג, המצב הידרדר במהירות בשנים האחרונות, עם קפיצה של 80% במספר הנשים המפסידות את מקום עבודתן בשל טיפול לא הוגן ולא חוקי מצד המעסיק. לדבריה, עמדות שליליות כלפי אמהות חדשות משפיעות גם על אבות. גברים מעטים יוצאים לחופשת לידה כאשר הם רואים את היחס הקשה שנשים מקבלות כאשר הן לוקחות זמן לטיפול בתינוק חדש. "אפליית הלידה היא גורם מפתח בפערי השכר המגדריים ויש לה השפעה ארוכת טווח על סיכויי התעסוקה של נשים", הוסיפה.

קרול איסטון, מנכ"לית ארגון בשם אגודת הנשים הצעירות, אמרה כי המחקר הנוכחי תומך בממצאי האגודה שגילתה כי אחד מכל שבעה מעסיקים יסרב לשכור אישה שלדעתו עתידה להביא ילדים ו-39% מהאמהות הצעירות נשאלו את השאלה הלא חוקית איך היותן אמהות תשפיע על יכולתן לעבוד.

"בשורה התחתונה, כמחצית מהמעסיקים רבים יתעלמו מזכויות נשים", אמרה. "זה לא מפליא שנשים מתקשות להתקדם בעולם העבודה כאשר לאנשים יש דעות כל כך מיושנות ומפלות [...] זה לא רק שהעמדות של המעסיקים צריכות להשתנות; החברה כולה צריכה לכוון גברים להתחלק שווה בשווה בדרישות ההורות. עד שזה יקרה, נשים ימשיכו להתמודד עם אפליה בעבודה".

דוברת מפלגת שוויון לנשים אמרה: "נשים טוענות בעקביות כי זו הבחירה שלהן להרוויח פחות כסף ולהיות בעמדה בה יש הרבה פחות לקידום לתפקיד בכיר בהשוואה לגברים אבל המחקר הזה מוכיח כי מעסיקים רבים משוחדים נגד נשים מתחילת תהליך הראיון.

המפלגה תומכת בשינוי בחקיקה ובתרבות שוק העבודה, כולל הרחבת הגנה משפטית לנשים הנמצאות בחופשת לידה כמו גם לנשים הרות, והחזרת דמי הסיוע המשפטי, כך שאלו הסובלות מאפליה ישיגו צדק בסופו של דבר. באופן נרחב יותר, בעלי עסקים והממשלה צריכים לבחון כיצד הם יכולים לוודא שיש שוויון אמיתי במקום העבודה", אמרה הדוברת, "זה דורש טיפול אוניברסלי בילדים, עבודה גמישה יותר ומערכת חופשות הורית משותפת שתפצל את ההנאות והחובות של ההורות בין שני ההורים, ולוודא שהחברות יפסיקו לראות בילדים משהו שמשפיע רק על נשים".

מארגון נעמת נמסר: "בינתיים טרם בוצע מחקר מקביל בישראל. יחד עם זאת, אנחנו לא מופתעות מהממצאים וסביר להניח שזה מבטא גם את המצב בארץ. למרות האיסור המפורש בחוק, מעסיקים רבים עושים את זה בכל מקרה ומאמינים שזו "זכותם" להתערב בתכנון המשפחה של העובדות והעובדות הפוטנציאליות ושזו צריכה להיעשות בתיאום עימם".