"אני  טיפוס אופטימי - אני  תמיד רואה את חצי הכוס המלאה והרבה סייעה לי תכונת שבירת המוסכמות שבי", אומרת פרופסור עדי קמחי שהתבשרה לפני כשבועיים על זכייתה בפרס ישראל אותו תקבל ביום העצמאות ה-71 למדינה. קמחי, מומחית לגנטיקה מולקולרית ממכון ויצמן, זכתה בפרס בקטגוריית חקר מדעי החיים על מחקריה החדשניים ופורצי הדרך. בנימוקי ועדת הפרס, בראשות פרופסור חיים סידר, נכתב כי "היא מחלוצי פענוח מנגנון המוות התאי המתוכנת ביונקים וכי יש לה תרומה ארוכת שנים לטיפוח מדענים צעירים ונשים במדע".

המקוריות והחדשנות שכולם אוהבים לציין בהקשר של קמחי הם אלו שהובילו לפריצות דרך בתחום מוות תאים מתוכנת, באמצעות פיתוח כלים חדשים שלא היו בנמצא. או בקיצור לדבריה: "פיתחנו שיטה גנטית חדשה לחילוץ וזיהוי גנים שמובילים תהליך ביולוגי חשוב, ההחלטה של תאים בגופנו בין חיים ומוות. יישום הגישה הוביל לגילוי גנים חדשים שמשתתפים בתהליך".

עשית דרך ארוכה. עמדת בין היתר בראש המרכז לגנטיקה מולקולרית על שם Forchheimer, היית יושבת ראש מועצת הפרופסורים במכון ויצמן, חברה במועצה להשכלה גבוהה בישראל, חברה באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. עשית דברים שהיריעה קצרה מלהכיל. אחרי המסע העצום הזה, איך ההרגשה לקבל את פרס ישראל?

"ההתרגשות רבה, זה פרס יוצא דופן שמשקף את ההכרה של הקולגות שלי בחשיבות ההישגים המדעיים לאורך השנים. פרס ישראלי כחול לבן, הרבה נחת והכרת תודה".        

בתור ילדה התעסקת בריקוד וכמעט הפכת לפרימה בלרינה, מתי ואיך החלטת ללכת לכיוון המדע?

"למדתי ריקוד מגיל 3 ועד גיל 15, בבלט אצל גרטרוד קרארוס, שגם היא הייתה כלת פרס ישראל. זה היה עד גיל 15, ואז בלימודים התיכוניים החלטתי שאהבת המדע יותר חזקה מאהבת הבלט. כשהגעתי לצומת בו הייתי צריכה לקחת החלטה לאילו כיוונים אני הולכת, אם לכיוונים של פרימה בלרינה או למשהו אחר שאני אוהבת שזה מדע, הכרעתי על מדע. החלום היה להיות הכי טובה שאפשר במה שאני עושה. ובחרתי במדע בסופו של דבר כי הוא תחום שאני יכולה גם ליהנות בו וגם להגיע איתו לשיאים חדשים".

מה משותף בין המחול למדע?

"בשניהם מדובר ביצירתיות. שני דברים הובילו אותי למדע - האחד סקרנות, רצון להבין ולפצח את המורכבות הביולוגית של תהליכים בגופנו, והשני הוא חדוות היצירה. לעיסוק במדע יש הרבה היבטים יצירתיים. בדומה לריקוד, שירה ומוזיקה. משלבים חזון, רצונות להגיע למחוזות חדשים לא ידועים, עם מיומנות מקצועית שמאפשרת לעשות זאת. כשאתה מתכנן ריקוד אתה משתמש בכל הכלים. אתה יוצר משהו מתוך משהו. זה כמו ספרות ושירה, היצירה ייחודית לך, אבל אתה מסתמך על כל המיומנויות שרכשת כדי לבטא אותה. אותו דבר במדע, אתה מדמיין לך איזשהו כיוון משהו שאתה רוצה לחקור, אתה מתווה כיוון, אתה יוצר פרויקט שאתה רוצה לחקור ואתה משתמש במיומנויות שרכשת".

 

פרופסור עדי קמחי

פרופסור עדי קמחי

 

מה גילה בעצם המחקר פורץ הדרך שלך, שעליו זכית בפרס?

"המחקר גילה את הבסיס המולקולרי של החלטות חשובות בחיים של תא. זיהיתי גנים חדשים בשם DAP שאחראים להחלטה הזאת, ואת מסלולי האיתות המניעים צורות שונות של מוות תאי. טכנולוגיית "ציד הגנים" שפיתחתי, הקדימה בעשור שנים את הגישות המקובלות היום בעולם לחילוץ גנים. המפורסם מכל הגנים, ה-DAP kinase, זוהה כחלבון מדכא התפתחות סרטנית. במקביל פיתחתי כיוון חדש בתחום המתפתח של רפואת סרטן מותאמת אישית לאיתור נקודות התורפה של הגידולים אצל המטופל בסריקה מוקדמת של מפת חלבונים".

אילו מחלות הממצאים האלו יכולים למנוע?

"הם יכולים להביא לפיתוח תרופות שיגנו על תמותה של תאים שלא בזמן הנכון, במצבים מסוימים כמו מחלות של מוות של נוירונים - באלצהיימר ,בפרקינסון, מחלות בהם תאי עצב מתים".

מהיכן שאבת את ההשראה למחקר?

"ראיתי עד לאיפה הגיע המדע ברגע נתון וחשבתי לעצמי מה השלב הבא. מדע הוא מסע מרתק שבו אתה נוכח לדעת שככל שאתה מתקדם נפתחות שאלות חדשות. בכל שלב אתה שואל מה הדבר הבא. ידעתי שזו השאלה הבאה במדע, ושאני אתן את הכל כדי להגיע לזה. בכל פעם מגלים משהו ועוד משהו, ועל מגוון ההישגים קיבלתי את הפרס".

באילו כלים מחייך האישיים השתמשת על מנת להגיע לממצא החשוב הזה?

"חיי האנוש שלי תרמו לי מאוד לדרך החשיבה, האינטליגנציה הרגשית שלי בלהבין בדיוק בצורה נכונה את האנשים שאני עובדת איתם כמו סטודנטים ועובדים שהדרכתי. התקופה שהייתי ראש מחלקה והייתי צריכה להיות קשובה לפרופסורים ולסטודנטים כאחד".                                                                    

היו משברים בדרך?

"כן, כמובן. במדע, כמו בהרבה תחומים אחרים, יש רגעי משבר בהם צריך לעצור ולחשב מסלול מחדש. הרבה מהיפותזות העבודה מתבררות כלא נכונות ודורשות החלטות כואבות להתחיל הכל מחדש מידי פעם".

מה הייתה תגובת הסביבה כלפי הקריירה התובענית שלך?

"קריירה מדענית היא תובענית וקשה, בלי קשר למגדר. שילובה עם הורות ומשפחה דורשת גמישות, יכולת להתרכז במספר מטלות בעת בעונה אחת, דיוק בלוח הזמנים ועוד. בורכתי במשפחה נפלאה ותומכת, אברהם בעלי, וילדיי נמרוד ויריב שתמכו ועזרו לאורך כל הדרך. הסיפוק האדיר בחיי המשפחה מנטרל כל קושי".

לאורך כל הקריירה האקדמית שלך, את פועלת לקידום נשים במדע, דרך הקמה ויישום תוכניות שונות שמטרתן להקנות שוויון הזדמנויות למדעניות בשלבים שונים. מה דעתך על מעמדן של הנשים במדע ובאקדמיה?

"עדיין אין ייצוג הולם באקדמיה שמשקף את הפוטנציאל והיכולת של נשים לתרום למדע. אחוז הפרופסוריות במדעי הטבע בכל האוניברסיטאות נושק בקושי ל20%. במשך השנים פעלתי לקידום מדעניות בקמפוס, ובעבר כיהנתי בתפקיד יועצת נשיא מכון ויצמן לקידום נשים במדע במכון. בין השאר יזמתי תוכנית שבמסגרתה חוקרות ראשיות מלוות תלמידות דוקטורט, הן נפגשות פעם בחודש ומשוחחות על הבעיות הייחודיות שהן נתקלות בהן בתפקידיהן כנשים, אמהות ומדעניות. אני חושבת שההישגים שלי מסמנים לסטודנטיות צעירות שניתן להתקדם במקצוע עד לדרגים הגבוהים ביותר".