'גמביט המלכה' הגרסה הישראלית: "שחמט זה בסך הכל שריר במוח שצריך לאמן"

לפני כשנתיים הקימה ניב סופר בית ספר לפוקר עבור נשים 'Ladies don't play poqer' שמו, היא רצתה במקביל לפתוח קבוצות שחמט אבל לא היו קליינטיות. עכשיו, אחרי עליית הסדרה המדוברת 'גמביט המלכה', היא פתחה את הבייבי החדש שלה "Ladies don't play Chess'' – השם אולי רומז על המצב עד עכשיו אבל מבחינתה השינוי כבר באוויר.

ניב סופר מייסדת ביה"ס לשחמט Ladies don't play Chess צילום דיקלה שי

למרות ההייפ שנוצר סביב הסדרה, שחמט וגם פוקר עדיין נחשבים נחלתם של גברים, למה את חושבת שזה קורה?

"למרות הדימוי, אין שום הבדל בין היכולות של נשים וגברים בשני המשחקים האלה. אין פה שום אלמנט פיזי. אין פה שום סיבה אמיתית למה נשים פחות משחקות פוקר או שחמט. זה בסך הכל שריר במוח שצריך לאמן. הרבה פעמים כשאני מלמדת אנשים מבוגרים פוקר או שחמט, גברים ונשים יחד, נשים פתאום מתכווצות, מפחדות לפגר מאחור או להיראות לא חכמות. עשיתי פעם סקר לנשים - האם מעניין אותן ללמוד פוקר ולמה לא למדת עד עכשיו, אז שוב ושוב חזרו תשובות של 'פחדתי לצאת טיפשה,' ו'לא היה מי שילמד אותי'".

מהסיבה הזו בחרת להקים קבוצות לנשים בלבד?

"מחקרים מראים שנשים לומדות טוב יותר אחת לצד השנייה ובלי נוכחות גברים. השיעורים שאני מעבירה מראים שזה אכן המצב".

ועדיין בקבוצות של ילדים את לא עושה את ההפרדה הזו, למה?

"כשהייתי ילדה הייתי בטוחה שבנים יותר חכמים ממני. הם לא אמרו לי את זה, ככה אני חשבתי. כשניצחתי אותם, לא את כולם כמובן, אבל כשניצחתי זה שבר משהו מאוד חשוב שאני רואה אותו כל החיים שלי - בגלל השחמט אף פעם לא פחדתי. הייתי לא פעם במשרות שהיו רק גברים מסביב ולא שמתי לב לזה, עמדתי על שלי, זה בא מהשחמט. אני רואה נשים מבריקות שעושות מיליון דברים ביחד אז הן לא יכולות לתכנן מהלכי שחמט? יש לכולנו אותו מוח, אותו מבנה. מה שמבדיל בין שחקנית שח טובה לחדשה זו היכולת לראות מהלכים ולפסול את הפחות טובים עד שאת מגיעה למהלך הנכון. אני רואה שהיום אני מתכננת מהלכים קדימה גם בתחומים אחרים. זה משחק שצריך ללמד בבתי ספר".

איך אצלך הכל התחיל? מתי התאהבת?

"בילדות שלי עברתי מלא חוגים. ורק בשחמט ממש נתפסתי. וזה היה בגיל שנחשב מאוחר, גיל 11. בד"כ מתחילים בגיל 4 או 6, זו הייתה פעם ראשונה שנשארתי בחוג ולא עזבתי עד היום. כילדה סבלתי מבעיות קשב וריכוז. בתיכון דרשו שארוץ לפני כניסה לשיעורים. המקום היחידי שיכולתי לשבת זה מול לוח השחמט".

וסופר הייתה בילדותה כוכבת שחמט. זה התחיל מצפייה בסדרת סרטי הארי פוטר בהם ראתה את רון ויזלי משחק שחמט. היא ביקשה מאבא שלה שילמד אותה לשחק, ומהר מאוד החלה לנצח אותו. אביה מיהר לרשום אותה לחוג במתנ"ס השכונתי. כשהצטיינה שם, היא נשלח לבית השחמט ברמת אביב, למקום של המצטיינים באמת. אבל ההתקדמות שלה נעצרה בשלב מסוים. "כל מי שרוצה ממש להתפתח, צריך שיעורים פרטיים ובבית, המון לנתח, והייתה לי בעיה, זה יכול לעלות מאות שקלים בשבוע ויותר. הייתי גם ילדה דתייה ורוב התחרויות של מד כושר היו בשבת אז לא יכולתי להשתתף. כל הדבר הזה גרם לי להפסיק סביב גיל 16".

'גמביט המלכה' - הסדרה של נטפליקס ששולחת נשים ונערות ללמוד שחמט. אצל סופר היה זה שחמט קוסמים בסרטי הארי פוטר

You can't be what you can't see

היא בת שנייה מארבעה לזוג הורים, אבא כלבן במשטרה ואמא ספרנית בביה"ס תיכון ביפו, שחזרו ואמרו לה שוב ושוב 'את יכולה לעשות הכל'. בכל הקבוצות בהן שיחקה, היא הייתה כמעט תמיד ילדה יחידה שבקושי נתקלה במורות או מדריכות שחמט ואנחנו מדברים על לפני 16 שנים. "תמיד היו במדרגות לקומה השנייה בבית השחמט תמונות של אלופי השחמט ורק תמונה אחת של אישה- יהודית פולגאר". פולגאר היא רב אומן בשחמט, השחמטאית שנחשבת עד היום לשחמטאית הטובה בעולם, יהודייה הונגריה שגדלה כילדת פלא ומחזיקה תעודת זהות ישראלית (הוריה ואחותה סופי מתגוררים בישראל) אולם היא חיה עד היום בבודפשט שם נולדה. אבל באותן מדרגות, שם העבירה את זמנה סופר, הכוכבים היו בובי פישר, וקספרוב, אף משחק של נשים לא הוקרן ולא דובר.

מה את עושה כדי לשנות את השיח הזה?

"אצלי בבית הספר אני רוצה שנערות יגיעו, שיהיו להן מודלים, אז תליתי תמונות של עשרת הנשים שמדורגות ראשונות בעולם ויש להן סיפורים מטורפים כולל מישהי שוויתרה על התואר כי לא הייתה מוכנה ללבוש חיג'אב כדי השתתף באליפות העולם בערב הסעודית. זה היה נגד הערכים שלה". 

עולם השחמט מתחלק בחלוקה אנכרוניסטית של תחרויות נפרדות לגברים ולנשים. יש גם מסלול שלישי של תחרויות מעורבות אבל נשים כמעט ולא מגיעות למקצים המעורבים, המקצים שדורשים דירוג (לפי מד כושר- המד שעומד על השולחן, ובסופו הנקודות משתכללות לכדי מספר נקודות שעומדות לזכות השחקן או השחקנית.) זה האפיק היחידי שבו המשחק של אישה שווה בניקוד שלו לזה של גבר. המשחק נזכיר, הוא אותו משחק בדיוק. מסתבר שתואר רב אומן של אישה בנקודות שווה פחות מזה של גבר.

"זה פשוט זלזול. חשבו  ועדיין חושבים שנשים שוות פחות", אומרת סופר בכעס "הפרס באליפות העולם המעורבת ואצל הגברים יכול להגיע לכמה מיליוני דולרים, אצל נשים בלבד הפרס עומד על 300 אלף דולר". סופר רוצה כאמור לאמן את הנערות שמגיעות אליה כדי שיתחרו בתחרויות המעורבות כפי שהיא עצמה עשתה בילדותה. "אני לא רוצה לשתף פעולה עם התחרות 'רק גברים', 'רק נשים'. פולגאר, אגב, סירבה כל חייה להשתתף בתחרויות לנשים בלבד.  

יהודית פולגאר. השחמטאית הטובה בעולם צילום Ygrek

התפיסה שגברים טובים מנשים במשחק הזה תפסה אחיזה גם בקרב הבכירים ביותר בענף. קספרוב, רב האומן הרוסי, אמר בשעתו 'אף אישה לא יכולה לזכות באליפות העולם המעורבת' וחזר על זה גם שנים אחרי שאמר זאת במקור. בובי פישר, רב האומן האמריקאי, אמר שכל אישה שמגיעה להתחרות נגדו, הוא משחק נגדה עם פרש אחד פחות. "יהודית פולגאר", מספרת סופר בגאווה, "לקחה בצעירותה תואר לבובי פישר. הוא החזיק בתואר רב אומן הכי צעיר, ואז דווקא אישה, פולגאר, לקחה ממנו את התואר הזה כשהייתה לרב אומן בגיל 15 וארבעה חודשים".

כיום סופר לא מדורגת בעצמה. אחרי שהתחרויות יחזרו, היא מתכננת לחזור למד הכושר ולמקום שהיא מאמינה שהיא יכולה להגיע אליו - 1800 נקודות. אבל היא לא אוהבת את ההגדרות או את הדירוגים של שחמט.

מה בהגדרות האלו כל כך צורם לך?

"את קולטת שרוב המתחרים בספורט השחמט מכוונים לתיקו? איפה התחרותיות, איפה השאיפה לניצחון? אני למשל לא אוהבת לשחק לפי הפתיחות המקובלות. אני תמיד מחפשת מהלך אחר, לא מה שכולם למדו בעל פה. זה עושה להם 'באג'. אני אוהבת את היצירתיות. את התשוקה למשחק עצמו".

ניב סופר. צילום דיקלה שי

פוקר או שחמט?

גם בפוקר מצב הנשים לא מזהיר. בחו"ל מדברים על 5% שחקניות פוקר מקרב השחקנים, בישראל יש פחות מזה.

"הייתי הולכת לטורנירים בישראל ורק אני וחברה שלי היינו שם נשים, מתוך 120 משתתפים. הייתי אטרקציה. מה אטרקציה בזה? אישה מחזיקה קלפים?"

מה את מעדיפה לשחק? פוקר או שחמט?

"יש בשני המשחקים דברים דומים מבחינת אסטרטגיה, ראיית מהלכים קדימה, תכנון. חשיבה ומורכבות של משחק. שניהם משחקים שאפשר בלי סוף ללמוד אותם אבל הם גם מאוד שונים. השחמט מתרחש בעיקר אצלי בראש, אני מנסה לחזות מה את הולכת לעשות ומה אני אעשה בתגובה. ופוקר זה משחק חברתי. הוא עובד על דברים חברתיים, שפת גוף, פוקר פייס, דברים שיכולים לעזור בעולם העסקים".

בגיל 26 פתחת בית ספר לפוקר, לא היססת?

"המשחקים משפיעים על החיים שלי - אם לא ניקח סיכונים, בטח לא נגיע למקומות הראשונים אלא נגיע, אולי, לאמצע, לבינוניות. אני חיה את זה וגם זה בא מהבית שלי. זה כל כך חשוב שהורים יגידו לילדים שלהם שהם מסוגלים. זה נטמע. והמשחקים האלה מלמדים בדיוק את זה - לקחת סיכונים, להאמין בעצמך, לבטל סטיגמות מיותרות, להיות בטוחה בעצמך גם אם את מגיעה לסביבת עבודה של גברים. זה עוזר גם בעסקים, גם ביכולת שלך לבקש דברים - לבקש העלאה בשיא הביטחון גם כשהלב דופק. אני רואה בשחמט ופוקר תיקונים חשובים לכל אחת. השוויון מתחיל שם".

**

הכתבה הזו נולדה בעקבות הזמנה של קבוצת המיטאפיסטיות - קהילה של נשות ואנשי קריירה המתעסקות ומתעסקים בעולמות המוצר, הDATA, ה-UX, הפיתוח והענן לבוא וללמוד שחמט.