להרגיש בבית בפריז, תוניס, דובאי והרצליה

שרה בסאניינו, 41,  נולדה בפריז לזוג מהגרים יהודים מטוניס שהבהירו לה ולאח שלה מגיל צעיר שהם בני בית בכל מקום אליו יגיעו – בפריז, בתוניס, בבייג'ינג, דובאי או הרצליה.

"הייתי נוסעת לתוניסיה כל קיץ, ביולי-אוגוסט. אני מרגישה מאוד תוניסאית. אם תשאלי אותי, אענה שאני יהודית תוניסאית. זו התרבות שלנו, אנו מרגישים מאוד קשורים לתוניסיה, בדרך מסוימת. קראנו לה "הבית" במשך שנים רבות."

בצעירותה נהגו ללכת לבית הכנסת בעיקר בחגים אבל בהדרגה הוריה נהיו מעורבים מאוד בפיתוח הקהילה היהודית-צרפתית. "אבי היה נשיא הקהילה במשך שנים רבות. היה לנו מזל בכך שהיה לנו רב ראשי צרפתי נהדר, שידע כיצד לפנות לדור הצעיר. בהדרגה, הם נהיו יותר דתיים, ויותר ציוניים."

המשפחה נסעה על הקו פריז- תוניסיה- ישראל עד שלפני 15 שנה קבעו ההורים את בית המשפחה בהרצליה ושרה גם בחרה ללדת פה את ארבעת ילדיה.

כאמור להרגיש בבית היה חלק מהאופן בו גידלו אותה. אביה פייר הוא איש עסקים, אמא אוואלין פילנתרופית ונדמה ששרה הבת ירשה משניהם את התשוקה גם לעסקים וגם לפילנתרופיה.

היא למדה במסגרות חינוך צרפתיות ויהודיות אבל את התארים המתקדמים שלח אותה אביה לעשות באוניברסיטה האמריקאית בפריז. "אבי דחף אותי ללכת למקום עם ראש יותר פתוח. היה לו גם חשוב שהאנגלית שלי תהיה פרפקט וזו הייתה עצה טובה מאוד. אהבתי ללמוד שם."

כשסיימה את לימודיה, היא התחילה לעבוד עבור אחד המותגים הכי מוכרים בעולם. 

"התחלתי את הקריירה שלי בעבודה אצל כריסטיאן דיור, באופנה. לאחר מכן עברתי לבגדי ילדים ותינוקות, אצל "בייבי דיור" עבדתי 6 שנים. נהניתי מאוד שם, ולמדתי הרבה. "כריסטיאן דיור" הוא בית אופנה פנטסטי, מלמדים אותך שם כל הזמן, וזה נהדר. בשנת 2007 החלטתי שזה הזמן לעשות משהו באופן עצמאי. החלטתי להקים חברת תכשיטים משלי."

שרה בסאניינו בצעירותה כמעצבת תכשיטים

על הסיפור מאחורי הקמת ליין התכשיטים שלה היא ממעטת לדבר עכשיו אבל בארכיון העיתונים מככב הסיפור על האהבה הנכזבת שגרמה לה להתחיל לצייר תכשיטים. ליתר דיוק זוג חפתים שהפכו במהרה לליין שלם של תכשיטים. תוך זמן קצר היא הפכה למעצבת מבטיחה שתכשיטים בעיצובה נמכרים בכל העולם - מבייג'ינג, דרך מוסקבה, ניו יורק, לונדון וקטאר.

"זה היה ניסיון נהדר ופגשתי אנשים נהדרים בכל העולם. בדרך כלל עיצבתי לנשים אבל מדי פעם גם לגברים. ועבדתי גם עם גברים כשהם רצו להזמין משהו מיוחד לנשותיהם."

זה משהו אחד להתחיל להיות מעצבת, ומשהו אחר להפוך ליזמית עם עסקים חובקי עולם- איך זה קרה?

"הניסיון שלי אצל כריסטיאן דיור היה הגורם המרכזי בפיתוח המותג שלי כי הם מלמדים אותך איך לחשוב באופן גלובלי ואנשי הקשר שפגשתי שם עזרו לי במיזם הזה. הייתי גם אומרת שהקשרים שפיתחתי שם היו בדיוק מה שהייתי צריכה. כשעזבתי את בייבי דיור, עזבתי בתמיכה מלאה של ההנהלה שלי ושל האנשים שם. זו הייתה עזרה חשובה מאוד," היא מסבירה בצניעות יש לומר איך הצליחה להגיע עם התכשיטים שלה לעולם כולו. " באמת הגעתי לכל העולם עם קולקציית התכשיטים שלי. הגעתי לבייג'ינג, מוסקבה, קזחסטן, אוזבקיסטן, כל מדינות המפרץ. אני אוהבת לעבוד בקטאר, עבדתי הרבה בדובאי ואבו דאבי, לבנון. סאקס פיפת' אווניו בארה"ב – היה לי מזל להגיע לרמה הזו. הצלחתי הודות לתמיכה של אנשים גדולים מסביבי, אנשים וגברים שרצו שאצליח. זה לא היה רק אני, לא הצגת-יחיד, זה היה הרבה אנשים, חברויות עם אנשים שעבדתי איתם בתקופת בייבי דיור, שרצו לראות אותי מצליחה, והם אלו שהשיגו זאת."

המהלך ששינה שוב את מסלול הקריירה שלה היה פגישה מקרית במיאמי עם מי שהפך להיות בעלה ואבי ילדיה, סטיב בן שימול, איש עסקים ממוצא צרפתי. 

"עבדתי כ-8 שנים בעסקי התכשיטנות. ואז פגשתי את בעלי במיאמי כשעבדתי בסאקס פיפט אווניו. בילינו כמה חודשים במיאמי, התארסנו, וחזרנו לצרפת. אחרי זה הוא קיבל הזדמנות לעבור לדובאי. זה היה מרגש עבורי כי אני מכירה את האזור טוב מאוד, אחרי שמכרתי את התכשיטים שלי להרבה אנשים מדובאי, מקטאר, בחריין והייתי נרגשת מאוד לקראת ההזדמנות העסקית שלו, ולעבור איתו לכאן. אני אוהבת את החיים כאן."

וכך החל פרק דובאי בחייה, המקום שגם לו היא קוראת בית.

"אני רואה בדובאי את ביתי. אבל כיהודייה אנחנו יודעים שבסוף היום יש רק בית אחד, וזה ישראל. כך שזה הבית שלי כיום, בית יפה, אנשים מקבלים אותי בחום. אני מרגישה בטוחה מאוד. יש לי חברים מהאמירויות, הם יודעים שאני יהודיה ועל הקשר שלי עם ישראל. זה היה ככה גם לפני הסכמי אברהם. זה הבית שלי כיום, ואני אוהבת אותו ולא אחליף אותו בשום מקום אחר. אבל אני יודעת שהבית האמיתי יגיע גם הוא יום אחד. הוריי עברו מתוניסיה לפריז, ומפריז לישראל. אני עברתי מפריז לדובאי. ויום אחד  נגיע גם אנחנו."

הנישואין והילדים גרמו לה להוריד הילוך בעסקי התכשיטים.

"כשאני עושה משהו אני משקיעה 100% בו. התחתנתי מאוחר, תעשיית התכשיטים זו עבודה ונסיעות ללא הפסקה, וכשנולדו ילדיי לא הייתי מוכנה לכך יותר."  יש להם שני צמדי תאומים, בנים בני 4.5 ובנות בנות 3 חודשים - כולם נולדו כאמור באיכילוב בישראל והיא שהתה פה תקופה ממושכת לפני ואחרי הלידות.

בשנים הראשונות עבדה יחד עם בן זוגה, איש נדל"ן שמחזיק את החברה הגדולה באמירויות להשכרת בתי נופש ודירות נופש. ” אני טיפלתי במכירות והשיווק. הוא ברכש ובנדל"ן. כשנולדו ילדיי הבנתי את החשיבות של חיים יהודיים במדינה ערבית. ידעתי שאם אני רוצה שילדיי יחיו בדובאי, העסקים לא יכולים להיות עוד המיקוד העיקרי שלי. עשיתי שינוי רדיקלי, והחלטתי לעזור לפתח את החיים היהודיים באמירויות."

שרה בסאניינו, אשת עסקים ופילנטרופית בדובאי

שרה מחלקת את החיים שלהם בדובאי לשניים – לפני ואחרי הסכמי אברהם. "גם לפני ההסכמים, תמיד התקבלנו בברכה כאן. מעולם לא הרגשנו פחד בשל היותנו יהודים. חבריי המקומיים תמיד ידעו שאני יהודיה,  לא הסתרתי את זה מעולם. זה בלתי אפשרי עבורי; זה לא האישיות שלי, להסתיר." אבל השינוי החל כשעוד ועוד יהודים עברו להתגורר באמירויות. הקהילה שמנתה רק 300 איש, צמחה להיות קהילה של 2000 איש ויותר ושרה הפכה למוקד הקהילה. "הסכמי אברהם יצרו את החיים היהודיים," היא אומרת. לדבריה לפני כן הייתה קהילה קטנה אבל לא היו חיים יהודיים. מניין היה נאסף רק אצלם בבית. "כל יום שישי בערב, היינו שואלים את הרב של חב"ד, הרב לוי דוכמן כמה אנשים יגיעו והוא היה אוסף כל יהודי שיכל, מהעיר. כך שהיינו 8, 10 או 20. מי שהוא הצליח למצוא.. בימי שישי בבוקר הייתי מתקשרת אליו "היי לוי, כמה אנשים אנחנו הערב?" הוא היה עונה "שמונה אנשים" ולבסוף 21 אנשים הופיעו. וכך חיינו במשך 4 שנים. לא הכרנו אחד את השני; גילינו אנשים חדשים כל יום במהלך קבלת שבת. רבים מהם לא ידעו כלל שזה הבית שלי. זה היה פשוט ה"בית הפתוח" לארוחת ערב כשרה בימי שישי בערב. בהמשך הרב שכר דירה באותו רחוב כמו שלנו. ואז קבלת שבת הייתה אצלנו והשחרית אצלו. בהתחלה היה כמעט בלתי אפשרי להשיג מניין, אבל בהדרגה, עם השנים, השגנו מניין ויותר." עד עכשיו אין בית כנסת בדובאי בין השאר בגלל המרחקים הגדולים בין השכונות שלא מאפשרים להתקבץ יחד והתפילות עדיין נערכות בבתים פרטיים או באולמות במלונות אבל אפילו 2000-3000 איש מאפשרים לייצר את ההפרדות המקובלות בישראל -  קהילה ספרדית, קהילה אשכנזית, קהילת חב"ד וקהילה אורתודוכסית מודרנית. "הרבנים רבים זה עם זה. מתחילים וויכוחים. זה החיים היהודיים," היא מסבירה בחיוך. גם היא ומשפחתה הרחיבו את הקהילה לה הם משתייכים.  "מהיום שילדיי נולדו, הרב דוכמן מחב"ד הגיע כל לילה כדי לומר "שמע ישראל" לבנים. וזה היה כל כך יפה. ידעתי שכל יום בשעה 19:00 לוי יפתח את הדלת, יכנס, יגיד "שמע ישראל" בבית, יבלה חצי שעה עם הבנים, יאכל ארוחת ערב מהירה – כי אין מקום כשר, ולכן הייתי מבשלת משהו מהיר עבורו. לאחר מכן החיים השתנו, והגיעו יהודים צרפתיים נוספים, ולכן אנו הולכים כעת לקהילה הספרדית-צרפתית שמנהיג הרב רפאל פינטו. אבל אנחנו קרובים לכל הקהילות. אנו חברים טובים של הבחור שמוביל את המניין האשכנזי. האחדות היא המפתח. אנחנו רוצים שכל הקהילות יגדלו. ואני שמחה לתמוך בכולן."

מנהלת את הקהילה היהודית. שרה בסאניינו בטקס הדלקת נרות בקהילה

ושרה משמשת לא רק גשר בין הקהילות בדובאי אלא גם גשר לעשייה הישראלית באמירויות ומארחת כמעט כל משלחת ישראלית שמגיעה לשם. " אחרי הסכמי אברהם, לקחתי על עצמי שני פרויקטים פילנתרופיים. ההסכמים נחתמו כאשר יו"ר הסוכנות היהודית היה יצחק הרצוג. הייתה לי ההזדמנות לעבוד מקרוב עם הנשיא הרצוג במשך כמה חודשים. הוא היה אז עדיין יו"ר הסוכנות והוא ביקש שאייצג את הסוכנות היהודית באיחוד האמירויות. זה נהדר, ואני ממשיכה לעשות את זה גם עכשיו, זה חלק גדול מהמשימה שלי כיהודיה כאן. אירחנו את הרצאת חבר הנאמנים, וכל הפדרציות. הפרויקט השני שאני עושה הוא לבקשתו של חמי פרס, שביקש ממני לייצג את מרכז פרס לשלום ולחדשנות באיחוד האמירויות, כך שאני עושה גם את זה."

מארחת בדובאי את הנשיא יצחק הרצוג רעייתו מיכל בתקופה שבה כיהן כיו"ר הסוכנות היהודית

על תוצאות הבחירות בישראל היא מסרבת להרחיב. " מה שאני יודעת זה שיש לנו שגריר מעולה. אמיר חייק. הוא עושה עבודה מצוינת. אוהבים אותו באמירויות, הוא מביא עסקים, ועונה על הציפיות שלהם. והוא מאוד מאוד מאוד רצוי כאן. לכן בשבילנו, מה שמשנה במיוחד, זה שהשגריר יוכל להמשיך לעשות את מה שהוא עושה. שלא יהיה שינוי, ושהשגריר שלנו יוכל להמשיך לעבוד באותה מהירות שבה עבד בשנים האחרונות."

שרה לא חוששת שתיירים מישראל יתקבלו אחרת אחרי שתקום ממשלה חדשה. "הישראלים אוהבים את האמירויות. הם ימשיכו לאהוב אותן. כולם אוהבים תיירות בדובאי. זה מקום פנטסטי, עם תודעת שירות גבוהה. יש כל מיני אפשרויות מדברים יקרים מאוד עד אפשרויות זולות ושוות לכל כיס. זה קרוב לישראל, טיסה של 3 שעות בלבד. לכן זה מתאים לכל הנקודות החשובות בתיירות, ולהערכתי זה יימשך כפי שהיה עד עכשיו."