יש הרבה יותר מדרך אחת להציג את יסמין לוקאץ'. חלק מכירים אותה בתור פאנליסטית "הכרישים", חלק בתור יזמית חברתית. אחרים בתור מייסדת , ICON- ארגון שמקדם סטרטאפים ישראלים בארה"ב, או בתור מייסדת CODE FOR ISRAEL- ארגון שמספק פתרונות טכנולוגיים לבעיות חברתיות. חלק בתור הבת של מרים אדלסון, חלק בתור מרצה באונ' רייכמן, וחלק בתור הרקדנית מ"רוקדים עם כוכבים".

אך הדרך של יסמין לא הייתה מתכוננת. "בבניית הקריירה שלי, לא היה תכנון. מה שכן היה זה זיהוי הזדמנויות, הליכה עם הלב, התעקשות. כשאמרו לי 'לא', נכנסתי מהחלון. בתוך הדרך שלי לא תמיד ראיתי לאן זה הולך. בדיעבד, אני רואה את הקשר בין הנקודות, ואיך כל תחנה הייתה צעד הכרחי" היא מספרת. "עבדתי בסטרטאפ קטן, הצטרפתי לתאגיד, משם לבנקאות השקעות, עורכת דין, יזמת חברתית ומשקיעת הון סיכון, וכל אחד מהתחומים נתן לי אספקט אחר. במקביל גם למדתי משפטים כדי שיהיו לי את הכלים בעולם העסקים, לא רציתי להיות עורכת דין."

במהלך הדרך שלה עמדה יסמין בכמה וכמה צמתים מרכזיות, הראשונה הייתה המעבר מנותנת שירותים ויועצת בחברה גדולה - למשקיעה. "החלטתי שאני לא רוצה לתת עצות. אני רוצה לעשות בעצמי ולקחת אחריות". הצומת שהגיעה אחריה הייתה המעבר מהעולם העסקי לעולם החברתי. "אני בוגרת MBA בסטנפורד, ובאחד ממפגשי הבוגרים, הייתה הרצאה על גורמי האושר בכל עשור. בשנות העשרים זה אדרנלין, בשנות השישים זה שלווה, ובשנות הארבעים זה האימפקט וקהילה. ושם נפל לי האסימון שהדבר שאני באמת הכי אוהבת, והכי טובה בו, זה פתיחת דלתות וחיבורים" היא נזכרת. "וככה הקמתי את אייקון, שפותחת דלתות לסטרטאפים ישראלים בארה"ב. גייסתי קרן הון סיכון לאייקון, והרווחים מההשקעה בסטרטאפים נתרמים חזרה למימון של אייקון. אנחנו עושים מוניטיזיה על הקארמה, ולא תלויים בפילנתרופיה. הייתי אחרי חופשת לידה, ואחרי שכבר עבדתי בסטרטאפ ובחברה גדולה, וזו הייתה התחנה המתאימה עבורי. השנה אייקון חוגגת 10." היא מספרת בחיוך.

גם את דרכה כמנהלת היא סללה בקצב שלה. "היום יש לי הרבה יותר סבלנות. זה ממש דומה להורות שלי. כמה לחוצה הייתי עם הבת הראשונה, וכמה סבלנית אני עם הרביעי. היום אני פתוחה יותר שאולי אני טועה." היא אומרת, ומוסיפה, "היום אני יותר מאצילה סמכויות, לא חייבת לעשות הכל בעצמי. שחררתי את האשמה שאני לא יכולה לעשות הכל. לפני 20 שנה היה קשה לי לשחרר ולסמוך על אחרים שיעשו עבודה טובה."

עוד מספרת יסמין כי "היה לי מנהל בצעירותי, שתמיד התנהל עם חיוך. גם כשעבדתי לילות במשרד, רציתי לעשות כל מה שהוא מבקש בגלל הדרך שהוא הנהיג אותנו. וכך אני כלפי העובדים. למדתי להגיד גם מה טוב, ולא רק מה צריך לשפר. אני אישית לא צריכה שיחזקו אותי, וטעיתי לחשוב שככה מרגישים גם אנשים אחרים. עם השנים הבנתי שאני חריגה, ושזה חשוב לאנשים לשמוע שהם עשו משהו טוב."

בשיחה איתה, שאלנו את יסמין מה הייתה רוצה להעביר הלאה למנהלי ומנהלות העתיד. יסמין בחרה להתייחס דווקא להחלטה שלה להשתתף ב"רוקדים עם כוכבים", החלטה שהייתה לדבריה יציאה מוחלטת מאיזור הנוחות שלה. "ההחלטה להיכנס ל'כרישים' הגיעה ממקום שרציתי לקחת את הידע שצברתי להעביר לכל החולמים במגרה. שם אני מדברת גם למי שנמצא בבית- מה אתם הייתם עושים, רוצה להעביר כלים לאנשים בבית, שגם מכישלון, לומדים. אין לי דמות. אני כמו שאני בחיים. אך ההחלטה ללכת ל'רוקדים עם כוכבים' הייתה חוויה אישית מטורפת. כי 'הכרישים' הוא אזור הנוחות שלי, שם אני בסביבת חברים בפאנל."

"ברוקדים עם כוכבים יצאתי לגמרי מאזור הנוחות- הלבוש, הספוט עלי, שופטים אותך, קושי פיזי ונפשי, אני בעמדת נבחנת. אני, אישה בת 51 מול יוגב זוכה הנינג'ה בן 22. תארי לעצמך, כמה רחוק הייתי צריכה לקחת את עצמי בכל היכולות" היא מספרת, ומוסיפה- "אני ממליצה בחום לחפש הזדמנויות לצאת מאזור הנוחות, ולראות מה קורה. בעבר היה לי קשה לדבר מול 20 אנשים. אח"כ עברתי ל-4000 אנשים. היום אני מאוד נהנית לדבר מול קהל. עבדתי על זה. אז ההמלצה שלי היא להרחיב את היכולות שלכם כל פעם בצעדים קטנים, כמו צעדי צ'ה צ'ה צ'ה" היא אומרת בקריצה.