נוי הדס: "יש לי הרבה חלומות, להשפיע ולהיות שרת החקלאות"
נוי הדס, המוכרת בעיקר בשם "נוי השדה" היא דור שלישי לחקלאים, שהקימה אימפריה – תפוצה רחבה בכל רחבי הארץ, שיתופי פעולה עם משפיעני רשת, ומרכז לוגיסטי גדול במיוחד. פגשנו אותה בשדות התותים שלה לשיחה על הדרך שעברה: "באופן מפתיע, הדרך שלי הייתה מתוכננת, הרעיון מאז ומתמיד היה ליצור בית לחקלאות ישראלית". מתוך פרויקט my way: מנהלים ומנהלות בכירים מספרים במהלך הנסיעה ברכב WEY על הדרך להצלחה, האתגרים, צמתי החלטה ורגעי המימוש האישי והמקצועי
"דווקא בגלל שהתחלתי בתור אישה צעירה ללא ניסיון בעולם סופר גברי – זה בסוף נתן לי את כל הדרייב" מספרת נוי הדס, נצר לשושלת של אנשי ונשות חקלאות מצד אמא. "כולם גברים בתחום ורואים אותו דבר – אני רואה את הדברים אחרת. כי עובדה שאף אחד לא עשה את זה קודם." נוי כמובן מדברת על השינוי האדיר שעשתה במשק החקלאי של משפחתה, שבעקבותיו הפך המשק לאחד מאימפריות החקלאות בארץ.
במקור נוי ומשפחתה משאר ישוב, וכשהוריה התחתנו, היא מספרת "סבא שלי אמר לאבא שלי: 'אנחנו לא צריכים שתעזור פה בשדות, אנחנו צריכים שתשווק את התוצרת החקלאית במרכז'. הרעיון מאז ומתמיד היה ליצור בית לחקלאות ישראלית, רציתי לשים בפרונט את התוצרת החקלאית, ידעתי שזה הולך להיות בחנויות יפייפות" היא מסבירה. "באופן מפתיע, הדרך שלי הייתה מתוכננת: ידעתי מה אני רוצה להשיג, ידעתי מה אני רוצה ליצור מאד האמנתי בעצמי. אני חושבת שאם לא הייתי יודעת מה אני רוצה לעשות – זה לא היה קורה" היא מוסיפה.
כיום נוי כבר אשת משפחה, לה 3 ילדים- בן 6, בת 4, בת שנה וחצי, והרביעי בדרך. בתחילת דרכה, היא מסבירה כי הראייה הנשית שלה היא זו שעזרה לה לסלול את הדרך. "הייתי הולכת בכל חנויות הפירות והירקות, רואה באסטיונרים מעשנים מעל הסחורה, הכל כתוב בכתב יד. את קונה משהו ובקושי מקבלת קבלה. שאלתי את עצמי למה בתחום הזה מתייחסים לזה כאילו אנחנו עולם עברייני וגברי? היום את רואה חנויות פירות וירקות נורא יפות. לפני כן זה לא היה. ובגלל שאני אישה קלטתי את הדבר הזה."
את ההחלטה הכי משמעותית שלה, זו שהקפיצה את העסק המשפחתי, היא לקחה רגע לפני שפרצה מגפת הקורונה. "ממש לפני הקורונה היו לי כמה סניפים, ואתר, והייתי מוציאה משלוחים גאוגרפית. באיזשהו שלב הבנתי שאם אני רוצה אחידות במוצרים בין הסניפים, אני חייבת לעבור למרכז לוגיסטי אחיד שנותן מענה מקיף. זו הייתה השקעה כספית אדירה. אז גם אמרתי שאני אשקיע את המערכות הטכנולוגיות הכי גדולות" היא מספרת. "שילמתי סכומי כסף בדיוניים – כל מי שראה אותי בדרך אמר 'את מטורפת, זה לא העתיד'. הייתה לי הרגשה זה הדבר הנכון. מרכז לוגיסטי של 1000 מטר. ואז פרצה הקורונה. כשכולם לא יכלו לשאת משלוחים, וכל רשתות השיווק התחייבו למשלוחים תוך חודש, אנחנו סיפקנו את הסחורה תוך יום. עשינו מלא טעויות אבל הלקוחות היו סלחניים, בניתי שירות לקוחות של 20 עמדות, ותוך ארבעה חודשים השתפרנו בטירוף."
בשיחה איתה נוי מספרת כי במהלך הדרך היא לקחה הרבה החלטות חשובות. " אני חושבת שכל בוקר מחדש אני נתקלת בהחלטה שיכולה להיות הרת גורל", אך בנוסף לאלו, היא מסבירה, צריך לשים לב תמיד איפה אפר לחדש. "חייב לפתוח את הראש. דברים שחשבת שלא נכונים לזמן אחר – נכונים עכשיו, וכל הזמן צריך להיות דינאמיים. בן אדם שלא פתוח בראש – עלול לא לקבל החלטה נכונה." היא אומרת.
"הכי נכון בזמן משבר זה לקיים סיעור מוחות. בעידן המלחמה תחום החקלאות נפגע נואשות, ובסוף אחרי הכל אני גם אשת עסקים וגם בעלת שדות. ביום אחד איבדתי את כוח העבודה שלי, כל העובדים הזרים נטשו, וקיבלתי החלטות מאד מהירות: הבאנו הרבה עובדים ישראלים, המון מתנדבים שלולא הם לא היו את השדות שלנו. בעיקר אסור להיכנס לפניקה ולשדר פאניקה לעובדים" היא מסבירה. "החלטתי שאני מסתכלת יותר רוחבית: כל החיים הסתכלתי על חקלאות ישראלית, וגם הפעם יזמתי מהלכים רוחביים שבאים לתמוך בחקלאות ישראלית בלי לחשוב ולתכנן רק על העסק הפרטי שלי. בסופו של דבר זה גם יצר אהדה מאד גדולה כלפינו. לדוגמה הקמתי חמל שמקשר בין חקלאים ומתנדבים, עשיתי שוק בעזריאלי של תוצרת חקלאית מהעוטף."
ומה הכיוון הבא בדרך? "יש לי הרבה חלומות נוספים, מקווה שבסוף אני אוכל להשפיע מתוך הכנסת ולהיות שרת החקלאות" אומרת נוי בנחישות. "החזון שלי הוא לחזק את החקלאות הישראלית, ליצור דור חדש של חקלאים בישראל, להגדיל את כמות הזנים בישראל, לחזק את הגבולות שלנו – אני מאמינה שהחקלאים שלנו הם השומרים הכי חזקים על גבולות המדינה. החלום הכי גדול שלי הוא שמדינת ישראל תחזור להיות אימפריה בייצוא פירות וירקות".