את רינה לוינסון, אחת הטייסות הראשונות של חיל האוויר הישראלי, פגשתי במקרה. לוינסון ידועה כסרבנית ראיונות. פניתי אליה שוב ושוב בבקשה להתראיין אבל היא שבה ואמרה "אין לי מה להגיד". אם לומר את האמת, לא האמנתי לה לרגע וצדקתי. וכשהיא הסכימה לבסוף לענות על כמה שאלות הסתבר מהר מאד שללוינסון בת ה-86 יש הרבה מה להגיד.

איך התחלת לטוס בעצם?

"בזמן מלחמת העולם השנייה הייתי בת ארבע עשרה. ישבנו ילדי תל אביב על שפת הים והבטנו במטוסים הבריטים חולפים מעל הים. לשיט לא קיבלו אז בנות את הצטרפתי לקלוב התעופה. התחלנו לבנות טיסנים. בקיץ היה מחנה דאייה בכפר ילדים ליד עפולה ודאיתי בדאון. במחנה בגבעת המורה היה צריך לנחות עם הדאונים באמצע כשמצד אחד היה בית קברות ומהצד השני היה בית חולים ואמרו לנו לנחות כמו שצריך כדי שלא נגיע לא לזה ולא לזה. כשגמרתי את הגימנסיה התנדבתי לשנת שירות בקלוב התעופה, במהלכה ארגנתי סניפים, טיולים וטיסנאות. בסוף השנה הזו קיבלתי מעירית תל אביב מלגה ללמוד טיס בארצות הברית. לפני קום המדינה נסעתי לאמריקה ועשיתי רישיון טייס אזרחי וגם רישיון מדריך, דו מנועי, מסחרי, המון מטוסים קלים, פייפרים וססנות. עשיתי כל מה שאפשר היה".

בשנת 1951 לוינסון חזרה מארה"ב. נציגים מצה"ל דפקו על דלת ביתה והזמינו אותה להתגייס לצבא.  

"הם רצו שאני אדריך טייסים אבל אמרתי שאני לא יודעת להטיס צבאי ושיש לי רק רישיון אזרחי", היא  מספרת, "אז שלחו אותי לקורס טיס ללמוד הכול מהתחלה. זה היה חצי עונש על זה שסירבתי להדריך. אני הייתי בקורס טייס מספר שש. יעל רום היתה בקורס מספר חמש."

רינה לוינסון ויעל רום.                                                                            צילום: ויקימדיה

עברת סדנת שבי?

"גם לא עברתי סדנת שבי וגם תארי לעצמך שלא נשבעתי אמונים לצה"ל. התגייסתי ומיד שלחו אותי לקורס ואפילו אימונים או טירונות לא עשיתי. המספר האישי שלי הוא מספר של הפלמ"ח ובכלל לא הייתי בפלמ"ח".

הטסת גם במילואים ובמטוסים אזרחיים?

"בודאי. שירתתי ארבע שנים ואז נסעתי לצרפת לטוס על סילונים. עשיתי מילואים עשרים וחמש שנה. שתינו, יעל רום ואני היינו טייסות בארקיע באזרחות. אני טסתי על מטוסים קלים והיא הטיסה דקוטות. היא הייתה אמורה לעלות לדרגת קברניט אבל אז היו קיצוצים בארקיע ומיד פיטרו אותי ואת יעל ועוד שני גברים כי היינו אחרונים שנשכרו. כשהתחילו לשכור מחדש שכרו את שני הבחורים ואותנו לא. אני ויעל הלכנו להסתדרות לדבר עם יו"ר זכויות נשים סנטה יוספטל. הטענה של ארקיע הייתה שבגלל שאין לנו משפחה לפרנס וכיוון שלשתינו יש השכלה אקדמאית אז לגברים מגיע יותר מלנו לקבל את העבודות. כשביקשנו את התערבותה בעניין היא ענתה "מה הפלא? גם אני הייתי מפחדת לטוס עם אישה!" זו הייתה העזרה שאני ויעל קיבלנו מנשים ומכל מיני פמיניסטיות".

 

ג'קי מוגרידג'- הטייסת המסתורית של צה"ל

 

בשנת 1954, מכרה ישראל לבורמה 30 מטוסים. לצורך העברתם שכרו דווקא טייסת אישה ואם לילד. מי שמע על ג'קי מוגרידג?'

לכתבה המלאה

 

היו עוד מקרים של אפליה?

"הפלו אותי לא רק כי הייתי אישה. בכלל הייתי יוצאת דופן. היה לי כסף והשכלה אז הפלו אותי בגלל הקנאה. התייחסו אליי אחרת כי הייתי מותיקי התעופה והכירו אותי מילדות- חששו ממני קצת. היה מישהו שביקשתי ממנו משהו, איזו טובה והתחיל לשלוח ידיים אז מיד אמרתי לו "יש לי וסת" שיעזוב אותי. ניסו להציק לא רק פיזית, עשו דווקא וצרות לא דווקא בדרך מינית. כשעבדתי עם הצרפתים במבצע קדש ונגמר כל העסק הזמינו את כולם לארוחת ערב ובצה"ל לא הזמינו אותי כי אמרו שאני לא קצינה אז אני לא מוזמנת. אחד הקצינים הצרפתים אמר שאם אני לא הולכת, גם הוא לא הולך. הייתי אז סמל או רב סמל והייתי היחידה שלא הזמינו. הצרפתים אז היו אלו שגוננו עלי מהיחס של הישראלים".

מה דעתך על בג"צ אליס מילר וההתבטאויות של עזר ויצמן? הרי המשפט התנהל אחרי שצה"ל כבר הכשיר טייסות והן שירתו בו כבר בהצלחה.

"עזר ויצמן תמיד דיבר שטויות והפריע בכל דבר. רציתי בזמנו לצאת לקורס צניחה. כולם אישרו לי, גם ראש אכ"א אישר ורק הוא התעקש כי היה לו משהו נגד בנות. כשאמרתי שאני לא מוכנה להדריך טייס הוא התרגז עלי נורא. ברור שהבג"צ היה מוצדק. אני מכירה מישהי שעברה את כל המבדקים בהצלחה והייתה מצוינת ולא נתנו לה להגיע לטיס רק כי הייתה אישה. אני לא פמיניסטית, אני מגדירה את עצמי בן אדם. ואני עושה מה שמתחשק לי בלי להזיק לאחרים וזהו. קיבלתי פטור משירות צבאי איזה שלוש פעמים. לא הצליחו להפטר ממני אבל תמיד היתה עוד סיבה לנסות לזרוק אותי משם ואז הייתי מתגנבת איכשהו בחזרה. שנים לימדתי טיסה אזרחית בכל מיני חברות תעופה. רק לפני כמה שנים הפסקתי סופית לטוס ולטוס בדאונים הפסקתי רק בשנה שעברה".

זה נשמע כאילו זלזלו בך והקשו עלייך לא מעט

"לאבא שלי הייתה סוכנות יבוא ואני והוא הקמנו בארץ את סוכנות ססנה (מטוסים קלים). אף אחד לא האמין שאישה תוכל למכור מטוסים. כל המשפחה שלי זלזלה בי אבל היה לי אבא מקסים שעזר לי בכל שיגעון שלי וכולם היו נגדו. אחי היה בעלים של סוכנות רכב והתגרה בי - אמר שאם אני אמכור יותר משני מטוסים הוא ייתן לי מכונית פתוחה דגם "פנרד" של סיטרואן. שני צילינדרים ואגזוז כפול. מכרתי בערך שבעים מטוסי ססנה- גם לחיל האוויר הישראלי. אני ואבא שלי הבאנו את ססנה לארץ.

רגע, אבל קיבלת בסוף את המכונית?

"נו בודאי! איזה קטנה וחמודה היא הייתה".

ומה את עושה היום?

"כשהפסקתי לטוס פתאום היה לי מלא זמן פנוי והיה לי משעמם. חיפשתי משהו לעשות ובמה להתנדב. תמיד מאוד אהבתי ציפורים וכך הגעתי להתנדב בספארי ברמת גן. אבל רק אל תבקשי ממני לזהות דורסים כי כמה שאני מנסה זה משהו אחד בחיים שאני לא מצליחה...."