"הקשיחות במקצוע הזה הכרחית"

מגיל צעיר מאוד היה ברור לעורכת הדין קרן נהרי, 43, שזה יהיה מקצועה. "ההורים שלי גרושים ובימים שהיינו עם אבא הוא לקח אותנו לא מעט לעבודה, כך שהסתובבתי בבתי משפט מגיל 8 והיה לי ברור שאהיה עורכת דין כשאגדל. כשעשיתי התמחות בסנגוריה הציבורית, ידעתי היטב את דרכי בית המשפט כי הכרתי אותו מילדות". בדומה לאביה, עו"ד בני נהרי, גם היא נמשכה לתחום הפלילי. "את ההחלטה קיבלתי לבד, אבל כמובן שאבא שלי שמח ותמך בי לכל אורך הדרך".

נהרי עבדה במשרדו של אביה כארבע שנים, עד שב-2011 החליטה לצאת לדרך עצמאית ולפתוח משרד משלה. "ההחלטה התקבלה כבר לפני כמה חודשים", אמרה אז בראיון. "הבנתי שאני מחזיקה באסטרטגיית פעולה וצמיחה אישית מגובשת; ולכן, על אף הקשר המשפחתי החם, נכון עבורי - אישית ומקצועית - להמשיך לפעול באופן עצמאי ונפרד.במשך השנים צברתי ניסיון רב בניהול תיקים באופן עצמאי, ובניתי את שמי ואת המוניטין המקצועי שלי, והגעתי למסקנה שאני בשלה ומעוניינת לפתוח משרד שלי, שאוכל לעצבו על פי תפישתי המקצועית ואופיי".

אנשים מרימים גבה למראה אשה סניגורית?

"כבר לא אבל לפני 18 שנה, כשהתחלתי את דרכי המקצועית, היו פחות נשים בפלילים. נשים הלכו בעיקר לפרקליטות ובתקופת ההתמחות שלי זה היה פחות טריוויאלי להגיע לסניגוריה. הייתי חריגה בנוף, אבל כיום יש הרבה יותר נשים שהולכות לפלילים".

לטענתה, הקשיחות במקצוע הזה היא הכרחית. "עולם הפלילים הוא קשוח, ועו"ד צריך להיות קשוח כדי לשרוד בו. במקצוע כזה אי אפשר להיות רך ועדין ונשי. מצד שני, אשה היא לרוב בעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה משל גבר וזו תכונה חשובה והכרחית עבור עורך דין פלילי, כך שצריך לדעת לשלב את הנשיות בתוך המקצוע".

נהרי מציינת כי מעולם לא חשה יחס מזלזל כאשה. "תמיד כיבדו אותי. אף פעם לא זרקו לי מלה רעה או מבזה על היותי אשה. אני חושבת שזה נובע מהעובדה ששידרתי מקצועיות גם בהתנהגות וגם בלבוש. המקצוע שלי לא מאפשר לבוש חושפני. אני לובשת חולצה סגורה וחצאית ארוכה. אני רואה לאחרונה עורכות דין רבות שמגיעות לבתי משפט עם חולצה בעלת מחשוף וחצאית מיני, וזה נראה לי כזלזול במקצוע ובהן. אני די סולדת מכך".

נקודות הציון הבולטות בקריירה של נהרי הן התיקים הגדולים והמתוקשרים שבהם ייצגה את הנאשמים. "בתיק בנק המסחר של אתי אלון, למשל, הגעתי לרומניה בשביל תהליך ההסגרה של עופר מקסימוב. זה היה מרתק ומעניין. ייצגתי בין היתר את זאב רוזנשטיין, ארז אפרתי ושי דרומי".

כשהיא נשאלת אם לא קשה לה לייצג נאשם באונס, דוגמת אפרתי, היא משיבה כי "אני לא מסתכלת על כך כאשה אלא כסניגורית. בתקופת המשפט של אפרתי, נשאלתי בראיון איך הייתי מרגישה אם היו אונסים את הבת שלי. אפשר לשאול גם סניגור את אותה השאלה בדיוק, אבל כמובן שגבר לא היה נדרש להתמודד עם שאלות כאלה, מכיוון שהן מופנות רק לנשים".

כדי להצליח לשלב קריירה ומשפחה, אומרת נהרי, צריך לדעת להתנתק כשמגיעים הביתה. "אמנם הטלפון שלי זמין 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, אבל צריך להתנתק. בעלי אומר שאני ממשיכה לחקור אותו חקירות נגדיות גם בבית. אבל אני מנסה לערוך ניתוק בין העבודה לבית ככל האפשר. זה עניין של סדר עדיפויות ואיזון. צריך לדעת לנהל את הזמן נכון וכמובן שיש גם ויתורים לכאן או לכאן".

עם זאת, קשה לנהל את הזמן עם קריירה שיכולה להיות מאוד בלתי צפויה. "אני חושבת ש-30% מהזמן הוא לא צפוי. את 70% הנותרים הצפויים אני מנהלת כמו שצריך. לפעמים הבלתי צפוי יכול להיות גם לטובת המשפחה: אם למשל אני מתכוננת לימים ארוכים שמשפט שלבסוף מסתיים בהסדר, פתאום אני מוצאת את עצמי בשבוע רגוע עם הרבה זמן פנוי. כמובן שזה יכול להיות גם להפך".

בימים אלה הרשתה לעצמה נהרי לקחת חופשה בת שלושה חודשים. היא העבירה את התיקים שלה למשרד של אביה ויצאה "לעשות לביתה". "זה משהו שגבר אולי לא היה עושה, אבל ההתאווררות הייתה הכרחית ונחוצה עבורי ואני נהנית מכל רגע".

"יש בעיית איזון בין המקצוע למשפחה – ונשים משלמות על כך מחיר כבד"

גם ג'ידא עספור-שאהין, 34, גדלה על ברכי המקצוע. "אבי, נביל עספור, הוא אחד מעורכי הדין הוותיקים במגזר והראשונים בנצרת ובצפון. אז גדלתי בבית שבו נשמתי את התחום מגיל צעיר".

עספור-שאהין בחרה להתמחות בתחום הפלילים. "תוך כדי עבודה ולימודים הגעתי למסקנה שהדבר שהכי חשוב לי הוא האדם: להגן על זכויותיו ולהשתמש בכל הכלים שרכשתי עד כה כדי לסייע לו להתמודד מול המערכת. נקודת המוצא שלי היא שקיימת חזקת חפות, אך בפועל נראה שהיא הולכת ונמעכת ומתאדה. נושא זכויות האדם מאוד חשוב לי, והוא משך את תשומת לבי.

"אחד התחומים הבעייתיים ביותר הוא הפלילי. עצם ההליך הפלילי הוא עונש עבור רוב האנשים, רק משום שהם מתויגים מיידית כעוברי חוק ופושעים, אפילו שעוד לא הגענו למסקנה שהם אשמים. זו הסיבה שנמשכתי בעיקר לתחום הפלילים".

לדבריה, אביה מאוד גאה על כך שבחרה לעסוק בפלילים. "אבא שלי עורך דין פעיל מ-1966. גם אחיי פנו למקצוע, וכל אחד מהם בחר את התחום שמסייע לו להגשים את עצמו ומעניין אותו. מבחינת אבא שלי זה מה שחשוב. הוא סומך עלי בעיניים עצומות ויודע שאני יכולה להתמודד עם כל נאשם. אני קפדנית וקובעת כללי משחק מתחילת הדרך ולכל אורכה".

עספור-שאהין היא עורכת דין כבר 12 שנה, כשמונה מתוכן בתחום הפלילים. כיום יש לה משרד פרטי והיא משמשת גם סניגורית חיצונית של הסניגוריה הציבורית במחוז צפון. "על פי החוק, כל אדם יכול להיות מיוצג בסניגוריה הציבורית, אבל מי שיש לו קצת יותר כסף פונה לפרטי. ואולם יש לי תחושה שבאחרונה גם אנשים בעלי אמצעים פונים לסניגוריה הציבורית".

היא מלווה את הנאשמים מהמעצר, עוד לפני החקירה, ועד לגזר הדין. "כבר בשלבים מוקדמים אני נקלעת לעתים להתרחשויות שלא תואמות את הכללים מצד המשטרה. למשל, עצור שהוגש נגדו כתב אישום בגין תקיפת שוטר. אני רואה שהפנים שלו נפוחות ופצועות ושהוא ביקש טיפול רפואי ולא קיבל, ואני מבינה שהיה פה הליך לא תקין".

לדבריה, אין ספק בכלל שתחום הפלילים הוא לא שוויוני. "אני מקבלת תגובות מהסביבה שתוהות איך בחרתי תחום כזה, שטוענות שזה בעייתי להתעסק עם פושעים ועם עולם תחתון - בדיוק לכך אני מתכוונת שאני אומרת שחורצים את גורלם של נאשמים עוד לפני המשפט. אני לא חושבת שגבר מקבל תגובות דומות. אין ספק שלפני עשר שנים התגובות היו חריפות יותר. עם השנים הן הולכות ונעשות יותר חלשות, מתונות ומעטות יותר. כיום אנחנו – הנשים - מנסות לפרוץ בכל תחום ועושות חיל".

על היותה ערבייה, אומרת עספור-שאהין, היא מקבלת תגובות מתונות יותר מצד נאשמים שהיא מייצגת. "לא יצא לי להיתקל בתגובות עוינות, מה גם שהסניגוריה הציבורית נותנת כתף ולא מאפשרת לערוך את האבחנה".

בעתיד, היא אומרת, "אין לי ספק שאמשיך לעסוק בתחום הפלילים. אין לדעת איך הדברים יתפתחו, אך אני רואה את עצמי כאחת שתטביע את חותמה בתחום. אני שואפת להתפתח עם משרד, להתקדם בתפקיד. מאוד חשוב לי להגן על זכויות אנשים ולפעול למיצוי כל הפעולות שאני יכולה לעשות עבורם".

עספור-שאהין נשואה ואם לשניים ובמקביל לעבודתה היא פעילה בתחום זכויות נשים בכלל ועורכות דין פליליות בפרט. "אני משתתפת בימי עיון ובמשפטים מבוימים ועובדת עם עמותות נשים. בפורום עורכות הדין של לשכת עורכי הדין במחוז צפון, שבו אני חברה, פעלנו לקידום רעיון להקל על נשים ובמיוחד עורכות דין בכל הנוגע לתנאי עבודה, יחד עם יו"ר הוועדה למעמד האשה ח"כ עליזה לביא.

"אנחנו משתדלות להעלות בהזדמנויות שונות את הבעיות שנוגעת לכל אשה עובדת, ובמיוחד לעורכות דין. יש בעיית איזון בין מקצוע עורכת הדין למשפחה. ערכנו פעילויות למתן כלים להתמודד עם הבעיה הזו באמצעות סדנאות. העלינו הצעה להקל בתנאי העבודה של עורכות דין ולאפשר להן להתקדם בתפקיד ובמשרד, שלא יישרכו אחרי הגברים. הפלילים הוא תחום תובעני במיוחד, אבל חשוב לנו לתת את התחושה שכל אחת צריכה להגשים את עצמה והיא שווה את זה".

יחד עם חברותיה לפורום, פועלת עספור-שאהין לעודד נשים עורכות דין לצאת מהעבודה בשעות סבירות. "הסטטיסטיקה מראה שעורכות דין רבות לא פעילות בתחום, על אף שיש להן רישיון לעסוק בעריכת דין. זה רק מדגים כמה האיזון בין עבודה למשפחה הוא בעייתי ונשים משלמות על כך מחיר כבד בתחום הקריירה".