טיפול בפציעה שנגרמה לכלי דם או לאיבר לאחר פגיעה פנימית, ובמיוחד בריאה, נעשה בדרך כלל על ידי תפרים, מכשירי הידוק או באמצעות מכשירי אלקטרו-מכניקה מיוחדים לכירורגיה.

הזמן הוא מהותי וקריטי במקרים מסוג זה, מכיוון שהמטופלים יכולים לאבד במהירות כמויות גדולות של דם, וכך הם עלולים להיכנס למצב של הלם, אשר מציב את תפקודם של האיברים בסיכון ככל שהזמן עובר.

דימום בתוך הריאות הוא בעייתי עקב תנועה מתמשכת הקשורה לאינפלציה ולדפלציה. בעוד חומרי איטום נבדקו כפתרונות פוטנציאליים כדי לעצור דימום ולתקן פצעים פתוחים, אף אחד מהם לא הצליח להוות פתרון מספק לטיפול. כנראה כתוצאה מבעיות הקשורות לתאימות רקמות, חוזק מתיחה תכונות מכניות. מעבר לכך, דליפת אוויר כתוצאה מטיפול בריאה פצועה דורש שימוש בצינור באזור החזה, אשר שומר על המטופל.

כעת, קבוצת מחקר מאוניברסיטת סידני, כנראה פתרה את הבעיה בעזרת פיתוח דבק רקמות חדש שמקורו בחלבונים הנמצאים באופן טבעי בגוף האדם, ומציעה תקווה שיום אחד יהיה ניתן להשתמש בדבק ככלי כירורגי במחלקות חירום. חלק ממה שהופך את הגילוי לפריצת דרך הוא שישנה תאימות ביולוגית, שכן האיטום אותו מייצר הדבר עשוי מחלבון אנושי, שנגזר סיבים אלסטיים המרכיבים רקמה אנושית.

חלבון הג'ל עדיין לא מוכן ל"פריים טיים", אבל מדובר במתחרה רציני במידה ובדיקות עתידיות בבני אדם יצליחו.

"איטום כירורגי טוב צריך להיות בעל שילוב של מספר מאפיינים: הוא צריך להיות אלסטי, דביק, לא רעיל ובעל התאמה ביולוגית לגוף האדם", כך אמר המחבר הראשי של המחקר, ד"ר נאסים אנאבי. הוא הוסיף כי "לרוב חומרי האיטום בשוק יש אחד או שניים מהמאפיינים האלה, אבל לא את כולם, והמטרה שלנו הייתה להנדס חומר שיכול להכיל את כל המאפיינים האלה".

החוקרים השתמשו ב-MeTro (שם הדבק שהוא קיצור של methacryloyl-substituted tropoelastin) בניסויים שעירבו חולדות וחזירים, שעברו בהצלחה באמצעות התכשיר כדי לאטום חתכים כירורגיים בכלי הדם. כאשר החוקרים בדקו את הדבק על פצע ולאחר מכן הניחו אותו תחת אור UV (החלבון נראה תחת אור אולטרה סגול), הפצעים נאטמו תוך 60 שניות, ללא קרע או דליפה סביב אזור הפציעה. הדבק היה יעיל באטימת פצעים מבלי להפריע לתנועה הטבעית של הריאות (אינפלציה ודפלציה) או לעור.

החוקרים אף מצאו כי השימוש ב-MeTro אינו רעיל לבעלי החיים בהם הוא נבדק, ונספג באופן טבעי. בהשוואה לחומרי איטום שכבר נמצאים בשוק, החוקרים ציינו כי האיטום חזק יותר ועמיד יותר בפני הפרדה או התמוטטות של הפצע. דבק ה-MeTro מייצר פתרון לא רק עבור התחדשות הרקמות, אלא גם עבור טיפול יעיל בחתכים. החוקרים מתכננים לבדוק את דבק הג'ל בניסויים קליניים בבני אדם בעתיד הקרוב.

ההשלכות הכרוכות בשימוש בדבק מסוג זה הן רבות ומהוות פתרון יעיל בחדר הניתוח ובמחלקת החירום במקרים של פצעים עם דימום רב, כמו גם בשדה הקרב. דבק הג'ל בעל פוטנציאל להציל חיים ולהפחית את הצורך בעירויי דם.

ישנו כיום בשוק דבק רקמות המהווה מתחרה, אך ישנן מגבלות רבות בהשוואה להבטחות ולהשלכות של MeTro.

מדובר בתרכובת המכונה לעתים קרובות "superglue" לעור, אשר נמצאת בשימוש נרחב במחלקות חירום בחדר ניתוח בעיקר לסגירת פצעים טראומטיים וכירורגיים חיצוניים, אך היא די שונה מ-MeTro.

בעוד שהתרכובת השנייה - Dermabond - בעלת חוזק מתיחה משמעותי, המתמוססת באופן טבעי בין 7-10 ימים, היא לא נגזרת באופן טבעי מרקמות הגוף, ולא ניתן להשתמש בה על משטחים ריריים כגון השפתיים, בפה או בתוך הגוף על איברים פנימיים.

עם זאת, ראוי לציין כי Dermabond שימש בהצלחה בטיפול שסע בלשון, כמו גם בחך ובניתוחי שיניים.

 

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל: