מה קרה ל-50 החברות האמריקאיות הגדולות מאז 1917 ועד ימינו?

בלתי אפשרי לקרוא את דירוג החברות הגדולות ביותר בארצות הברית במאה השנים האחרונות מבלי לחוש יראת כבוד. כלכלת ארצות הברית יוצרת דרך קבע ענקיות עסקיות חדשות ואז ממוטטת אותן באכזריות. בעקבות ההרס היצירתי הזה, נוצרים מחדש מקומות עבודה, רווחה, תעשייה וחדשנות, וחוזר חלילה.

למעט Berkshire Hathaway יוצאת הדופן של וורן באפט, אף אחת משש החברות הגדולות ביותר ב־2017 (לפי שווי השוק שלהן) לא היתה קיימת בכלל לפני 50 שנה, בשנת 1967; שלוש מתוכן הן בנות פחות מ־25 שנה. רק שתי ישויות שהופיעו ברשימה המקורית של פורבס מ־1917 - AT&T ו־General Electric - שרדו את המאה האחרונה, כשהן עדיין פועלות תחת שמן המקורי, ואחת פורקה על ידי הממשלה בשנת 1984.

עוד נתון מדהים היא הדמוקרטיזציה שעברו רווחי החברות. לפני מאה שנה רוב הקונצרנים של ארצות הברית היו קרנות הנאמנות (או הצאצאים שלהן), שנשלטו על ידי הכלכלנים שואפי המונופול מוול־סטריט. הרשימה של ימינו, מנגד, נשלטת על ידי מותגים מוכרים, שמאכלסים על פי רוב את תיק הפנסיה של המשקיע הממוצע: וול מארט, מייקרוסופט, קוקה קולה, בנק אוף אמריקה וכמובן - אפל.

1917

לא פחות מ־40% מהחברות האמריקאיות הגדולות ביותר ב־1917, כשהן מדורגות לפי מספר הנכסים שלהן, היו חברות נפט, פלדה או כרייה, לרבות צאצאיות רבות של חברת Standard Oil של ג'ון ד. רוקפלר, שהתפצלה רק שש שנים קודם לכן.

עידן הנאמנויות נמשך: החברה הגדולה ביותר באמריקה באותן שנים היא U.S. Steel של אנגרו קרנגי, שאותה הממשלה ניסתה לפרק ללא הצלחה ב־1911. ל־U.S. Steel היו נכסים בשווי 2.5 מיליארד דולר (בסביבות 47 מיליארד במונחים דולריים של ימינו), והיא גדולה יותר מפי שלושה מהחברה השנייה בגודלה - AT&T. גם נאמנויות אחרות הפגינו בולטות: Central Leather, American Tobacco, U.S. Rubber ו־ International Mercantile Marine של J.P. Morgan.

ספינה של חברת "פלדת בית לחם"

ספינה של חברת "פלדת בית לחם" מימי מלחמת העולם השנייה. צילום: ויקיפדיה

1967

50 שנה חלפו, והחברה ששוויה היה הגבוה ביותר בארצות הברית היתה IBM - שווי שבמונחים בני זמננו עמד על כ־259 מיליארד דולר, בסדר הגודל של וול מארט של היום.

ארבע חברות תרופות, שתי חברות טכנולוגיות ושתי חברות חלל ומערכות הגנה נכחו ברשימה של 1967 - כולן תעשיות שכמעט לא היו קיימות ב־1917. למדידה של החברות לפי שווי השוק שלהן, במקום על פי הנכסים, היתה השפעה בלתי צפויה. ענף השירותים הציבוריים, עם הזרם היציב והבטוח של דיבידנדים המאפיין אותו, הפגין באותה שנה את התצוגה הטובה ביותר שלו, כשהוא כובש שלושה מקומות מתוך ה־50. אבל נפט עדיין נשאר סיפור הרקע של הכלכלה האמריקאית במאה האחרונה, ואחרי שמתעלמים מהשירותים הציבוריים, האנרגיה נשארה המגזר הגדול ביותר, שאחראי ל־18% מהחברות ברשימה.

2017

בדירוג הנוכחי, ענף הטכנולוגיה, שב־1967 הראה את ניצניו הראשונים, הוא השולט ללא עוררין, עם 11 מקומות. השגשוג המתמשך בשוק ההון ב־50 השנים האחרונות הפך את השווי הממוצע של החברות הגדולות ביותר בארצות הברית להרבה יותר גבוה, בהשוואה למקבילותיהן מ־1967. בפסגה נמצאת אפל, ששווה 770 מיליארד דולר, יותר מפי שניים בהשוואה לשווי של IBM לפני חצי מאה, לאחר התאמה לרמות האינפלציה הרלוונטיות.

נמוך יותר במורד הרשימה, יצירת העושר היא אפילו יותר דרמטית. שווי השוק החציוני הסטטיסטי ב־2017 הוא 180 מיליארד דולר - בדיוק המקום שבו ממוקמת פיליפ מוריס הבינלאומית למשל - 731% יותר מאשר ב־1967. אפילו החברה שערכה הוא הנמוך ביותר ברשימה הנוכחית, Eli Lilly, שווה כ־91 מיליארד דולר, בעוד שהחברה שהייתה מדורגת במקום ה־50 בשנת 1967, Johnson & Johnson, היתה שווה רק 13 מיליארד דולר במונחי המטבע של 2017.

איך תיראה רשימת החברות הגדולות בארה"ב ב־2077, וכמה מענקיות הטכנולוגיה של ימינו יאיישו את מעלה הטבלה? אפשר רק לנחש. כך או אחרת, פורבס יהיה שם כדי לעקוב.

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל: