מחקר חדש מנסה לערער את התפיסה הארגונית של נשים בכירות במקום העבודה וקובע כי במרבית המקרים – נשים מנהלות מתעמרות בעובדות אחרות והן אלו שלמעשה מונעות את קידומן. על פי מאמר שפורסם ב- Development and Learning in Organisations, כתב עת שחוקר התנהגויות בארגונים ומקומות עבודה, 70% מהנשים מרגישות שהן חוות התעמרות מנשים אחרות שמנצלות את כוחן על מנת להקטין אותן. על פי תוצאות המחקר, נשים הן למעשה האשמות העיקריות בכך שנשים אחרות לא מתקדמות במקומות עבודה. עורכי המחקר העניקו להתנהגות הזו את המונח המקצועי  – סינדרום קווין בי (ע"ש המלכה האם).

על פי המאמר, במרבית המקרים נשים בכירות מתייחסות בצורה בריונית ומניפולטיבית לנשים שנמצאות בעמדות נמוכות מהן. האופן בו מנהלות מתעמרות בעובדות שלהן הוא ערמומי ביותר: הבכירות פוגעות במורל של זוטרות על ידי כך שהן מערערות את הסמכות שלהן או משתמשות באופן מניפולטיבי במעמדן על מנת לגרום לבכירים ועובדים נוספים "לתפוס" פחות מאותן עובדות. "58% מהנשים סובלות מהתעמרות במקום העבודה. 90% מאותן נשים יבחרו להתעלל בנשים אחרות בשלב מסוים", כך לפי המחקר.

למרבה ההפתעה, המחקר  נערך דווקא על ידי אישה. החוקרת, סציליה הארווי, היא יועצת ארגונית בכירה מלונדון שעומדת בראש 'Tech Women Today', ארגון ששם לו למטרה לחקור ולקדם נשים בעולם טכנולוגי. הארווי סיפרה שבחרה לערוך את המחקר אחרי שחוותה התעמרות כזו בעצמה במקומות עבודה קודמים. בריאיון לסאנדיי טיימס היא תיארה את המנהלות שהתעמרו בה  כ"גרסה הבוגרת והמחושבת יותר של 'הנערות המרושעות מהתיכון'". לפי הארווי ל'סינדרום קווין בי' יש השפעה שליליות על קריירות של נשים והוא משפיע על ארגונים שלמים. בדיוק מהסיבה הזאת לדבריה "ראשי ארגונים חייבים לפתח דימוי מורכב ומציאותי של נשים מנהלות ולהכיר במגמותיהן התוקפניות ובכך שיש להן נטייה להתעמר בנשים אחרות". הארווי העניקה שלל טיפים שיכולים לעזור לארגונים להתמודד עם 'סינדרום קווין בי'. בין היתר הדגישה כותבת המאמר שחשוב להפחית את התוקפנות של נשים חזקות ולחזק את הכישרון של מנהיגות עתידיות. כועסות? מבולבלות? גם אנחנו.

סציליה הארווי, עורכת המחקר

סציליה הארווי, עורכת המחקר

זה הזמן להודות למחקר הזה שהעניק לכולנו "אישור מדעי" למה שממילא חשבנו מזמן אבל הודות לתרבות הפוליטיקלי קורקט מרביתנו לא אמרנו בקול: נשים רעות אחת לשנייה, אישה לאישה שטן, נשים הן שק של נחשים, נשים הן האויבות הגדולות ביותר של עצמן ועוד שורה של קלישאות סקסיסטיות נבובות.

יש רק שתי בעיות עם האישור הזה: ראשית, איש לא טרח לבחון כיצד מתנהלים גברים בכירים במקומות העבודה שלהם. איש לא שאל עובדים זוטרים מה מונע מהם להתקדם וכמה פעמים הם נתקלו בגבר אחר שהקטין והשפיל אותם במקום העבודה. המחקר לא קיים שום השוואה בין נשים לגברים אלא יצא מתוך נקודת הנחה שנשים בהכרח יהיו רעות לנשים אחרות כי כאלה הן משחר לידתן. הרי אם נגלה שאחוז זהה של גברים ידווח על חוויות ותחושות דומות נוכל כולנו להסיק ששוק העבודה בעולם המערבי-קפיטליסטי בו אנחנו חיים טומן בחובו בריונות ואנשים רבים מדי שמנצלים את כוחם ולא ש"נשים הן חולירות לנשים אחרות", נכון?

שנית, נניח שמדובר בבעיה של נשים בעולם העבודה ושל נשים בלבד- המחקר הזה מוצג ללא קונטקסט. מי שלא בקי בעובדות עשוי לגזור ממנו שנקודת המוצא של נשים וגברים בעולם העבודה זהה לגמרי ואם כך- הרי שלא ברור מדוע נשים מתנהלות בכוח "כמו כלבות". איזה מזל (או העדר מזל) שישנה מציאות- ובמציאות עולם העבודה עבור נשים הוא שדה קרב שקשה עד בלתי אפשרי לנצח בו- נשים מרוויחות הרבה פחות, נתקלות באפליה על בסיס קבוע, חוות הטרדות מיניות ונאלצות לצאת להפסקות עבודה ארוכות בשל חופשות לידה. הן עדיין נחשבות ל"מפרנס המשנה" של הבית והמשרה שלהן היא כמעט תמיד פחות חשובה מזו של בן זוגן. וכן, יש תפקידים שנשים טרם איישו מעולם. פלא שנשים משתמשות בכל האמצעים האפשריים (גם הנחותים ביותר) כדי לפלס את דרכן המפותלת הזו?

ובואו נודה באמת: מעט מאוד נשים מגיעות מגיעות לעמדות מפתח. ממש מעט. בחדרי ישיבות במקומות עבודה רבים, על כל עשרה גברים יש אישה אחת. המסר הוא ברור: את רוצה להצליח כמוהם? התנהגי כמוהם. אי אפשר לשחק אותה מופתעים כשדווקא נשים בתפקידים בכירים הן לא אלה שייפתחו את הדלת לנשים אחרות. הן במאבק והן צריכות לשרוד את המאבק הזה. אם הן נכשלות בו זה בגלל שהן "לא מספיק טובות" ואם הן מצליחות זה בגלל שהן "דרכו על המון נשים בדרך". יש דרך לנצח את זה?