בתרבות הצריכה המודרנית בה אנו חיים, אנחנו מעדיפים למקסם את סל הקנייה, עד כדי כך שלפעמים אנחנו נכנסים לחנות זולה רק כדי לבצע פורקן ריגשי – ועל כך מעידות חנויות הלואו-קוסט שכבשו את ארצנו בשנים האחרונות.

 

עוד באון לייף:

 

לפעמים אנחנו שוכחים שבגד הוא לא רק יריעת בד עם שני תיפורים וחור. אנחנו שוכחים שבגד יכול להחזיק מעמד יותר מחצי עונה מבלי להיראות מועמד מושלם כתחליף לסמרטוט ניקוי החלונות. אנחנו שוכחים את מגע בד המשי המלטף על עורנו.

 

כשמלמדים אותנו לרכוש בגד ב-9.90 שקל, אנחנו גם שוכחים שבאותה העת אנחנו מדירים עבודה מאלפי עובדים מקומיים - תפרנים, גזרנים, תדמיתנים ועוד. ולמה אנחנו שוכחים? משום ש- בואו נודע על האמת – זה נעים להעמיס מלתחה לשבוע ב-500 שקל. נעים מאוד! אבל זה הופך לקצת פחות נעים ברגע שאנחנו עומדים מול ארון הבגדים בבוקר, מחפשים בגד שנראה טוב וראוי ללבישה ולא מבינים איך אין לנו כלום ללבוש, הרי החודש כבר חרגנו מהתקציב.

 

ואז אנחנו נזכרים. יש אותם - את המעצבים, היקרנים האלה שדורשים מאיתנו לשלם להם שכר על העבודה שלהם. החצופים שדורשים מאיתנו לעזור להם לממן מאות ואלפי עובדים בישראל. אבל מצד שני, איך חרשנו במשך 5 שנים רצופות על המכנסיים של דורין פרנקפורט, שאילמלא כתמי האקונומיקה שנשפכו בטעות למכונת הכביסה, היו עדיין יכולים לשמש אותנו הבוקר? ואיך העמסנו ב-SALE  המטורף של רונן חן חמישה פריטים שמלווים אותנו מהאוניברסיטה?

 

פעם נהננו מאופנה. גם היה לנו כסף וגם היה לנו מה ללבוש. הרי השיעור הראשון של כל תלמיד בשעה הראשונה במגמת סטיילינג הוא שמלתחה חכמה ופרקטית היא מלתחה מדוייקת, עם פריטים על זמניים שמונחים היטב על הגוף, שורדים 2000 כביסות כאילו לא נלבשו מעולם, משתלבים אחד עם השני בלי בעיה וקוטפים מחמאות. אז איך הפכנו למכונות משומנות בידי עולם הפרסום תאב הבצע שמוכר לנו בכל חודש פריטים מוזלים בכמה עשרות שקלים, שפתאום הופכים בדף האשראי להוצאה ענקית של אלפי ועשרות אלפי שקלים בשנה, ואז עוד מותירים אותנו בסוף בלי מה ללבוש בבוקר?

 

הרי רק 150 פה, 230 שם, עוד 199 כי הייתי חייבת ו-99 כי זה ממש קרא בשמי והופ, הגעתי להוצאה של 678 שקלים בחודש על בגדים! (וזה בחודש שהרגשתי טוב ולא חיפשתי תחליף לפסיכולוג). נכון, חזרתי עם שקים. קיפלתי יפה את הבגדים בארון. אבל מחלקם כבר שכחתי תוך כדי קיפול, שניים כבר לבשתי ולפי הסטטיסטיקה יש עוד כמה שאשכח מקיומם.

 

רונן חן

 

פעם קנינו פחות, אבל קנינו חכם יותר. מדוייק יותר. כל בגד שקנינו לבשנו. היינו קונים בגדים לפי עונות; בקיץ ובחורף, וכמובן לפני אירועים מיוחדים. עכשיו נדמה שאנחנו בעיקר קונים. לא חשוב מה, למתי, כמה ולמה- העיקר קונים.

 

הגעגועים לימים בהם התרגשתי כל בוקר לפתוח את הארון הובילו אותי אל ההחלטה שאני הופכת לצרכנית נבונה יותר, מחושבת יותר. החלטתי שאני רוצה להתחדש באופנה ולא רק בבגדים. אני רוצה גזרות שמחמיאות ליריכיים שלי, בדים שנעימים לי, לא שקופים ולא מעקצצים וכן, גם מחירים שהמשכורת שלי תוכל לעמוד בהם.

 

נכון, באברהמסון עוד לא המציאו טיפול גמילה משופינג, ועד שזה יקרה אני רוצה לנצל את מינימום המשכורת שלי למקסימום הטוטאל לוק שלי, וכנראה שהדרך הטובה ביותר לעשות את זה, היא בדיוק כפי שאנחנו נוהגים לקנות היום בחו"ל: באאוטלטים. הרי אם אנחנו מסוגלים להקדיש לכך יום שלם בכל חופשה שלנו, ולנסוע אפילו כמה שעות אם צריך, למה שלא נעשה את זה פעם בעונה גם בארץ, ונסדר לעצמנו מלתחה איכותית במחיר שאפשר לעמוד בו?

 

אחרי המלצה של חברה חובבת אופנה מצאתי את הפנינה הקסומה שנקראת בית טפר. מתחם האופנה בית טפר בתל אביב מאגד בחיקו חנויות OUTLET  ובוטיקים של מעצבים ומותגים מובילים, בהם רונן חן, אלמביקה, FM, דניאלה להבי ודורין פרנקפורט, אשר מציעים הנחות מיוחדות לאורך כל השנה. עכשיו, לרגל החגים, המתחם עורך מכירה מיוחדת בין התאריכים 2-5/9/15 ומציע עד 75% הנחה, הגרלות, עמדות ביוטי, תצוגת אופנה ועוד.

 

 

לצד מתחם טפר, פועלים לכל אורך הארץ אאוטלטים שמומלץ לבקר בהם, כמו קניון ה-outlet בהרצליה, "OUTLET המותגים" בחיפה, מרכז פרימיום סנטר אאוטלט חולון ומתחם ה-outlet בילו סנטר בקריית עקרון.

 

מסתבר שגם בגדי מעצבים אפשר לקנות במחיר שפוי, ולכן אין שום סיבה שנמשיך להתפשר. אז אולי הארון שלנו יהיה פחות מפוצץ, אבל לפחות יהיה לנו מה ללבוש.