כבר קרוב לעשור שחודש נובמבר הוא שם נרדף לבולמוס קניות. החל מ-Shopping il, דרך חג הרווקים הסיני ויום שישי השחור ועד לסייבר מאנדי, כולן חגיגות שהתוכן היחיד בהן הוא לגרום לנו לקנות דברים שאין לנו שום צורך בהם. פרסומות קופצות מכל פינה, הרשתות מתחרות בניהן על מי תצליח לרשום את ההנחה הגדולה ביותר ולמכור לנו יותר בגדים ונדמה שרק משוגע לא ייקח חלק בחגיגת הקניות הזו.

ובאמת למה לא לקחת חלק? מה רע בעוד חולצה או שמלה בארון, הריי זה כל כך זול שאם לא נאהב תמיד נוכל לתרום, מקסימום נזרוק. העניין הוא שהמחיר האמיתי של כל אותם פריטים זולים הוא הרבה יותר גבוה ממה שמופיע על תווית הבגד. לתעשיית האופנה מחירים סביבתיים וחברתיים בלתי נתפסים, בכדי לייצר חולצת טי שירט אחת נדרשים 2,500 ליטרים של מים ו-7,500 בכדי לייצר ג'ינס. מאות אלפי אנשים, ברובן נשים וילדים מתחת לגיל 10, מועסקים בתנאי עבדות ברחבי העולם בחסות תעשיית האופנה וזה עוד לפני מה שזה עושה לנו לנפש: ארון עמוס לעייפה הוא ארון שמייצר תחושת מחנק ואשליה תמידית שאין לנו מה ללבוש ובאמת איך יהיה לנו אם אנחנו לא מצליחות למצוא בו כלום?

תחשבו על הארון שלכם כאדם מאוד שבע שפעם אחרי פעם נאלץ להכניס לתוכו מנה נוספת. טעימה ככל שתהיה, אי אפשר ליהנות ממנה על בטן מלאה. ההקבלה בין אוכל לאופנה לא מקרית. בעוד שכולנו מודעות לנזקי המזון המהיר, תחום האופנה המהירה כמעט ולא מדובר וזה למרות שמבחינה סביבתית לשני התחומים השלכות הרסניות. למעשה תעשיית האופנה היא התעשייה השנייה הכי מזהמת בעולם והסיבה לכך היא הדרישה המתמדת לפריטים זולים באיכות נמוכה ודפוסי הצריכה שלנו. צריכת האופנה השנתית העולמית מגיעה ל-60 ביליון מוצרי אופנה בשנה, אנו מחזיקים היום בממוצע פי ארבעה יותר בגדים ממה שהיה לנו בשנות ה-80 ובישראל 5% מהפסולת של כל בית היא פסולת טקסטיל, אם ניזכר רגע בכמה מים נדרשים בשביל לייצר כל חולצה נבין את ממדיי ההרס הסביבתי. 

האופן שבו אנו צורכות בגדים נראה ומרגיש כמו אכילה רגשית, אנו קונות בגדים זולים, לפעמים אפילו בלי למדוד ובטח שבלי ליהנות מהחוויה, לא מתוך אהבה לאופנה אלא מתוך אהבה לחדש, במטרה לפצות על בור פנימי, בור שכל הבגדים החדשים שבעולם לא ימלאו אותו. איך אני יודעת? כי הייתי שם. עד לפני לא הרבה שנים כל חגיגה שמחה וכל כישלון מפואר עברו דרך כרטיס האשראי שלי. לאחר הלידה של בני הבכור מצאתי את עצמי, בלילות הארוכים של ההנקות, קונה באינטרנט במאות ואלפי שקלים. הבגדים היו זולים ותמיד היה מבצע ככה שלא ממש הרגשתי שאני מבזבזת כסף, אם כבר חסכתי, אחרי הכל יש מבצע. עמוק בפנים ידעתי שתמיד יש מבצע, שקטגורית ה-SALE תמיד תהיה שם ושהמבצעים הללו לא רק שלא משתלמים, אלא שואבים ממני את הכסף שאין לי. ובכל זאת, רק כשגיליתי את ממדיי האסון הסביבתי- חברתי, הסכמתי להסתכל לחשבון האשראי בעיניים ולהכיר במחיר האמיתי של כל אותם בגדים זולים. 

התובנה הגדולה ביותר שלי הייתה שאהבה לאופנה היא לא אהבה לחדש וכך למדתי לנצל את מלוא הפוטנציאל של הארון שלי, לחגוג את הבגדים שברשותי באמת, ולצאת לשופינג מתמיד בתוך הארון שלי. היום אני מאמינה שזו שליחות שלי לחשוף את מאחורי הקלעים של תעשיית האופנה ולעזור לאנשים ללמוד לנצל את הארון שלהן במלואו. אז איך עושים את זה, בראש ובראשונה להפסיק לקנות בגדים וללכת לסדר את הארון, כמות המציאות הלא מנוצלות שתמצאו שם תדהים גם אתכן. בשלב השני להצטרף למיזם מתלבשות על נובמבר, שאני גאה להיות חלק מהיוזמות שלו.

מיזם מתלבשות על נובמבר הוא מיזם שנועד לעודד דפוסי צריכה של אופנה איטית, איכותית ובת קיימא, דווקא בחודש נובמבר העמוס במבצעים. מתוך הכרה בנזקים הגדולים של תעשיית האופנה, אהבה גדולה לאופנה ורצון למצוא פתרונות שמכילים את השנים. במסגרת המיזם אנו מפעילות קבוצת פייסבוק בה בכל שלושה ימים עולה אתגר אופנתי אחר, שמאתגר את האופן בו אנו צורכות אופנה, במקביל צוות המתנדבות שלנו, בו חברות סטייליסטיות, חוקרות סביבה, מעצב אופנה ועוד עונה למשתתפות על כל שאלה בתחום של אופנה, צריכה, סביבה ומה שביניהם.

לאורך החודש נקיים שורה של אירועים מחוץ לקבוצה דווקא בימי הקניות הגדולים. במסגרת האירועים גם סדנאות אצל מעצבות אופנה (11.11), מסיבות החלפות בגדים בכל הארץ בליווי של סטייליסטיות מתנדבות (29.11)  ושורה של הרצאות על צריכה ואופנה בת קיימא (02.12). כל אלו יוכלו לתת כלים הרבה יותר מספקים וארוכי טווח מעוד חולצה בארון.