משבר הקורונה: היזמים שאיבדו את הכל אבל מצאו את הכוח להתחיל מהתחלה
יעל ומיכאל וייס הפכו בשנים האחרונות לשם דבר בעולם התיירות לצעירים אבל אז באה הקורונה, סגרה להם את העסק והם נאלצו להמציא את עצמם מחדש כיצרני מסכות. בראיון לאון לייף הם מספרים על המשבר, ההחלטה ללכת על מיזם חדש ולמה אסור להתייאש
מה עושים זוג עצמאיים שעובדים על חלום חייהם והקורונה עוצרת אותו, לשניהם בבת אחת והם נשארים עם 4 ילדים ובלי פרנסה בבית?
מיכאל ויעל וייס היו בשיא העשייה שלהם. האפליקציה שפיתחו, bitemojo, שמאפשרת סיורי אוכל עצמאיים בשווקים ובתי אוכל כבר פעלה ב-12 ערים בעולם כולל בכל השווקים בישראל. הם זכו במקומות הראשונים בכל תחרות נחשבת בעולם התיירות ובהם פרס של ויזה העולמית על המיזם עם ההשפעה הכי גדולה על local economy, פרס של בוקינג על הסטראט אפ עם הסושיאל אימפקט הכי גבוה, ובפרס של ארגון התיירות העולמי כסטארט אפ עם ההשפעה התיירותית קולינרית הכי גבוהה בעולם עד שפתאום הטלפון הפסיק לצלצל.
"הקניין המרכזי לא היה מטיילים אלא חברות תיירות ששולחות מיליוני תיירים לאירופה. היינו כבר עם הזמנות של 40 אוטובוסים בעיר הזו, בעיר אחרת 60, זה היו אלפי אנשים ובבת אחת הכל קרס והלקוחות האלה (חברות התיירות) שעובדים בצורה אירופאית הבינו מהר מאוד שאין מה להשקיע בשנת 2020 ופשוט מחקו אותה מהלוח ועברו לעבוד על שנת 2021. מבחינתנו זה היה לאבד את הכל"
זה נפל עליכם בעיתוי הכי לא מתאים
"לגמרי. בפברואר 2020 רשמנו שיא בצבר ההזמנות של הסטארט-אפ שלנו לקראת הקיץ, האפליקציה שלנו התאימה בול לפעילות ולתקציב של חלק ממארגני תיירות הצעירים המובילים בעולם, והם הזמינו מאיתנו פעילות לקיץ במאות אלפי שקלים. קרוב לסוף אותו חודש, גם סיימנו הכנות אחרונות לגיוס נוסף של מיליון דולר. כל המסמכים, המצגות והמיצגים כבר היו מוכנים, הכל היה נראה שמתקדם לפי התוכניות" מספר מיכאל.
"אבל אז הגיע מרץ, העולם עצר מלכת, עולם התיירות נכנס לקומה, וחמש שנים של מאמץ בלתי פוסק, רצוף הישגים ופרסים, ירדו לטמיון, ואיתו התחדדה ההכרה שמה שהיה כבר לא יהיה. צמצמנו את ההוצאות לאפס, כיבינו את האפליקציה לחסוך בעלויות השרתים, ויצאנו לדרך חדשה, חמושים בארבעה ילדים בבית, משכנתא עצבנית, וידיעה שעולם התיירות האהוב שלנו כבר לא יכול להיות מקור הפרנסה המרכזי של הבית בעתיד הקרוב."
וארבעה ילדים בבית בלמידה מרחוק
"יש לנו ארבעה תלמידים בבית 14, 12, 11, 7, כולם למדו עם אייפדים או מחשבים או טלפון נייד. אנחנו ג'ינגלנו בין ילדים בבית, לבית חולים, למוצר שעוד אנשים חשבו עליו ולכן הוא היה חייב להיות מבודל, ובנוסף להכל הייתה לבת שלנו בת מצווה שיועדה ל30 במרץ והזזנו אותה ל 15.06 ואז נפל על כל ירושלים עניין ההדבקה בגימנסיה העברית ואנחנו מיד החלטנו שכדי שהאירוע הזה לא יתבטל בשנית, צריך להשאיר את כל הילדים בבית למשך שבועיים וחצי. יום אחרי הבת מצווה הם כבר שוגרו למסגרות."
אבל מה עושים? מה עובר בראש בשבועות הראשונים?
"לקח לנו שבוע שבועיים להבין את מימדי המשבר ומיד התעשתנו," אומרת יעל. "אפשר לשבת ולחכות ובטבע של האדם ומי שעובד בתיירות, אתה חייב להיות אופטימי אבל אנחנו אופטימיסטים מפוקחים וזה מה שעשינו. צריך להבין מהר שלא תהיה ישועה לא מהממשלה או מחזרה לשגרה עולמית. המעבר הזה תלוי באישיות שלך, הבנו שעולם התיירות נכנס לאי וודאות שתלווה אותו למשך חודשים רבים, כן חיסון לא חיסון, כן גל שני או לא, ואנחנו בלב משבר כל כך עמוק, חשבנו מה אפשר לעשות שעונה על צורך אמיתי בוער, שיש לו טיימינג, שלא דורש השקעות כספיות וטכנולוגיות ואז ההמצאות הכי טובות מגיעות כשאת מתבוננת סביב ומזהה צורך וזה מה שעשינו."
מאיפה הגיע הרעיון החדש?
"אם חודש מרץ לא היה מספיק מרגש, הגיע לו חודש אפריל, ומצאנו את עצמנו מבלים כל יום בבית חולים הדסה עין כרם בגלל ענייני בריאות של ההורים, חובשים מסיכות חד פעמיות קרוב ל-10 שעות ביום ומקללים כל דקה. ההבנה שמסיכות פנים הולכות להיות חלק מארון הבגדים שלנו לתקופה ארוכה, יחד עם ההיצע הקיים, הלא אטרקטיבי וברובו לא בטיחותי, בשוק המסיכות הרב פעמיות, הצית את הטמפרמנט היזמי שלנו והבנו שיש פה הזדמנות, לצאת בליין של מסכות בד בטיחותיות ואיכותיות." הם מספרים. "זו הייתה הזדמנות לפתח מוצר נדרש שמצד אחד יהיה בטוח, מצד שני אופנתי ושיקי, ומצד שלישי עם תרומה חברתית, עיקרון שמלווה אותנו מאז העסק הראשון שלנו בתחום התיירות, אי שם ב-2008."
הרעיון טוב, אבל מה אתם מבינים בתפירה או בעולם ייצור בגדים ואקססוריז?
"עקומת הלמידה שלנו על סוגי בדים, חדירות מיקרונים, וסוגי תפרים הייתה נמוכה יותר מים המלח בנקודה הכי עמוקה שלו, אבל כשאתה יזם אין בעיות – יש רק אתגרים. צללנו למחקר רשת של שלושה שבועות, קראנו כל מה שאפשר לקרוא על בדים, שימוש בהם למסכות פנים, השפעת צפיפות הבד על החדירות שלו, גזרות שונות של מסכות, מה עובד יותר, מה פחות, ומה בכלל לא, " מתאר מיכאל את התהליך שהפך אותם מסטראטפיסטים בעולם התיירות ליצרני מסכות לעת קורונה.
"בעניין האיכות הלכנו מההתחלה על בדי כותנה נבחרים, שמגיעים מספקים שבחרנו בקפידה מכפר מל"ל, כפר סבא, נחלת בנימין בת"א ותלפיות בירושלים. מיששנו מאות בדים וטקסטורות, ובחרנו דוגמאות שאפשר להרגיש הכי נעים בעולם לצאת איתן מהבית, שוב ושוב. תפרנו למעלה מ-10 גזרות שונות, מידות שונות, תפירות שונות, עד שהגענו לדגמים הללו, שמבטאים תפירה עילית ומקצועית, כיאה לפריט שהולך להיות סוג של כרטיס הביקור שלנו במרכז הפנים.
בעניין הבטיחות יישרנו קו נוקשה עם הנחיות משרד הבריאות, המחייב בד 100% כותנה, בצפיפות בד גבוהה. כל המסיכות שלנו עשויות שתי שכבות בד כזה, עם כיס פנימי לפילטר נוסף שאפשר להכניס. אחרי מחקר ברשת בחרנו לייבא פילטר אנטיבקטריאלי מיוחד, העשוי בד משולב בסיבי נחושת המקנים הגנה אקטיבית גם אחרי כביסות רבות. הוא יובא מבלגיה במבצע שלא היה מבייש את מבצע הבאת המטושים של המוסד, ואנו מציעים אותו בנפרד מהמסכה למי שמעונין."
ויש כאמור גם עניין אופנתי בכל הסיפור
"כן, מעבר לבד איכותי ותפירה עילית, החלטנו גם שכל מסיכה תגיע עם רצועת צוואר אופנתית זהה לבד של אותה מסכה, כדי שניתן יהיה להוריד את המסכה כשלא מוכרחים ועדיין לשמור אותה קרוב אלינו, וכדי שהחיבור בין המסכה לרצועת הצוואר יחזק את ההיבט האופנתי והשיקי שלה. זו הייתה החלטה נכונה מאוד בדיעבד."
איפה נכנסת סוגיית התרומה החברתית?
"היה ברור לנו מהרגע הראשון שכמו כל דבר שעשינו עד היום, גם .Mask&Co צריך להביא איתו ערך למעגלים נוספים בכל מסיכה שנרכשת. לכן בחרנו לייצר את המסיכות בשתי מתפרות שאנחנו מאוד מאמינים באמירה הערכית והחברתית שלהן - "מתפרת אימרה" שהיא מתפרה חברתית ירושלמית המעסיקה צעירות על רצף הסיכון אשר המתפרה משמשת להן מקור פרנסה והעצמה עצמית, ומתפרת "דני ומוסא" בין ירושלים לבית לחם שהיא סמל לדו-קיום בין עמים," גאה יעל בצעד שאופייני מאוד לשניים. "אנחנו גם משווקים את המסכות שלנו באמצעות קואופרטיב CO.CO הנהדר, שמאפשר לנשים ברחבי הארץ להקים בביתן Showroom ולמכור אופנה עילית קרוב לבית. זה מיזם עסקי-חברתי מקסים."
עד כה מכרו השניים מעל ל-1500 מסכות ראשונות ובטח עד שהכתבה הזו תפורסם יימכרו נוספות.
ולא תחזרו לתיירות?
"מה שלמדנו על עולם הטקסטיל בחודש וחצי הוא עולם ומלואו, וזה היה ועודנו מסע מרתק. הוא לא מוריד כהוא זה מהאופטימיות שעולם התיירות ממנו באנו יתאושש וישוב לגדולתו. כהורים ל-4 ילדים אנחנו מאמינים כי כל ילד שבא לעולם הוא ברכה, והוא כאן כדי להישאר, לגדול, ולהגשים את ייעודו, כדי לחזור למיזם התיירותי נצטרך לשוב ולגייס כסף, מקומות נסגרו אז נצטרך לבנות מסלולים חדשים,, ולכתוב תוכן מחדש. נצטרך הרבה כסף כדי להחזיר את הדבר הזה. אנחנו לא יודעים אם נצליח לעשות זאת. אי הוודאות היא הפרמטר היחידי במצב הזה. מה שהוכיחה הקורונה, כעצמאיים עם ארבעה ילדים שעובדים באותו עסק, תיירות לא יכולה להיות המיזם היחיד שלנו, ואנחנו משקיעים במיזם החדש של המסכות כדי לייצר משהו שמעניק ערך ובשאיפה לספק פרנסה לבית."