כששמעתי על הרשעתו של עזרא שיינברג הייתי אמא צעירה. עולמי הזדעזע עלי. נזכרתי ביום שמש בתחילת נישואיי בו האיש שלי סיפר שמקובל צדיק מהישיבה בצפת, אליו הוא העביר את השמות שלנו, אישר שאנחנו מאשכול נשמות אחד. משמע שאנחנו מתאימים. זה היה כמו אליבי לימי פורענות שאם יתרגש עלינו הספק, נאחז בראייה של הרב הרואה ונגיד לעצמנו לנשום עד יעבור זעם. הזעזוע לא היה מחשיפתו של שרלטן, הפוך - שמעתי לא מעט עדויות לכך שעזרא שיינברג אכן בעל ראייה רוחנית. מעבר לסלידה שחשתי מהמחשבה שהוא שם את ידו על פתק עם השם שלי, חשתי בלבול גדול. הדיסוננס הבלתי נתפס שאיש עם גובה רוחני, עשה פשעים מיניים בנשים שפנו לקבל את עצתו, היה חבטה אדירה לעולמי האמוני.

בפרשייה של עזרא שיינברג הגיעו הדברים לכדי כתב אישום, קלות העונש הייתה משפילה כתמיד ובכל זאת הזמן עשה את שלו וחזרתי לשקם את האמון שלי בעולם. מאז, אחת לפרק זמן חזר עולמי להזדעזע עם פרשייה חדשה שתפסה את הכותרות. תכיפות הסיפורים שנחשפו בשנים האחרונות, שלתדהמתי היו בחלקם בסביבתי המוכרת, הבהירו לי שאי אפשר לעמוד מנגד. לצערי הייתי עדה לדפוסי השתקה אלימים של החברה שעטפה את הפוגע וזה מה שגרם לי לצאת מאזור הנוחות.

ההצגה החדשה שמעלה התיאו-טרון "האירוע" שכתבה וביימה יעל ניברון, עוסקת בפגיעה מידי איש סמכות בתוך המשפחה. "האירוע" שמטלטל שתי משפחות העומדות לבוא בקשרי נישואין, מתגלגל לעלילה השזורה באופן מבריק והפורמת את דפוסי ההתנהגות השונים. ההצגה צמחה בתהליכי היצירה הייחודיים של אנסמבל התיאו-טרון, קבוצת יוצרים המגיעים מקשת החברה הישראלית והחותרים לחיבור בין מקורות ישראל לבין אמנות התאטרון. בראשית כל כתיבת מחזה אנחנו מקיימים מפגשים של לימוד תורה. כן. ככה. לא מדובר במעגל יוצרים מגזרי. להיפך. התורה שייכת לכולם. מתוך הבנה שמקורות ישראל הם השורש התרבותי שלנו, אנחנו מחפשים שם את ההשראה.

צילום: מיכל חלבין

כשיעל אמרה לי שהיא רוצה שהעלילה תתרחש בתוך משפחה דתית, התנגדתי. "אני לא רוצה", אמרתי, "שהצופה יחשוב שאנחנו מחפשים להכפיש את הציבור הדתי. לא רוצה שישב בקהל צופה חילוני ויגיד לעצמו, נו, דברים כאלה מתרחשים שם כי הם חשוכים ומעוותים". יעל אמרה- "אני לא רוצה שישב בקהל צופה דתי ויגיד לעצמו, נו, דברים כאלה מתרחשים שם כי הם מתירניים ומופקרים". הבנו שתינו שסיפורי פגיעה אין להם צבע ואני הבנתי שזו הזדמנות להציב מראה רגישה לחברה בתוכה צמחתי ולא להתחמק מהאמת, שמקרי פגיעה מתרחשים גם פה.

בתהליך העבודה על המחזה נחשפתי למציאות המורכבת. כשהפוגע הוא אדם גדול ומוערך, הנפגע נמצא במלכוד. הסיכוי שהסביבה תאמין לו אפסי. הבנו שלהצגה יש תפקיד ביצירת אקלים חברתי שיאפשר לנפגעי תקיפה מינית לדבר. בקביעתה של אמירה חברתית שמותר להתלונן על כל עוול שנעשה לך, גם אם נעשה על ידי אדם גדול. נפגע או נפגעת שמדברים, מסתכנים לא אחת באיומים ובניסיונות השתקה מצד הפוגע והטראגי הוא, שהקהילה המקורבת לפוגע, מתקשה לקבל את שבר התדמית ומצטרפת למעגל ההשתקה. הדפוס חוזר גם בקהילות אחרות שיש להן מה לאבד בעקבות חשיפת הפגיעה. לצערנו אנו שומעים על מקרי השתקה בקיבוצים, בקהילה הגאה ובחברות עסקיות בעלות מוניטין גדול. פגיעה שלא ידברו עליה תעמיק ותתרחב- החשבון פשוט: פוגע מיני שיודע שאין מי שיעז להתלונן פוגע בקורבנות נוספים.

צילום: מיכל חלבין

במקרים של פגיעה מידי איש סמכות בחברה הדתית, נאלץ הנפגע להתמודד עם אמירות ערכיות כגון פגיעה ב"כבוד תלמידי חכמים", איסור "לשון הרע" ובמקרים קשים בהם מתקיימת הפגיעה בתוך המשפחה הופך ערך "כיבוד הורים" לקרע אדיר. הגיע הזמן לאמירה תורנית ברורה שחילול שם שמיים הם המעשים הנעשים. חילול שם שמיים הוא ההתכחשות וההתנכרות לקורבן.

השחקן שרון אלכסנדר משחק בהצגה את דמותו של הפוגע. היו לנו שיחות ארוכות על ההשלכות שיש בעיצוב דמות של רב שנופל. בתהליך הלימוד פגשנו את סיפור דוד המלך החוטא ולוקח אחריות. הקביעה במדרש שאין דוד יכול להתנער מזיכרון הדברים, דורות על דורות יספרו את סיפור נפילתו, מבהירה שאין אדם הפטור מתשלום המחיר למעשיו.

צילום: מיכל חלבין

את החזרות להצגה קטע טבח ה-7 לאוקטובר ובשבועות הראשונים למלחמה שאלנו את עצמנו, האם בטווח הנראה לעין נצליח לחזור ולעסוק במה שהיה לנו חשוב כל כך, טרם נפלו השמיים. עם הניסיון לקיים חיים בצל הדאגה לגורל יקירינו בעזה, היה לי ברור שההצגה היא מגדלור שתפקידו להזכיר שכאשר נסיים לטפל באתגרים של צו השעה, נצטרך לשוב ולטפל בפצעים הפנימיים. רק ריפוי אמיתי של הטעון תיקון מבית, יהווה מגן בפני איומים מבחוץ.

כשלאדם חולה לב מתרחשת פציעה ההכרח המיידי הוא לעצור את הדימום, אך אם לא יחזור ויטפל בליבו- סביר שלא יאריך ימים.

ההצגה "האירוע" תעלה בתיאטרון החאן בירושלים בתאריכים: 27.3, 16.4, 21.5 ו- 19.6. ניתן להזמין כרטיסים באתר תיאטרון החאן.