בין נובמבר לינואר נמתח אצלנו קו דקיק של נוסטלגיה רומנטית. בנובמבר אנחנו מציינים את מניין השנים מאז הדייט הראשון שלנו (17 and still counting) ובינואר אנחנו מציינים את יום הנישואים שלנו (11 and still counting) כך שאנחנו מחפשים הזדמנות לברוח לאיזה לילה-שניים ולאחד שמחות. עם שלושה צאצאים צעירים המחשבה על בריחה מעבר לים היא כמעט בלתי אפשרית, אז החלטנו לפני כמה שנים שירושלים היא החו"ל הרומנטי שלנו. יש בה הכל (חוץ מחנייה!) – היסטוריה, תרבות, קולינריה, אנשים מעניינים וסביב חנוכה וכריסמס גם קישוטים ואווירה מיוחדת.

וילה בראון ירושלים, הוד והדר מהסוג האוריינטלי, צילום: אסף פינצ'וק

וילה בראון ירושלים, הוד והדר מהסוג האוריינטלי, צילום: אסף פינצ'וק

וילה בראון ירושלים,צילום: אסף פינצ'וק

וילה בראון ירושלים,צילום: אסף פינצ'וק

השנה החלטנו להתפנק במלון חדש דנדש שנפתח במיקום מנצח בעיר, במבנה היסטורי משומר – וילה בראון ירושלים. כחובבי עיצוב ואסתטיקה, חיפשנו מקום עם אופי וייחודי. לא עוד חדר גנרי במלון גנרי. וילה בראון הוא מבנה ספוג היסטוריה מהתקופה העות'מאנית שהוסב למלון בוטיק מעוצב מבית טוב (הוא שייך לקולקציית מלונות בראון, המחזיקה גם במלונות Brown TLV, Brown Beach House, Poli House). במלון האינטימי 24 חדרים והמחשבה שזו הייתה וילה פרטית, שנבנתה בסוף המאה ה-19 עבור משפחתו של רופא יהודי אמיד, מוסיפה רובד מעניין. החדרים נעימים ועשירים בטקסטיל בצבעים עזים של בורדו וירוק לצד קירות של אבן ירושלמית ופריטי וינטג' מוזהבים בסגנון ירושלמי אותנטי. מהגג החמוד, לצד הספא של המלון, נשקף נוף ירושלמי טיפוסי ומחלק מהחדרים נראית הכנסייה האתיופית האורתודוכסית. ארוחת הבוקר הטעימה מוגשת לשולחן (אין בופה וטוב שכך) והכל קטן אך מדויק. בשתי מילים: חמימות עוטפת.

גולת הכותרת עבורנו הייתה הלוקיישן – כמעט הכל קרוב, במרחק דקות הליכה. שתי דקות הליכה מבית טיכו (מוזיאון קטן, חינמי ומרתק), רחוב יפו השוקק המשמש עורק ראשי של העיר, נחלת שבעה, שוק מחנה יהודה ושלל המסעדות והפאבים בו, מוזיאון המוזיקה החדש (חובה לבקר אם עדיין לא הייתם) ואפילו העיר העתיקה במרחק הליכה סביר ונעים.

קפה קדוש, צילום: אנטולי מיכאלו

קפה קדוש, צילום: אנטולי מיכאלו

ידענו שבערב ממתינה לנו סעודה לא פחות ממפוארת במסעדת דולפין ים שחגגה לא מזמן 50 שנות פעילות (וואו במושגים של קולינריה ישראלית), אז לארוחת צהריים קפצנו, עניין של שבע דקות הליכה, לקפה קדוש – תחנת חובה בכל ביקור בעיר. היה עמוס וגדוש בסועדים, אבל חיכינו בסבלנות לתורנו לנגוס בדליקטסים. בזמן ההמתנה עשינו סיבוב בחנויות העיצוב והגלריות הסמוכות לקפה קדוש כדי לספוג קצת סטייל ירושלמי.

לא רצינו להתמלא כדי ליהנות בשעה 17:00 מפייב אוקלוק טי - שעת תה מסורתית שנערכת בגינה הירוקה של המלון (כשמזג האוויר מאפשר זאת) או במסעדת המלון המיוחדת (וילה בראון – מ-1,150 שקלים לזוג ללילה כולל ארוחת בוקר; הנביאים 54, ירושלים, 02-5011555, www.brownhotels.com). אם יהיה לכם כוח בערב, לכו לדרינק בבר של המלון, הנמצא במעין מרתף-מערה במפלס מינוס 1. שווה להציץ על העיצוב המדהים של החלל הקטן.

טעם העיר

ביקור במסעדת דולפין ים היה רשום על ה-to do list שלי כבר תקופה ארוכה. לא 50 שנה כמניין שנותיה של המסעדה, אבל כמה שנים טובות זה בטוח. הפעם, כשהמלון נמצא במרחק חמש-שש דקות הליכה, עשינו V גדול וטעים על ארוחה באחת ממסעדות הדגים ופירות הים הטובות בארץ. לגמרי. כדי להתחמם מהקור הירושלמי (לא משהו דרמטי, סביב 18 מעלות בערב) לגמנו קוקטייל מתקתק שרקחו בשבילנו. אחרי שהבטן התחממה מעט פתחנו את התפריט רק כדי לגלות שבא לנו הכל בערך. בינתיים גדשו את השולחן שלל פנכות עם ממרחים וסלטים בסגנון ים תיכוני ופוקצ'ה. כדי להתמקד החלטנו ללכת רק על דגים ופירות ים ואת הבשרים המשובחים להשאיר לפעם אחרת, שבטוח תקרה בקרוב. כדי לנסות ליהנות כמה שיותר הלכנו על ארוחת טעימות זוגית – אחד הדילים היותר משתלמים בשטח - שמחירו 272 שקלים לזוג. הוספנו לזה מרק פירות ים קרמי, ריזוטו פירות ים עשיר שעשוי בדיוק רב ושיפוד כיפי של שרימפס עטוף בחזה אווז מעושן בגריל. הפלטה המפנקת כללה קלמארי מטוגנים שלמים, שרימפס ברוטב מתקתק חריף, סרטנים כחולים חצויים ברוטב של חמאה ושום, סרטנים רכים מטוגנים וקריספיים מאוד, שיפודי סקאלופ בשמנת רוקפור ומולים בשמנת חרדל. כל הטעמים היו מדויקים וכמעט שכחנו שאנחנו לא ליד הים מרוב שהיה טרי. אגב, אם אתם יותר בענייני בשר, אז יש פלטה בשרית מקבילה במחיר זהה של 272 שקלים לזוג (דולפין ים – שמעון בן שטח 9, ירושלים, 02-6232272).

דגים טריים טריים במסעדת דולפין ים

דגים טריים טריים במסעדת דולפין ים

מוזיקה לנשמה

ברי סחרוף מחשמל בהופעה במערת צדקיהו, צילום: יעל הרמן, פמ"י

ברי סחרוף מחשמל בהופעה במערת צדקיהו, צילום: יעל הרמן, פמ"י

שמחים וטובי לב ובטן יצאנו לתחנה הבאה בנופש הירושלמי שלנו – הופעה של ברי סחרוף במערת צדקיהו. למזלנו שמנו את היד על כרטיסים מספיק זמן מראש כי כל ההופעות במערכה המדהימה הזו למרגלות החומות של העיר העתיקה אוזלים במהירות. המערה הענקית הזו (9,000 מ"ר שטחה, בגודל מגרש כדורגל!) משתרעת מתחת לבתי הרובע המוסלמי ויש הטוענים שאם ימשיכו לחפור בה לכיוון מזרח, יגיעו עד הכותל והר הבית. המקום מיסטי ומלא בקסם ייחודי, בייחוד בערב, לאור מאות נרות, כך שלא מפתיע ש"הבונים החופשיים" עורכים בה טקסים סודיים. לפי האמונה, שלמה המלך, הבונה הראשון, הורה לחצוב מהמערה את האבנים לבית המקדש.

כאן תוכלו למצוא מידע על ההופעות הבאות במערה.

וברי? היה מלך כהרגלו. בעינינו, לא פחות מלך מיתר המלכים הקשורים בעיר הזו. אם אתם כבר בעיר העתיקה, תוכלו לסייר על חומות העיר הצפוניות והדרומיות או לצאת לאחד הסיורים המרתקים של מוזיאון מגדל דוד.

אם אתם מחפשים מקום צעיר, מדליק ובעיקר קוסמופוליטי לסגור איתו את הערב – קפצו לבר של אכסניית אברהם הוסטל בכיכר הדויקה. אנשים יפים וצעירים מכל העולם, מוזיקה כיפית, אווירה טובה ואלכוהול במחירים נגישים הם מתכון מנצח לערב בעיר שהתדמית שלה, ולא בצדק, נחשבת כבדה ולא ממש תוססת.

חזרנו הביתה אחרי קצת יותר מ-24 שעות של חו"ל ישראלי חורפי ורומנטי עם מצברים טעונים באנרגיות ירושלמיות וכבר התחלנו לתכנן את השנה הבאה.