כשהיינו ילדים וילדות התרוצצנו רובנו מחוג לחוג, אהבנו לשיר, לרקוד, לבעוט, לרוץ, לצייר ואפילו להנחית איזו מכת קרטה הגונה. גדלנו ואצל רובנו נעלמו התחביבים. מה קרה? החיים, זה מה שקרה. כשסטודנטים לחוצים בלימודים, כשמתחילים קריירה עסוקים עד מעל הראש בלהוכיח את עצמנו וכשיש ילדים קטנים אין זמן לישון או להתקלח, שלא נדבר על תחביב. Robert A. Stebbins הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קלגרי והוא כתב מאמרים העוסקים בחשיבות הפנאי והתחביבים שלנו. הוא גם טבע את המושג "פנאי רציני", כשהכוונה היא שנתייחס לפנאי שלנו כאל עבודה – דהיינו נשקיע זמן ומאמץ (וכסף), נתמיד ונחזיק בתחביבים משמעותיים ואלו בתמורה יסבו לנו אושר וסיפוק (אפשר לקרוא עוד באתר שלו).

אם השתכנעתן ועדיין אין לכן תחביב, הרשו לנו להציע כמה כיוונים מרעננים:

חופית בוהדנה, נהנית מלתקלט במסיבות טכנו ובמסיבות יער. ביום-יום היא מנכ"לית ובעלים של חברת המטבחון העוסקת בהפקות קולינריות, גיבוש קונספטים למסעדות, מיתוג וייעוץ בתחום הקולינרי. "בעלי ואני שעובדים ביחד כבר 10 שנים חובבי מוזיקה מאז ומעולם. עד הלידה תקלטתי באופן סדיר בחיי הלילה ובמסיבות טכנו וטרנס, וכעת אני מקלטת במינון נמוך יותר אבל לא מוותרת על התחביב הזה", מספרת חופית, "עכשיו, כשהילדים קצת גדלו ואני כבר ישנה מדי פעם לילה שלם, אני חוזרת לתקלוט בהדרגה, וזה כולל מסיבות טבע בקיץ. זה ג'וק, אני חייבת את המנה שלי מדי פעם ובמפתיע גם הילדים שלי אוהבים את הבומים האלו".

תוכלו לראות את חופית בפעולה:

הילה קומם, בעלת משרד לקידום תרבות ומופעי במה "אוצר תרבות", בכלל התחילה לשיר שנסונים צרפתיים בתור ילדה, הרבה לפני שעבדה עם אמנים. "נדלקתי על שירת שנסונים מאז שבתחילת כיתה ז' מדאם גילה נכנסה, ביקשה שנעמוד ואמרה לנו 'בונז'ור לז אנפן' (שלום ילדים). היא ביקשה שנענה 'בונז'ור מדאם' ואז אישרה לנו לשבת. ואני התאהבתי בשפה ובתרבות הצרפתית. במהלך השנים נסעתי הרבה לפריז וקניתי הרבה קלטות של שנסונרי, ראיתי סרטים, קראתי ספרים", מספרת הילה, "בעצם היותי קרובה להרבה מוזיקאים שערכו מסיבות מוזיקליות, מצאתי לי מלווים והתחלתי לשיר בעצמי. חלמתי לשיר לבעלי את השיר החיים בוורוד בחתונה שלנו, עוד לפני שידעתי מי זה יהיה... הגשמתי את החלום הזה, וגם העליתי אותו על הבמה איתי. הכל קשור לאהבת תרבות צרפת. את התחביב אני מנסה לעשות באופן הכי מקצועי שאפשר במסגרת מגבלת הזמן".

תוכלו לצפות בהילה שרה:

לימור כרסנטי, אשת יחסי ציבור ואשת תקשורת חיפאית, שהחלה את דרכה כעיתונאית רכילאית, ולאחר 15 שנה פתחה משרד ניו מדיה ויחסי ציבור והיא עוסקת בציור. "אני אוהבת לצייר, מאז שאני זוכרת את עצמי ציירתי. ציור מילא את כל עולמי כילדה והמשיך עד לא מזמן כשבגרתי והתחלתי לצייר בצורה אבסטרקטית. אפילו לא ידעתי שיש שם למה שאני מציירת. חלק מהאנשים שרואים את ציוריי מבקשים אותם ובמקום להציג בתערוכה החלטתי לתת אותם במתנה ועל כך גאוותי הגדולה", אומרת לי-מור.

לימור כרסנטי

לימור כרסנטי

פזית שוקרני עוסקת בחדשנות בחברת שטראוס ובשעות הפנאי עוסקת בעיסוק בצילום (וגם בענפי ספורט שונים כמו טניס, ריצה, גלישת סאפ ועוד). "מי שמכיר אותי יעיד על טיפוס אנרגטי ואקלקטי, תמיד מחפשת עניין בחיים וריגושים, לפגוש ולהכיר אנשים חדשים, חברה, תרבויות, ליצור חוויות ולהתרגש מחדש. בכמה השנים האחרונות אני נמשכת לצילום. יצאתי לטיולי צילום בארץ ובעולם", מספרת פזית, "אני אוהבת בצילום את היכולת שניתנת לי לספר סיפור דרך העדשה, לשקף את המציאות בדרך שאני רואה אותה, במקרה שלי משתדלת להסתכל על החיים דרך משקפיים אופטימיים והרבה שמחת חיים. אני אוהבת לצלם אוכל (זה נובע גם מהעיסוק שלי ביום-יום), אנשים (פורטרטים) וטבע. במהלך טיול בגאורגיה התאהבתי בצילום, רכשתי ציוד מקצועי ומאז לא הפסקתי לצלם. כשחזרתי לארץ העליתי פוסט בפייסבוק וחבר צלם בשם אילן לורנצי פרגן לי על היצירתיות והתוצאות ואמר לי 'יש לך עין' ומאז אנחנו חולקים טיולי צילום בארץ ובחו"ל ואני לומדת ממנו המון".

פזית שוקרני. צילום: עמית אלוני

פזית שוקרני. צילום: עמית אלוני

נעמי גרינברג לוי, מנהלת מרכז Spaces - מותג קהילות מרחבי העבודה מאמסטרדם שחנך בשנה החולפת את סניפו הראשון בארץ, חיה ונושמת כדורעף חופים בחוף גורדון וגם גולשת על סקייטבורד בפארקים ייעודים, בעיקר הרצליה ובתל אביב. "תמיד עסקתי בכושר, גם ברמה מקצועית, אולם מאז שנכנסתי לפני שנים לתחום הניהול אני מחפשת את זה בפנאי שלי", אומרת נעמי, "גלישה על סקייטבורד התחילה מהבנים שלי. ליוויתי אותם לחוגים וחיכיתי בצד, משועממת. ואז החלטתי להתחיל לגלוש איתם במקום לחכות. אנחנו עושים את זה בעיקר בפארק אקסטרים ייעודי בשכונת יד אליהו ויש תרבות שלמה וקבוצה מגובשת של צעירים סביב התחביב. אני די חריגה בנוף ויש תגובות. אני גם נוסעת על הסקייטבורד סתם ככה בשכונה שלי. זה גורר הרמת גבה, אבל אני נהנית מכל רגע כולל מהווייב של החבר'ה הצעירים".

נעמי גרינברג לוי

נעמי גרינברג לוי

תקווה מהבד, צלמת מקצועית אמנותית המתמחה בצילומי משפחה ובצילומי עסקים מתרגלת את שיטת פאלון דאדא (הידועה גם בשם פאלון גונג). השיטה הוצאה לחוק בסין בשנת 1999 מחשש של המשטר ומאז נרדפים עד מאסר, עינויים ומוות המתרגלים שלה בסין, כך שאולי שמעתם על השיטה בהקשר הזה, אולם עבור תקווה מדובר במציאת שקט פנימי ואיזון החיים. "התחלתי לעסוק במדיטציה בתור ילדה בת 10 במסגרת חוג תיאטרון, אחר כך כנערה עברתי לתרגל יוגה במשך שנים. כשאני ובעלי היינו חברים נסענו לסופשבוע ונערך בו פסטיבל וביחד נחשפנו לפאלון דאדא והתחלנו לתרגל קבוע", מספרת תקווה, "זו שיטה שלמה שענתה לי על מה שחיפשתי כבר בתור ילדה – שקט פנימי. הבסיס הוא להתאים את עצמך לעקרונות של אמת, חמלה וסובלנות והיא כוללת לימוד, המכונה טיפוח, מספרים ומאמרים שמציבים סיטואציות חיים שונות ודרכי הפתרון של הקונפליקטים מתוך התבוננות פנימה ולא החוצה. איך אני יכולה להשתפר ולחזור לאיזון. מדובר בתהליך קשה ומאתגר וכשמצליחים זה נפלא. הטיפוח הוא כ-70% מהשיטה בערך והיתר הוא תרגול פיזי המורכב מארבעה תרגילי תנועה המזכירים צ'י קונג ומדיטציה. אני מתרגלת מדי יום, השאיפה היא להגיע לשעתיים ביום, אולם אני לרוב מצליחה לתרגל כ-40 דקות עד שעה ביום".

תקווה מהבד

תקווה מהבד

אורלי יוסף, מנכ"לית AWACS, המשווקת מערכות התרעה לרכב למניעת תאונות דרכים, מעידה על עצמה כמי שיש לה תחביבים של בנים. "מגיל 16 רכבתי על אופנוע, אני מתה על אופנועי שטח ומכוניות מרוץ, שואבת הנאה מצפייה במופעי ראווה של אופנוענים, כשאני בחו"ל אני מבקרת בתערוכות ובאירועים של ספורט מוטורי ונוהגת במסלולי מרוץ וכמובן מכירה את הסצנה ואת הנפשות הפועלות בתחום", מספרת אורלי, "זה כיף לצד הסיכון, זה מציף באדרנלין, מגיעים למהירויות של 200 קמ"ש ויותר ואי אפשר להסביר במילים את ההרגשה. בעלי בדיוק כמוני והילדה הגדולה שלנו מגיל 16 על אופנוע. לאורך השנים היה לי גם אופנוע ים, עסקתי באגרוף ותמיד נמשכתי לאקשן. זה מפתיע כי בעבודה שלי אני עוסקת בצד הבטיחותי של הנהיגה ובמיגון ואילו התחביב שלי הוא בדיוק להיפך. זה לא אני לשבת ולצפות בשקיעה".

אורלי יוסף

אורלי יוסף