דברה מסינג היא לא מהשחקניות העסוקות ביותר בהוליווד. היא מעידה על עצמה שבגלל חוקי היופי המיושנים של התעשייה, מלהקים אותה בכל פעם לאותו התפקיד – הבחורה היהודייה המוזרה והמצחיקה. אבל מסינג, שסירבה בהתחלה לתפקיד שפרץ לה את הדרך כגרייס בלהיט ההיסטרי "וויל & גרייס", נכנסה לנעליה של הבחורה היהודייה המוזרה והמצחיקה הכי חשובה בהיסטוריה של הקולנוע והטלוויזיה האמריקאים.

מסינג גדלה ברוד איילנד, ניו יורק, שם הייתה הילדה היהודייה היחידה בבית הספר. היא סבלה מכינויי גנאי אנטישמיים בכל שנות ילדותה, ואף סיפרה שזכור לה שצלב קרס רוסס על מכוניתו של סבה. היא נשארה הרבה בבית, צפתה בסדרות וסרטים עם אימה, וחלמה להיות שחקנית ברודווי כמו הגיבורה שלה, ברברה סטרייסנד – גם היא בחורה יהודייה מצחיקה ומוזרה, עם אף גדול והרבה אופי.

ההורים של דברה עודדו את החלום ושלחו אותה ללימודי משחק, שירה וריקוד בתור נערה, אבל היה להם חשוב שגם תרכוש השכלה רשמית. למסינג יש תואר שני באמנויות הבמה מאוניברסיטת ניו יורק. משם, היא החלה את הקריירה שלה – תחילה כשחקנית בברודווי ובתפקידי טלוויזיה קטנים.

בדומה לתחילת דרכה של אלילתה סטרייסנד, אחד התפקידים הראשונים והחשובים ביותר של מסינג היה שם, על במות ברודוויי. בשנת 1993 היא שיחקה בתפקיד הראשי במחזה "מלאכים באמריקה", המספר על התפרצות נגיף ה-HIV בשנות ה-80 בארה"ב והסטיגמה שנוצרה סביבו. מסינג מספרת שהמחזה עלה בעיצומה של התקופה הזו, ואנשים עמדו בתור שעות לקנות כרטיס להצגה. "אנשים רצו לראות את עצמם מיוצגים, לשמוע את הסיפורים שלהם מסופרים בפעם הראשונה על במה".

"מלאכים באמריקה" היה מחזה חשוב מאין כמוהו באותה תקופה, וכעבור עשור גם עובד לסדרת טלוויזיה בהפקת ענק של HBO ובכיכובם של מריל סטריפ ואל פצ'ינו. דרך תפקידם במחזה, מסינג וחבריה לקאסט המקורי נתנו לגיטימציה לשיחה המהותית על זהות מינית ועל איידס, בתקופה חשוכה של בורות ופחד. "המורה החשוב ביותר בחיי, פול ווקר, היה נשא של HIV ובדיוק בתקופה שהעלנו את מלאכים באמריקה הוא חלה מאוד. ראיתי אותו שם בקהל. זה היה הסיפור שלו, הוא גסס", מסינג סיפרה בעבר. "זה היה הרגע ששינה עבורי הכל. הבנתי שאני חייבת לספר סיפורים שלא מוצגים במדיה".

ואכן, נראה שהרגע הזה באמת ליווה את השחקנית לאורך דרכה. מהר מאוד מסינג מצאה את עצמה משמיעה את קולם של אחד המיעוטים שהתרבות הפופולרית עשתה הכי הרבה עוול בייצוגו, עד שהגיעה "וויל & גרייס".

דברה מסינג, 1999. צילום: Shutterstock

ספגה קללות אנטישמיות והעריצה את ברברה סטרייסנד. דברה מסינג, 1999. צילום: Shutterstock

מצחיק, מרגש, מהפכני

לפני "וויל & גרייס" הייתה רק תכנית אחת בטלוויזיה שהציגה דמות הומוסקסואלית - אלן דג'נרס יצאה מהארון בשידור חי במהלך תכנית הסיטקום שלה בה שנת 1997, ויחד איתה גם הדמות אשר שיחקה. שנה לאחר מכן, הסדרה ירדה מהאוויר. שאר הדמויות שזוהו כהומוסקסואליות בטלוויזיה ובסרטים אמריקאים היו נלעגות ולא ריאליסטיות, שלא שיקפו באמת אנשים מהקהילה הלהטב"קית.

בסדרה מסינג מגלמת את גרייס אדלר - מעצבת פנים והחברה הכי טובה של וויל, עורך דין נאה והומוסקסואל. השניים חולקים דירה במנהטן ויחד הם עוברים את הקשיים של רווקים בני 20-30 בניו יורק.

לפני שמסינג הסכימה להשתתף בתכנית, היה לה חשוב לוודא שאפשר יהיה להזדהות עם דמויות ההומואים שבה, וויל וג'ק. היה לה חשוב שהקהל יאהב אותם וירצה להיות חלק מהחיים שלהם. היא לא רצתה ליצור עוד קריקטורה פוגענית של הקהילה הגאה.

וכך היה. בין אם אתם מאלה שנשבו בקסמה של הסדרה הזו, שידעה להיות חריפה, עוקצנית ומופרכת אך גם מלאה ברגישות ובחמלה אנושית, ובין אם אף פעם לא ממש התחברתם אליה – כיום, קרוב לשני עשורים אחרי תחילתה, "וויל & גרייס" נחשבת לסדרה שעשתה היסטוריה.

ההצלחה של "וויל & גרייס" הייתה מדהימה. במהלך 8 עונותיה, הסדרה זכתה ב-16 פרסי אמי, ורשת NBC הכתירה אותה כאחת מ-10 סדרות החובה שלה. אבל החשיבות של הסדרה אינה רק בכך שהצליחה להצחיק מיליוני אנשים ברחבי העולם, אלא ביכולת שלה לתת ביטוי לשונות וגיוון במדיה הטלוויזיונית. בפעם הראשונה על המסך, גברים הומוסקסואליים לא הוצגו כמשהו מפחיד או נלעג, אלא כאנשים אמיתיים. היו להם שמות, חיים, קריירות וחברות הכי טובות, והם אפילו היו ממש מצחיקים.

דברה מסינג, 2009, צילום: Shutterstock

"התפקיד שלנו היה להצחיק", לדבריה, - אבל הם עשו כל כך הרבה מעבר לזה. דברה מסינג, 2009, צילום: Shutterstock

"אף אחד מאיתנו לא ציפה לזה, התפקיד שלנו היה להצחיק", מסינג העידה. "החל מהעונה השנייה התחלנו לקבל מכתבים ממעריצים שכתבו לנו – 'יצאתי מהארון מול ההורים שלי, הם לא מדברים איתי, החבר הכי טוב שלי לא מדבר איתי יותר, הלוואי שהייתה לי גרייס בחיים שלי'. אריק מקורמק (שמגלם את וויל בסדרה – ע.ש.) קיבל מכתב מכומר שאמר – 'תודה, אני סוף סוף מקבל את מי שאני ויוצא מהארון. הסדרה שלכם עזרה לי להחלים'. שמענו על כל כך הרבה מקרים של אנשים צעירים שיצאו מהארון וישבו עם ההורים שלהם וצפו בנו בכל שבוע, ולאט לאט הם התחילו לצחוק יחד. זה עזר לתהליך שלהם להיות פחות טראומטי וכואב".

בזכות הסדרה, מסינג הפכה במהרה לאייקון תרבותי המזוהה עם הקהילה הגאה, ולדוברת למען זכויותיה. "במהלך העונה השנייה, כשהייתי לבד בשדה תעופה, ניגשה אליי אישה מבוגרת ואמרה לי: 'את גרייס! אני צופה בסדרה שלך! בעלי שונא גייז. הוא לא היה מוכן אפילו להיכנס לחדר בזמן הסדרה. אחר כך הוא רק קרא את העיתון לידי בזמן שצפיתי, אבל לא היה מוכן להסתכל על המסך. ועכשיו הוא הולך בבית ואומר 'JUST JACK!' (משפט אלמותי של ג'ק, דמותו המוחצנת של שון הייז מהסדרה – ע.ש.)".

הסדרה אפשרה לאנשים לקבל את הדמויות ההומוסקסואליות, למצוא אותן מצחיקות ואפילו להזדהות עם הרגעים הכי צעקניים שלהן. באמריקה השמרנית והמסורתית, שבה המשפחה הגרעינית המסורתית היא רעיון מקודש – זה בהחלט לא מובן מאליו.

"אני חושב שה'סדרה וויל & גרייס' עשתה יותר בכדי לחנך את הציבור האמריקאי לגבי הקהילה הגאה מכל דבר שמישהו עשה אי פעם", אמר לא אחר מג'ו ביידן, סגן נשיא ארה"ב לשעבר. מסינג, מבחינתה, רואה ברגע הזה כשיא אמיתי בחייה: "כשג'ו ביידן אמר ש'וויל & גרייס' עשתה עבור קהילת ה LGBTQ יותר מאשר כל חוק או מדיניות בהיסטוריה האמריקאית – חוץ מהולדת בני, זה הדבר שאני הכי גאה בו בחיי".

דברה מסינג, 2006, צילום: Shutterstock

דברה מסינג, 2006, צילום: Shutterstock

 

המהפכה חוזרת, והתודות לטראמפ

החברה האמריקאית בהחלט התקדמה מאז ימי "וויל & גרייס". הסדרה שודרה בשנים 1998-2006, ומאז נישואים חד מיניים הפכו לחוקיים בארה"ב, דמויות ציבוריות ידועות רבות חיות מחוץ לארון ושיוויון הזכויות לא.נשים טרנסים וטרנסיות עולה כבר לשיח הציבורי בצורה פתוחה. ל"וויל & גרייס" יש חלק גדול בשינוי הזה. אבל ב-2016, עם עליית טראמפ לשלטון, נעשה ברור מתמיד שהמאבק עבור זכויות נשים, אפר-אמריקאים, מהגרים והומוסקסואלים לא נגמר ושכיום הוא חשוב וקריטי יותר מאי פעם. במהלך חצי השנה הראשונה לכהונה שלו הספיק טראמפ לצאת כנגד כל אחד מהמיעוטים הללו - להטריד מינית מיליוני נשים ב"שיחת לוקר-רום" במהלך הקמפיין שלו, לקרוא לאפריקה "SHITHOLE", לעצור את "חוק השירותים" שהעניק שיוויון זכויות לטרנסים, ולאיים בגירוש מהגרים. אין ספק – טראמפ הוא נשיאם של הגברים הלבנים, העשירים והפריווילגים של אמריקה ושל אלה שמאמינים שהוא יהפוך אותם לכאלה.

לא מפתיע, אם כן, שדווקא בתקופה הזו החליטה הפקת "וויל & גרייס" לחדש את הסדרה לעונה נוספת.

הקאסט של וויל וגרייס, גרסת 2017. צילום: Shutterstock

הכל בגלל טראמפ, כולל העונה החדשה והלא צפויה של "וויל וגרייס". הקאסט גרסת 2017. צילום: Shutterstock

 

למעשה, הקאסט של "וויל & גרייס" – דברה מסינג, אריק מק'קורמק, שון הייז ומייגן מלאלי – התאחד בתחילה לצורך צילום של פרק אחד בלבד, לקראת בחירות טראמפ-קלינטון בנובמבר 2016. בפרק, שנקרא VOTE HONEY"", הם קוראים לציבור האמריקאי באופן מפורש לצאת להצביע בעד הילארי. הם יורדים על טראמפ ומזכירים את השנאה שלו לזרים ולקהילת הלהטב"ק, וצוחקים על מתנגדי הילארי ותירוציהם הקלושים לא להצביע לה.

משם, הדרך לעונה נוספת הייתה קצרה. מסינג מספרת שהקאסט ממש לא חשב לעשות עונה נוספת, אבל אחרי ההצלחה המטורפת של הפרק הקצרצר שצילמו לקראת הבחירות, הם השתכנעו, ועונתה התשיעית של הסדרה עלתה לשידור בספטמבר החולף. "סיבה מרכזית שבגללה בחרתי לחזור לעונה נוספת של 'וויל וגרייס' היתה כי ראיתי מה קורה בארה"ב עם בחירתו של טראמפ. הלכנו אחורה. מאבקים שכבר חשבנו שנלחמנו וניצחנו בהם – נראה שנצטרך ללחום בהם שוב. חשבתי – 'אם נהיה בטלוויזיה, אנשים יראו את הדמויות האלה. גם אם הם לא יאהבו את זה, זה שם, זה חלק מהחברה שלנו'".

השבוע מסינג פרסמה תמונה שלה עם חברתה לקאסט מייגן מלאלי וכתבה "חזרנו! יום ראשון של עונה שניה ל'וויל וגרייס', וזה מרגיש כמו לחזור לבית ספר". אם כך, יש לנו עוד הרבה למה לצפות.

 

"התפקיד שלך הוא להתפשט ולהגיד את השורות שלך"

מסינג הינה פמיניסטית מוצהרת, ובדמותה, גם גרייס הפכה בעונה החדשה ליותר פמיניסטית. "הדבר היחיד שביקשתי מיוצרי הסדרה לקראת העונה החדשה הוא שגרייס תהיה יותר עצמאית ושתזדהה כפמיניסטית. הרגשתי שזאת תהיה התפתחות הגיונות ונכונה עבורה. ובאקלים הפוליטי הנוכחי זה הרגיש לי נכון יותר לגלם מישהי שהיא חזקה ותומכת בעצמה, שמצליחה בקריירה שלה ומרגישה מועצמת על ידי המשפחה והחברים שלה".

כל מי שעוקב אחרי מסינג בשנים האחרונות שמע אותה לא פעם ולא פעמיים מדברת בפתיחות ובאומץ על הטרדות מיניות בהוליווד, על שכר שווה לנשים וגברים בתעשייה ועל נושאים נוספים שמעסיקים נשים במאבק לשחרור ולזכויות שוות.

ב-2017, במהלך הרצאת TED, השחקנית חשפה שהיא הוטרדה מינית והושפלה על ידי הבמאי אלפונסו אראו שביים את הסרט "אהבה בין הכרמים", בו שיחקה לצד קיאנו ריבס. מסינג סיפרה שאראו כינה אותה בכינוי המעליב "האף" בגנאי לאף ה"לא מושלם" שלה, ושהיא נדחקה לפינה ונאלצה להצטלם בעירום מלא שלא כרצונה, ולמרות שגם הוא וגם מפיקי הסרט הבטיחו לה אישית שלא יהיה עירום בסרט. במהלך צילום הסצינה, היא הייתה נתונה למבטיו החודרניים של הבמאי ולהוראות שצעק בתגובה לגופה העירום, רק כדי לגלות שבגרסה הסופית של הסרט הוצג רק הגב החשוף שלה. היא ציטטה את דבריו של אראו במהלך הצילומים: "את שחקנית, התפקיד שלך הוא להתפשט ולהגיד את השורות שלך".

עוד רגע בלתי נשכח של הכוכבת מחוץ לתפקיד ארע בטקס פרסי גלובוס הזהב 2018, כאשר בראיון לערוץ E!, מסינג ניצלה את כל זמן האוויר שלה – לא כדי לקדם את עצמה או לדבר על המותגים שהיא לובשת – אלא כדי לדבר על ייצוג שווה ושכר הולם לנשים וגברים בתעשייה. בצעד נועז במיוחד, כזה שמרגישים בו את ה'חוצפה' היהודית הנודעת, היא תקפה את הנהלת הערוץ על השטיח האדום (בשעה שאחת המנחות שלו מראיינת אותה), ואמרה – "הזדעזתי לשמוע שערוץ E! לא מאמין בלשלם שכר שווה למנחות הנשים שלכן. אנחנו עומדות לצד קאט סדלייר (מנחת E! שהתפטרה בגלל פערי שכר – ע.ש.). ערכן של נשים לא נמוך משל גברים".

דברה מסינג, צילום: Shutterstock

מנצלת כל במה למטרה חשובה. דברה מסינג במעמד חניכת הכוכב על שמה בשדרת הכוכבים בהוליווד, צילום: Shutterstock

 

מסינג היא אקטיביסטית בארגון התומך בנשאי HIV, ותורמת מזמנה לטובת קמפיינים להעצמה של בני נוער, נגד בריונות ולאחרונה גם לקידום המודעות לבעיות נפשיות בקרב ילדים (נושא שגם קייט מידלטון מקדמת בשנים האחרונות). לאחרונה, היא התבטאה נחרצות מספר פעמים נגד מדיניות משטרו של טראמפ להפרדת ילדי מהגרים מהוריהם בגבול.

גם את הרשתות החברתיות היא מרבה לגייס למסרים הפמיניסטיים והחברתיים שחשובים לה, כמו דימוי גוף ושינוי סטנדרט היופי הצר לנשים – בחודש החולף היא דיברה כיצד למדה לקבל את התלתלים שלה, ובאינסטגרם שלה היא מופיעה לעיתים קרובות ללא איפור. אפילו בקמפיינים המסחריים שאליהם היא מצטרפת היא מביאה איתה קול פמיניסטי – למשל בשיתוף הפעולה האחרון שלה עם רשת עודפי הבגדים TJMaxx, קמפיין אשר מעודד נשים לבטא את הייחודיות שלהן ולא ללכת לפי מה שהחברה מכתיבה כ'יפה'.

"שום דבר לא חשוב לי יותר מאשר לתת קול לאנשים שמרגישים שקולם לא נשמע. בין אם הם בקהילה הגאה ובין אם הן נשים. אני מאמינה בשיוויון, ואם אני יכולה להשתמש בקול שלי כדי לקדם את הדברים הללו – אני מרגישה שזאת החובה שלי". לנו נשאר רק לומר לה תודה וכל הכבוד, וכפי שעשתה ב-25 השנים האחרונות, שרק תמשיך כך.