טעינו לחשוב שהשירה מתה. מי שרצו לצמוח מתוך עולם המשוררים העתיק אבל לא מצאו את מקומן בקהילת המוזיקה פנו לספוקן וורד, דרך ביטוי מופלאה וחדשה יחסית, בה ניתנת לכולנו ההזדמנות לספר סיפורים קצרים ולחרוז בפאתוס, עם תנועות ידיים גדולות ומילים חזקות, מול קהלים קטנים וגדולים ועל דפיהם של ספרי שירה. משוררים מתאספים יחד לערבי פואטרי סלאם סמי-תחרותיים, עם אופי שמשלב בין תחרויות ראפ לתפילה. בכל סרטון כזה, או בכל קטע קצר שקראתי, מצאתי תשובות לשאלות וביטוי לתחושות שיכולתי להיות שותפה להן, ושעד היום כמעט ולא מצאו ביטוי באף סוג של אמנות. הנה כמה קטעים, לכל סוג של אישה צעירה ומבוגרת, שיכולים, גם בלי מנגינה, לפרוט על מיתרי הלב.

למי שלא עונה על הסטריאוטיפים: אני המזרחית - עדי קיסר

כחלק מצוות ערס פואטיקה, עדי קיסר מפליאה לרוב בטקסטים נהדרים, שמצליחים לגעת ממש כמעט בכולם. ב'אני המזרחית' היא מנסה לתאר את הקוטביות שבין מי שהיא מלידה – אישה ישראלית ממוצא תימני – לבין אסופת מנהגים ותחומי עניין שלא מתיישבים עם הציפיות החברתיות ממנה. בין ספרות מערבית קלאסית למבטא תימני, בין יהדות לגלותיות ובין מזרחיות לאשכנזיות, עדי קיסר מנסה להסביר איך הפכה למי שמנסה להכיל את הכל.

 

למי שחוששת לתפוס מקום: Lily Myers- Shrinking Women

לילי מיירס, סטודנטית בקולג' ברנרד של אוניברסיטת קולומביה, מספרת על החצי הנשי של השושלת ממנה הגיעה דרך מזון. היא מדברת על התביעה מנשים להצטמצם כדי לפנות מקום לגברים שבמשפחה, על הפחד לאכול פחמימות וגם על החשש להתבטא בחופשיות. היא מתארת חיים מלאי התנצלויות מיותרות ומודה על החופש והאפשרות לשתות כוס יין אחת קטנה בסוף היום.

 

למי שערבייה: יש לי וידוי - לוסי איוב

לוסי איוב היא אחת הבחירות המוצלחות ביותר של חטיבת הדיגיטל של 'כאן'. בקטע הזה היא מספרת על חוויותיה כצעירה ערבייה שלא תואמת ל"סטיגמות", ומתארת כיצד היא נאלצת, בכל מפגש ראשון עם אדם זר, להתמודד עם אנשים מופתעים שחושבים ש"את בכלל לא נראית" זו מחמאה, ומרשים לעצמם לשאול שאלות פולשניות ששמורות לבני ובנות מיעוטים בלבד.

 

למי שכל הזמן מציעים לה דיאטה: Rachel Wiley- The Fat Joke

רייצ'יל וויילי היא אמנית ספוקן וורד שמנה ומחוננת, שמרבה לכתוב ולהופיע עם שירים שעוסקים במשקל שלה, בדימוי גוף, בקבלה עצמית ובדחייה חברתית. בקליפ הזה היא מספרת על האישה השמנה שהולכת לרופא עם שלל בעיות ונענית בדרישה לדיאטה, ואז יוצאת לעולם ומתקשה להתערות בו גם מחוץ לגבולות המשקל המקובל עלינו. בלי שאלות, הצעות, טענות, והערות.

 

למי שהיא גם אמא וגם בת זוג: הערב שוכבים- נועה לזר-קינן

בתוך שגרה עמוסת משימות ומחויבות לזר-קינן איבדה את היצר המיני שלה, או לפחות את התשוקה בזוגיות הספציפית הזו, והיא מנסה להסביר איך העולם מרגיש לאימהות צעירות שמנסות לשלב רומנטיקה וסקס בתוך הימים העמוסים שלהן, ואיך התכנון מראש הרס לה את החשק. היא מבקשת קצת חמלה מהסביבה, ומעצמה, על חוסר היכולת לשלב בחן בין כל מה שהיא נדרשת לעשות במהלך היום לבין כל מה שהיא חושבת שהיא רוצה לעשות בלילה, ובעיקר משתפת את הקהל בקשיים שלא נוח להודות בקיומם.

 

למי שמתקשה להסביר את הדיכאון שלה: Sabrina Benaim- Explaining My Depression to My Mother

בסרטון, סברינה בנעים משחזרת את כל הדרכים בהן ניסתה להסביר לאמה את הדיכאון ממנו היא סובלת, ואת כל הפתרונות והתובנות שהאם ניסתה להציע בחזרה. בתוך המגוון העקר הזה תוכל כל אחת להיזכר באיזו מילת עידוד שהוצעה לה, או בשלל הפעמים בהן ניסתה הסביבה להסביר שמדובר במצב רוח, ברגע חולף, בתפיסת עולם, ולא, חלילה, בבעיה רפואית אמיתית.

 

למי שפחדה להיות עצמה: היו הרבה שנים ששנאתי את זה שאני בת - חן עמרם

חן עמרם מספרת איך למדה לקבל את המגדר שלה. החל מתקופת הילדות שלה, שהייתה מלאה במבוכה, על כך שנולדה בת שרק רצתה לשחק כדורגל ולרוץ בבית הכנסת לחפש סוכריות כמו הבנים, ועד שהתאהבה בבת וגילתה שיש מישהי שאוהבת את כל מה שניסתה להסתיר בעצמה.

 

למי שבגיל ההתבגרות ומאוד מבולבלת: Clementine von Radics- Advice for Teenage Girls

מאנה פרנק דרך מלאלה יוספזאי ועד קליאופטרה, נערות צעירות רבות שינו את העולם רק משום שבחרו בחופש וביצירתיות גם בתוך נסיבות קשות משניתן לתאר. קלמנטיין וון רדיקס מזכירה כמה מהנערות הצעירות הללו כדי להעביר מסר למתבגרות מבולבלות, מלאות פחד או משוללות ביטחון, בניסיון לדרבן אותן להיות מי שהן ולהתעקש על כל מה שהן מאמינות בו כבר בגיל העשרה.

 

למי שקצת כהה מדי בשביל המיינסטרים: Crystal Velntine- Feminism

את קריסטל ולנטיין ראיתי לראשונה לפני שנתיים במועדון ספוקן וורד באיסט וילג' בניו יורק. היא בדיוק סיימה את התואר הראשון שלה וכבר אז זכתה כמעט בכל תחרות סלאם פואטרי במדינה. יש לה המון קטעים נפלאים שכדאי לחפש, וגם הרבה דעות ורעיונות פרובוקטיביים מאוד. בקטע הזה היא מדברת על פמיניזם לבן שהותיר אותה ואת הבעיות שלה, כאישה שחורה, מאחור, ועל חוסר ההתאמה בין נשים פריבילגיות עם רעיונות גדולים שעורכות מסיבות מפוארות לבין קהילה שלמה מנודה של נשים כהות עור, דתיות או טראנסיות, שמפחדות ללכת לבד ברחוב בלילה.

 

למי שמתביישת במחזור שלה: Dominique Christina- The Period Poem

דומיניק כריסטינה כתבה שיר על מחזור לבת שלה לאחר שנתקלה בציוץ בטוויטר של גבר אלמוני שהתפאר בכך שזרק את בת הזוג שלו כי היא קיבלה מחזור בזמן שקיימו יחסי מין. בשיר היא מנסה להסביר לבת שלה, ולעוד הרבה בנות אחרות, שמחזור הוא לא רק טבעי, אלא אות לכוח ולעוצמה, עדות ליכולתן של נשים להביא חיים לעולם, וגם סמל להתחדשות הגוף מדי חודש.

 

לפמיניסטית השרמוטה: Vennesa Kisuule- Sexy

(החל מ-1:35)

ונסה קיסול מתעסקת במבט הביקורתי העודף של החברה כלפי פמיניסטיות עם בחירות חיים לא שגרתיות כמו ריקוד על עמוד ואקטים מיניים מסוימים. היא שואלת את הקהל איך ניתן להיות גם פמיניסטית וגם מינית (אפילו קצת "יותר מדי" מינית) ומדברת על כך שהחברה כולה (נשים וגברים כאחד) תעדיף תמיד אינטלקט וצניעות על פני אישה שבוחרת ליהנות מהגוף שלה.