מיוחד לאון לייףיום האישה 2019: מרים פרץ על האישה שפתחה לה דלת
לכל אחת מאיתנו יש אישה אחת שנזכור יותר מאחרות, כזאת שהשפיעה על החיים שלנו והשאירה עלינו חותם. לרגל יום האישה שוחחנו עם נשים משפיעות, שבעצמן מהוות השראה לאחרות, כל אחת מהן סיפרה על האישה שהייתה משמעותית עבורה ופתחה לה דלת באופן ששינה את חייה
מרים פרץ היא השראה. סמל לאופטימיות ושמחת חיים גם כשקשה. פרץ שכלה את שני בניה, אוריאל ואלירז ז"ל, בעת שירותם בצה"ל, ואיבדה את בעלה אליעזר ז"ל בעקבות מחלה קשה שפקדה אותו. אך למרות האובדן היא החליטה להתמקד בטוב ולהפיץ אותו. כשמרים מספרת על האישה שהייתה משמעותית בחייה ו"פתחה לה דלת", מבינים שני דברים - איך פרץ הפכה לאדם שהיא היום, וכמה כוח ונוכחות יש לאימהות בחיינו, גם כשהן כבר אינן.
אז מי היא האישה שפתחה לך דלת?
"יש אישה אחת אישה פשוטה שפתחה לי את הדלת, וזאת אמא שלי, איטו אוחיון. היא אולי לא למדה קרוא וכתוב אבל היא פתחה לי את הדלתות של החיים. את דלת האמונה, האהבה, הרגישות האנושית ואהבת הזולת. היא פתחה לי את השער הערכי עליו כל חיי מושתתים. דווקא היא, שלא הייתה למדנית ולא קראה וכתבה, לימדה אותי מהחיים, הייסורים וההתמודדויות והראתה לי את השמחות והחיים הפשוטים. הדברים הכי גדולים בחיים. אמא לימדה אותי לדבוק בחיים האלה, לתת להם משמעות ולא לבזבז אותם. היא לא למדה תפילות אבל התפללה תמיד על עם ישראל, היא מעולם לא ביקשה על עצמה ותמיד בירכה את כולם. ממנה למדתי מה זה להיות חלק מעם גדול. מתוך העוני במעברה ובחיים היא לימדה אותי להודות על הדברים הקטנים שלא היה בטוח שיהיו לי".
איזה רגע מסוים שלה הוא זה שמייצג אותה מבחינתך?
"לאמא שלי היה במעברה תנור חימר גדול שנקרא פרנה. כל יום שישי נשות המעברה היו מביאות לה קמח כדי שהיא תעשה להן לחם והיא עמדה ליד התנור הזה יום שלם כדי לאפות באהבה לכל בית לחם לשבת. היא עשתה את זה בהתנדבות ואם היה לחם שקצת נשרף היא הייתה עצובה. היא הייתה מאושרת מהידיעה שלכולם יהיה לחם כשהם יושבים לשולחן השבת עם הילדים שלהם".
יש דרך התנהלות שלה שהיית רוצה ליישם בחיים האישיים שלך?
"הלוואי שאני אדמה לאימי באופן בו אני מעירה את הילדים בבוקר. כשהיא הייתה מעירה אותי, אמא שלי הייתה מתקרבת למיטה, נוגעת בי ואומרת 'כפרה בתי, בוקר', בזהירות, כאילו אני האוצר הכי גדול בעולם, כדי שתהיה לי קימה טובה. הלוואי ואני אוכל להיות ולתת לילדיי כמו שאמי נתנה לי, היא הייתה אמא כל כך טובה והכל התבטא בדברים הפשוטים. אמא הייתה תלמידה שלי, היא לא ידעה לשחק איתנו אבל היא הייתה תמיד אומרת לנו 'תלמדו אותי מה שלמדתם בבית הספר'. את כל הסיפורים שלמדתי בשיעורי ספרות הייתי מתרגמת עבורה למרוקאית ומספרת לה אותם. היה סיפור שהיא הייתה מתחננת כל שבת שאספר לה, קוראים לו 'שלוש מתנות' של י. ל פרץ. סיפור על נשמה שעולה לשמים ולא מקבלים אותה לגן עדן והיא נדרשת לרדת לארץ ולהביא שלוש מתנות מיוחדות כדי שתוכל להיכנס. הסיפור הזה נגע באמא שלי כל כך, כל שבת היא הייתה יושבת ומחכה לשמוע אותו ובכתה כמו ילדה קטנה כשהייתי מספרת לה אותו. היא לא ידעה שיום יבוא וגם אני אתן שלוש מתנות לשמיים, את שני הבנים שלי ואת אליעזר בעלי ז"ל שנפטר מהתקף לב".
ממנה למדת להיות אמא לביאה.
"ויותר מזה. יש לי אח בשם שרלי שנולד עם תסמונת דאון. לפני 30-40 שנה הילדים האלה היו דחויים לגמרי בחברה. אמא הגנה על שרלי אחי, הוא היה בבת עינה והיא לא יכלה לחשוב שפוגעים בו. היא הגנה עליו עד כדי כך שהיא פחדה שהוא ייצא החוצה ומישהו ילעג לו. אם מישהו היה עושה את זה היא הייתה בוכה ונקרעת. היא גידלה אותו עד גיל ארבעים, ולא שלחה אותו".
איזו עצה היא נתנה לך ומלווה אותך עד היום?
"העצה הכי משמעותית שהיא נתנה לי הייתה ברגעים הקשים, כשהיו לי משברים. אם למשל לא הצלחתי במבחן היא הייתה אומרת לי 'רגע אבל מה כן היה טוב?'. את מבינה? אני נכשלתי והיא לא שאלה מה לא היה טוב אלא מה בכל זאת היה טוב. היא הייתה ממש משקפת לי את זה, הייתה אומרת 'תראי כמה השתדלת, קמת בבוקר ולמדת, הגיעה אלייך חברה', היא התמקדה רק בחיובי. היא לימדה אותי לחפש את הטוב בכל סיטואציה".
יש זיכרון משותף שלכן שאת נושאת איתך יותר מאחרים?
"כשהגיעו מבחני הבגרות לא ידעתי להסביר לה למה הם כל כך משמעותיים. הייתי אומרת לה שמדובר במבחנים גדולים וחשובים והיא הייתה מדליקה נר, נותנת צדקה, הולכת לרב בבית כנסת שיברך אותי ועולה לבית קברות לבקש בשבילי. היום, כשיש לילדים שלנו מבחן אנחנו אומרים להם 'בהצלחה' ועוזבים, אבל היא עשתה כל מה שהיא יכולה מבחינתה כדי שאני אצליח. אני הצלחתי כי לא יכולתי לאכזב את תפילות אימי, לא יכולתי להרשות לעצמי להיכשל. היא לימדה אותי שאין גבול לאהבת אם. הייתה לה דאגה טוטאלית שאני אצליח בדרך שבחרתי".
מה את מעבירה הלאה בהשראתה לילדים שלך ולאנשים שאת פוגשת בדרך?
"כשיש לפעמים ויכוח בין בני זוג תמיד תנסו לראות את המקום של הצד השני. כשהיו לי ויכוחים עם בעלי ז"ל, היא הייתה מראה לי את הצד שלו. היא הייתה אומרת 'כשאת לא מצליחה לראות את הצד השני תשמרי על איפוק', ולימדתי את הילדים שלי לעשות כך. את האיפוק של אמא שלי יישמתי בדרך מעשית. כשניהלתי בית ספר והיו הורים שכעסתי עליהם, על האופן בו הם התנהלו או דיברו, הייתי כותבת את כל מה שרציתי לומר להם במכתב, אבל מעולם לא נתתי להם אותו באותו יום. את המכתב שכתבתי הייתי שמה במגירה, למחרת הייתי באה, קוראת אותו ואומרת לעצמי 'מה זה השטויות האלה שכתבת?' והייתי משנה אותו במאה אחוז".
React to WordPress
