הדר גלרון, מחזאית, תסריטאית, קומיקאית, שחקנית ומוזיקאית, והאישה שהמציאה את המושג מולטיטאלנט, תככב בפסח הקרוב בהצגה חדשה בפסטיבל תיאטרונטו. היוצרת שהשתתפה בין היתר בכתיבת הסדרה 'הרמון' על כתות, ההצגה 'מוסררה' על הפנתרים השחורים, ההצגה 'פסטרמה' על קורבן לגילוי עריות, והתמקדה בעברה בכל הקשור בנשים ודת, נוגעת בפסטיבל לראשונה בחייה בנושא השואה.

ההצגה של גלרון הנקראת "שריקה", היא בעצם מחזה שעוסק בדור שני לשואה, ומספר על  אישה שמגיעה לגיל 45 ומגלה שהיא מתה מבפנים ורק מרצה את ההורים שלה ואת בעלה. אותה אחת מקבלת הזדמנות אחרונה לחיות, דרך דמות של גבר המגיח אל חייה ומבקשת רשות מבעלה לנסות ולממש קשר עם גבר אחר. "שריקה" היא עיבוד של ספרו של יעקב בוצ'ן על אימו שהייתה המזכירה של מנגלה ותרגמה לו מכתבים. משום שיידעה הרבה שפות, מנגלה שלף אותה מהאקציה וסיפח אותה אליו.

מה הביא אותך לספרו של יעקב בוצ'ן, איך התחברת אליו כיוצרת?

מלכתחילה יעקב בוצ'ן ביקש לכתוב את הסיפור כמונודרמה, אך כיוון שהניסיון הרב שלו בכתיבה היא בכתיבת פרוזה, נפלאה אגב, הוא פנה אליי לעזרה עם הכתיבה הדרמטית. במשך כשנה נפגשנו, בחנו את כל החומרים מחדש, שמעתי את סיפורו האישי והמרתק, וזיככנו, תוך כדי עבודה, את העובדה שהוא רוצה לדבר על הפצעים הבלתי נראים של הדור השני".

ואיך הייתה העבודה איתו?

"הייתה כימיה מצוינת מהרגע הראשון. התחברתי מאד לסיפור שלו והוא התחבר לרעיונות שלי. בנינו יחד את עלילת המחזה. לבסוף עיבדתי את החומרים למונודרמה, כשכל מהלך דרמטי היה בתיאום ובדיאלוג עם יעקב. לעתים קרובות ביקשתי שיכתוב לי בשפתו דברים שכבר שמעתי ממנו במפגשים שלנו, כדי להכניס אותם למחזה. זה היה מסע מרגש וייחודי. לקראת התאטרונטו, הצטרפה גם חנה וזאנה-גרינולד, הבמאית, והשיח עמה גם הביא חידוד ודיוק למחזה".   

איך את מפרשת ומסבירה את העוז של אישה לבקש את אישור בעלה להיות בקשר עם גבר אחר? את היית מעיזה לעשות דבר כזה?

"הגיבורה במחזה כלואה בין מתיה. היא כל-כך לא מרגישה שמגיעה לה אהבה, בגלל שהיא לא קיבלה אהבה וחום כילדה, שהיא מבקשת רשות מבעלה המת, שגם בחייו היחסים האינטימיים ביניהם לא היו מספקים. לא יודעים מתחילת המחזה שהבעל בעצם מת . אולי זה קצת ספוילר -אבל זה לא העיקר העיקר הוא מה שמתגלה בסוף לגבי מותו של הבעל. באופן כללי, אם היחסים עם בן הזוג לא מספקים לאורך זמן, ויש צרכים שונים ויחד עם זאת לא רוצים להיפרד, כי בחיים כמו בחיים שום דבר הוא לא שחור-לבן, אז כן - אני בעד לפתוח הכל. לא לסחוב רמייה ושקרים מאחורי הגב, אלא לפתוח, לדבר, לשים הכל על השולחן. אם הזוגיות שורדת את זה - אז יש שם משהו יותר עמוק ששווה להילחם עליו". 

את בדרך כלל עוסקת בנשים שבאו מהדת, האם יש משהו משותף בין הגיבורה בהצגה הזו לנשים עם רקע דתי?

"המשותף הוא קודם כל - היותה של הגיבורה שלנו אישה. המונודרמה הזו , כמו רבים מיצירותיי, עוסקת בנשיות.  שלוש ממחזותיי - 'מקווה', 'אמא-מה' ו'הסודות', מוצגות על במות בחו"ל, בפני קהלים שלא מכירים את העולם הדתי בכלל ובקושי מכירים את העולם היהודי. החיבור לחומרים מגיע ממקום אחר. כשביימתי בשנה שעברה את 'הסודות' בצ'כיה, השחקנית הראשית אמרה לי כמה ימים לפני הפרמיירה שהיא הרגישה שהיא צריכה לחצות יבשות ואוקיינוסים כדי להתחבר לדמות של נעמי, ובסוף מצאה אותה דווקא כשהביטה במראה".

 

הדר גלרון. צילום: אליצור ראובני . .

הדר גלרון בהצגה 'שריקה'. צילום אליצור ראובני

 

את עוסקת כאן בתחום חדש שלא נגעת בו עד כה, איך זה הרגיש?

"אני כותבת על נושאים רבים - לא רק על נושאים דתיים אבל זו הפעם הראשונה שאני נוגעת בנושא של השואה. הדהים אותי שבזמן שעבדתי על "שריקה" , קיבלתי פנייה לכתוב מחזה על יהדות צ'כיה, ואני מוצאת את עצמי שוב נוגעת בפצעי דור שני ושלישי".

איך בנית את הדמות מבחינת משחק? אילו צדדים בה היה לך חשוב להדגיש?

"מה שמרתק אותי בדמותה של תמי הוא הקוטביות. המעברים שלה מהיותה סוג של 'קרבן' חסר אונים או שק חבטות של אמה, שעברה את השואה באושוויץ בתור מזכירתו של ד"ר מנגלה, לאשה שמסרבת להיות קרבן ונלחמת על זכותה לאהוב ולהיות נאהבת, ולחיות. יחד עם זאת, היא פוחדת שהיא תאבד את כל מי שמנסה להתקרב אליה. אני חושבת שרובנו מכירות את הפער הזה בין מה שאנו אומרות לבין מה שהתכוונו לומר או בין מה שאנו אומרות למה שאני עושות בפועל. הפער אצל תמי הוא קיצוני ומפתיע.  והוא בא לידי ביטוי גם בטקסט עצמו וגם במשחק, בתגובות שסותרות את עצמן. המורכבות הזו מאפשרת לי מנעד משחקי רחב".  

את היית בין הנשים הראשונות שפצו פה ודיברו על נושאים שלא דוברו עד שפרצת, האם היו קשיים בדרך ומה הוביל אותך לכך?

"וואו, שאלה גדולה. השאיפה לחופש, לשחרור, לשוויון, באה מהנפש ונכנסה ישר לבטן. משם היא הייתה חייבת לצאת מתישהו, איכשהו. לא גדלתי בבית שוויוני או בסביבה שוויונית. מאז שהייתי קטנה כל מה שרציתי היה בלתי אפשרי.  לרוב כי זה 'לא לבנות' או יותר גרוע 'לא לבנות דתיות'. כך למדתי שאני צריכה להילחם על כל מה שאני רוצה. אבל המלחמה תמיד השתלמה בסופו של דבר ופתחה לי את הדלת הבאה. עניין שבירת טאבו או שחיתת פרות קדושות, היא גם חלק מהותי ממני. ואם לחזור  ל"שריקה", המונודרמה הזו שוברת טאבו רציני ומפתיע. אבל אני לא רוצה לעשות ספוילר".

**ההצגה שריקה תעלה במסגרת פסטיבל תיאטרונטו בחול המועד פסח 21-24 באפריל.