יש מי שיאמרו שאסור לערבב "ביזנס עם פלז'ר" - מה שקשור לעבודה נשאר בעבודה, ואת החיים הפרטיים מנהלים מחוצה לה. לא כך אצל אבנר וקרן פסח. זוג הרקדנים, שהם גם המנהלים והרקדנים הראשיים של להקת הפלמנקו "רמנגאר", עושים ביזנס עם פלז'ר ונראה שעבורם זה עובד מצוין. ולא רק זה, אלא שאפילו זוכים להרחיב את החיבור בין העבודה לחיים הפרטיים, כשילד צועני בשם אל קרפטה, אותו אימצו לפני שנים ונחשב לכוכב עולה בשמי הפלמנקו העולמי, מגיע במיוחד לישראל להופעה מרגשת עם מי ששימשו לפרקים כהוריו.

"הכל קרה בבית הספר לריקוד", מספר אבנר (49), על ההיכרות עם קרן (43). "היה זה יום כשאר הימים, אלא שהפעם ביקשה ממני קרן להתלוות אליה לחזרה עם מוסיקאים ספרדים. אני כמובן מיד הסכמתי לבוא, אבל לא שיערתי שכאשר אראה אותה רוקדת מקרוב זה הולך לכבוש אותי. היא הייתה אצילה וצנועה ביחד, ושידרה חוסר ביטחון לצד עוצמה שלא ניתן לתאר במילים. מיד הבנתי שזה בדיוק מה שחיפשתי בשותפה. איכות מול צניעות, אצילות מול פשטות. היום, במבט לאחור, אני מבין שביצעתי את בחירת חיי. קרן היא שותפה אידיאלית. היא תמיד תאמר לך את האמת אך היא תאמר אותה ממקום אוהב ומכבד, זה הסוד שלה ולכן עטופה במעריצים ואוהדים רבים."

הזוג פסח הכירו במהלך לימודיהם באקדמיה לפלמנקו ״Amor De Dios״ במדריד, ואחד הדברים הניכרים מהזוגיות הצמודה של השניים ברמה המקצועית והרומנטית, הוא הכבוד והספייס שכל אחד נותן לשני או לשנייה.

מה חיבר ביניכם? 

"אבנר", מספרת קרן, "סיפק לי עד היום את המשמעות לכל מה שאנחנו עושים. הוא סוג של מולטי טאלנט ויש בו יכולות לראות ולנתח כמעט כל חוויה, עד הרמה הפילוסופית והעקרונית שלה. אפשר להגיד שאנחנו ממש משלימים האחד את השנייה. אבנר הוא פורץ הדרך הרעיוני ביצירה, ואני היא זאת שהיצירה צריכה לעבוד דרכה, כך אנו מגיעים לדיאלוג עמוק על הפלמנקו, כך אנו יודעים גם לברוח למחוזות מפתיעים ומרתקים, אך במקביל, יודעים לשמור על הטבעיות, הפשטות והכנות שבריקוד."

קשה שלא להיסחף בריקוד של הזוג פסח, הפיזי והמנטלי. האהבה ששוררת ביניהם מורגשת, והקשר העוצמתי משתקף בתקשורת ובהבנה ביניהם. נראה שהקשר הזה לא היה הופך לחזק כל כך לולא הריקוד בו בחרו שניהם, שכן החושניות הקיימת בפלמנקו משרה על הכל אווירה של קסם אמיתי.

במה מיוחד ריקוד הפלמנקו? מדוע הוא כה סוחף ומסקרן?

אבנר: "הייחוד של הפלמנקו הוא הדינמיקה שהוא יוצר בין האמנים או בין החובבנים שמבצעים אותו. יש בו מספר מקצבים שונים ולא שגרתיים שיוצרים קסם בין המבצעים השונים - הרקדן, הזמר והגיטריסט המלווה. ישנה מסגרת של חוקים שדרכם מתקשרים המבצעים ביניהם, ודרכם הם גם שומרים שלכל אחד יהיה מספיק זמן כדי לומר או לבטא את תשוקותיו. החוקים, שלא בהכרח ברורים לקהל, יוצרים מתח וחוסר ודאות שמהפנט את הצופה בעוד שלמבצעים מתחוללת שליטה מלאה במה שהולך לקרות."

קרן: "היום זה כבר קונצנזוס, שלמרות שהפלמנקו נוצר מהשפעות שונות כמו מהמוסיקה הערבית, המרוקאית, ההודית, הנוצרית והיהודית של אותה תקופת תור הזהב בספרד, מי שפיתחו אותו באמת ומי שמפתח עד היום, הם ללא ספק אלה שיודעים לעשות אותו ברמה אחת מעל כולם - הצוענים שבדרום ספרד. נכון שכיום יש יותר ויותר אמנים ויוצרים מצליחים שאינם צוענים, אך גם כשזה בא לידי ביצוע, יש עדיין פער מהותי באופן בו מבצעים הצוענים את הפלמנקו לבין כל השאר."

במה זה בא לידי ביטוי?

"הצוענים עובדים חזק מאוד מהאינטואיציה התנועתית והרגשית, ויוצרים דבר שמאוד קשה לחקותו, אך בהחלט אפשר ללמוד וללמד אותו."

 

כמו צוענים

ההערכה והמשיכה של הזוג לפלמנקו הצועני, התבטאו בהחלטה לצאת לנדודים. לאחר שלוש שנים אינטנסיביות של לימודים באקדמיה במדריד, כשבאמתחתם הופעות רבות עם להקת "פקו מורה" הספרדית והמוערכת, החליטו הזוג פסח שהם "חייבים ללמוד פלמנקו מהצוענים". "זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית עבורנו, מבחינת מימון ולוגיסטיקה", קרן מספרת, אולם בסופו של דבר וממש במקרה הצליחו בני הזוג להשיג את הסכום הדרוש לצאת להרפתקה.

קרן ואבנר פסח. צילום: אורי מחלב

קרן ואבנר פסח. צילום: אורי מחלב

"באוגוסט 1999 התייצבנו באקדמיה של להקת הצוענים הטובה ביותר, "לוס פרוקוס", מספר אבנר. "בפתח הדלת ניצבה, בשונה מהציפיות שלי, אישה יפנית גבוהה וגדולה. 'מה אתה רוצה...', פנתה אלי. 'באתי לדבר עם פרוקה', היא אם המשפחה, עניתי לה. 'בשביל זה קודם תצטרך לדבר איתי', היא אמרה. למזלי, בדיוק נגמר שיעור ופרוקה יצאה החוצה להתאוורר. לא חשבתי פעמיים ופניתי אליה: 'שלום פרוקה. שמי אבנר, אני יהודי שגר בין ירושלים לבית לחם (בקיבוץ רמת רחל). אני מעריץ גדול של אבא שלך, אל פרוקו, ואם לומר את האמת, זוהי התחנה האחרונה שלי! באתי עם בת זוגי ללמוד אצלכם'.

"היפנית מיד התערבה בשיחה ואמרה: 'כסף מדברים איתי לא עם פרוקה'. להפתעתי פרוקה ענתה לה: 'תשאירי אותם לי, אל תתערבי בנוגע אליהם'. הסתבר שהיפנית הייתה בעלת האקדמיה והיה ביניהם הסכם שותפות, אבל משם השותפות שלנו הייתה עם פרוקה בלבד. זו הייתה תחילתה של מערכת יחסים קרובה ומרגשת שלנו, הזוג פסח מישראל לבין ה'פרוקוס'."

הזוג פסח מספרים כי מכאן ואילך הסיפור מתעצם, והם חיו חיים משותפים עם משפחת הצוענים למשך שבע שנים. "עבדנו באקדמיה שלהם על מנת שיהיה כסף", מספר אבנר, "אכלנו ביחד ובילינו ביחד עד השעות הקטנות של הלילה בשיחות. חלק גדול מהחיים המשותפים היה להוציא את הילדים הקטנים מהבית ולקחת אותם לפארקים, סרטים, בילויים. היינו שם לחבק, לקלח, להלביש ולדאוג שיהיו עסוקים."

להקת הפלמנקו רמנגאר. צילום: נטשה שחנס

להקת הפלמנקו רמנגאר. צילום: נטשה שחנס

קרן פסח ולהקת הפלמנקו רמנגאר. צילום: נטשה שחנס

קרן פסח ולהקת הפלמנקו רמנגאר. צילום: נטשה שחנס

"לצערנו, מוקדם מאוד, חווינו איתם תקופת אבל קשה ומתמשכת. אבי המשפחה, 'אל מורנו', נפטר בפתאומיות והשאיר אחריו את פרקיטו בן ה-18, פרוקו בן ה-12, מנואל המכונה 'אל קרפטה' בן השלוש ואלגרייה בת השנתיים. מהרגע שזה קרה, הפכנו לסוג של הורים עבורם."

"הילדים במשפחה נקשרו אלינו מאוד", מספרת קרן. "הם היו קוראים לי 'טטה קרן', שזה כינוי שנותנים ילדי הצוענים לדודה שלהם. התנהגנו ממש כמו משפחה איתם והם איתנו. נוצר מעין קשר רגשי מיוחד מהול בעצב ושמחה גם יחד, ונוצר ביננו לבינם אמון כל כך עמוק שמלווה אותנו עד עצם היום הזה."

מתי ואיך נקשרתם לאל קארפטה?

"אל קרפטה היה ילד שופע אנרגיה גבוהות ונוכחותו הייתה מורגשת תמיד בבית", מספר אבנר. "לאחר מות אביו, המשפחה נכנסה לאבל עמוק והילדים הקטנים נותרו בודדים לצד אמא ואחים גדולים שלא יכולים לתפקד. כאמור, ליווינו את המשפחה לאורך כל שנות האבל, ונוצר בינינו קשר מיוחד מאוד."

"הוא ניחן ביכולת אינטליגנטית מרשימה כילד, מוסיפה קרן, "עם יכולת הבעה מפותחת שהייתה תמיד משאירה את כולנו פעורי פה. הוא היה מצד אחד שובב לא קטן, אך שהיה צריך לקחת פיקוד על משהו, הוא היה מתנהג כגבר לכל דבר."

כיום נחשב "אל קרפטה", שכבר הגיע לגיל 20, למטאור בעולם הפלמנקו. הוא מוגדר כילד פלא והספיק לרקוד במהלך השנים לצד גדולי הזמרים ואמני הפלמנקו הבינלאומיים. "שמרנו עם המשפחה על קשר לאורך השנים והחלטנו לעשות שיתוף פעולה בהופעה מיוחדת ונדירה במוצאי שבת הקרובים", הם מספרים. "מלבד ההופעה, אל קרפטה יעניק סדנת אומן בבית הספר שלנו, רמנגאר, ואנחנו מזמינים את הקהל הרחב להגיע לחוויה חד פעמית."

"כבר בגיל צעיר הבנו שיש כאן כוכב", מספרת קרן, "לא היה אירוע, חתונה, מסיבה או סתם ריקוד ברחוב, שאל קרפטה לא היה מוציא את הקהל מגדרו. הייתה ונשארה בו כריזמה נדירה ויכולת להפתיע את הסובבים, ולא היה ריקוד אחד שהוא לא היה מפתיע במשהו חדש או לא צפוי."

"זיכרון אחד שנחרט בראשי", מוסיף אבנר, "היה כאשר אני וקרפטה, שהיה אז בן שלוש וחצי, ישבנו על מפתן הבית במהלך אחר-צהריים רגוע, כשמוצץ בפיו. לפתע הוא פנה אלי ואמר לי: 'תשיר לי סולאה', שזה מקצב בפלמנקו. מיד שיתפתי עמו פעולה והתחלתי לשיר לו. אני שר ושר והוא לא זז ממקומו. לרגע חשבתי שאולי אני לא שר מספיק טוב כדי שיתחיל לרקוד, ושניה לפני שחדלתי לשיר הוא לפתע נתן קפיצה שלא אשכח לעולם, זרק את המוצץ לרחוב והתחיל לרקוד כשכל פניו הבעה של פלמנקו שלא ניתן ללמוד. הוא פשוט נתן לי שם שיעור לחיים והוא רק בן שלוש וחצי."

אל קרפטה. צילום: Faro Producciones

אל קרפטה. צילום: Faro Producciones

הזוג פסח מספרים שלאחר הולדת ילדם הראשון, ירדן-חואן שהיום בן 13, החליטו לעזוב את הלהקה. הם חזרו לארץ ולאחריו נולדו גם שחר-אלבורדה בת ה-8 וענבר בת ה-5.

"לאחר עשר שנים אינטנסיביות ורוויית פלמנקו, מגיע בכל זאת געגוע לבית ולהורים, שכנראה יש בו ערך אחר שלא ניתן להסבירו בפשטות", אומר אבנר. "הפרידה הייתה כואבת כי לאחר כל כך הרבה שנים בהם התנהגנו ממש כמו משפחה חזרנו לארץ, אולם להפתעתנו הגדולה הקשר רק הלך והעצים. ההגעה של אל קרפטה היא רק מופע אחד של הקשר החזק בינינו, ובני המשפחה, שחלקם נהפכו למאסטרים בינלאומיים בפלמנקו, פוקדים אותנו מידי שנה לביקור בו הם מעבירים סדנת אומן אורח לתלמידים שלנו בישראל וכמובן שוהים בביתנו כאן בארץ, לנופש עמנו. הפעם, זו ההזדמנות שלנו לארח אותנו כאן אצלנו, ולהכניס אותם לתוך המשפחה שלנו."

ההופעה של להקת הפלמנקו 'רמנגאר' המארחת את "אל קרפטה" להופעה אחת בלבד, תתקיים במרכז סוזן דלל בתל-אביב, במוצאי שבת 27.4.19 בשעה 21:00.