לירית בלבן היא מסוג השחקניות שקיבלו מקום של כבוד בלב הקהל הישראלי, עם מגוון דמויות כמו נעמי כפית מ"הבורר" ופזית מ"חברות" בלבן כבר מזמן הפכה לסוג של קאלט. אבל למרות שהיא התבייתה על המשבצת הקומית מסתבר שגם במקרה שלה, כמו אצל קומיקאים אחרים, חוזרת על עצמה תופעת הליצן העצוב. כזה שמכור גם לספרי שואה וחולם לשחק את הדמות הקודרת והטראגית של מקבת.

בלבן נחושה לשבור את האינקובטור של השחקנית הקומית ולאחרונה היא מגלמת עוד ועוד תפקידים דרמטיים חסרי הומור. היא עושה זאת בהצגה הנפלאה של תאטרון חיפה "של מי החיים האלה בכלל?" שם היא מגלמת דמות של אחות קודרת וחסרת הומור, והיא עושה את זה בסדרה החדשה של כאן 11 "תיק נעדר", דרמה בלשית המבוססת על ספריו של הסופר דרור משעני. בסדרה מגלמת השחקנית גננת לא נעימה שהפכה עם השנים והעבודה השוחקת לאדם מר וחסר סבלנות. חוץ מבלבן משתתפים בסדרה שכבר זכתה לשבחי המבקרים, שחקנים כמו מוריס כהן, צחי גראד, אורנה בנאי ועוז זהבי.

את מגלמת ב"תיק נעדר" דמות של גננת קשוחה, כזו ששונה מכל מה שעשית עד עכשיו. איך את ניגשת לעבודה על דמות?

"שאלה טובה. אין לי שיטה קבועה. לפעמים התפקיד ממש יושב לי ומתחבר אליי באופן אינטואיטיבי, ולפעמים אני צריכה לחפור יותר, לשאול המון שאלות,  לברר, וזה פחות קל. ואני לאו דווקא מדברת על התפקידים הדרמטיים. השתתפתי עכשיו בסדרה חדשה של טל פרידמן בתפקיד אורח והייתי צריכה לשחק שם רופאה שמדברת לא ברור. הייתי בטוחה שזה יהיה עבורי הדבר הכי קל בעולם, ופתאום מצאתי שזה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי. אני גם נוטה לפרפקציוניזם, שזה לפעמים בעוכרי קצת אז את אף פעם לא ממש יודעת מראש מה הקושי שיצוץ בתפקיד".

 

לירית בלבן ב"תיק נעדר". צילום באדיבות כאן 11

לירית בלבן ב"תיק נעדר". צילום באדיבות כאן 11

 

בזמן האחרון נראה שאת נמשכת יותר ויותר לתפקידים דרמטיים, הקלישאה שאומרת שכל הליצנים הם עצובים תקפה גם לגבייך?

"אני חושבת שהליצנית תמיד הייתה בי בתור ילדה או נערה. זה קצת מתקהה עם השנים אבל עד היום הצד הזה של לראות דברים, גם קשים, בהומור, קיים אצלי. יחד עם זה יש בי וואחד צד נוגה וכבד. אני נוטה לאהוב גם בתאטרון או בקולנוע דברים יותר קשים וכואבים. אני מכורה לסרטי שואה למשל, זה יותר מדבר אליי מלראות קומדיות למשל. אבל שוב כנראה שיש בי את שני הצדדים, ושלא יובן לא נכון, להצחיק זה הדבר הכי מרומם נפש עלי אדמות. אני עובדת עכשיו על מופע סטנדאפ, שזה הדבר הכי קשה, מייסר וכיפי שחוויתי בחיים. זה ממש סבל מהול בהנאה צרופה. וזה מסע ארוך. אני מקווה שבסופו גם יהיה לי מופע משלי, כרגע אני בודקת חומרים על במות סטנדאפ שונות וזה תענוג. אני לומדת המון".      

איך הייתה נראית הילדות שלך? איך היא השפיעה על הבחירות שלך?

"גדלתי במשפחה שהייתה באותה תקופה מאוד לא שגרתית. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת ארבע, ואחי בן שנתיים וחצי, זה היה לא קל מהרבה בחינות אבל בסך הכל הייתה לי ילדות מאושרת. היום כשאני אמא, אני מסתכלת על איך ומה שאמא שלי ז"ל עשתה כדי לגדל אותנו, ולפעמים אני לא מבינה איך היא הצליחה לעשות את מה שעשתה בתנאים שהיו לה ובקשיים שהיו לה. אני ממש מעריצה אותה ומלאת צער לפעמים על כך שלא ידעתי מספיק להודות לה על זה. אני חושבת שמבחינת ההומור מאוד הושפעתי מהצד של אבא שלי, עד היום הוא מודל לגאווה מבחינתי. הוא האיש הכי חכם שאני מכירה ועד היום אני שואלת קודם אותו מה הוא חושב על דברים מסוימים. ככה זה כשיש לך אבא שהוא פרופסור לפילוסופיה".

את משחקת כמעט בכל הפקת מקור ובכל זאת לא הפכת ל"טאלנט" לכוכבת, את רוצה את זה בכלל?

"אף פעם לא הבנתי את משמעות המושג 'טאלנט'. אני לא טאלנט, אני שחקנית. מהבחינה הזו אני לא טאלנט אבל מבחינת אהבת הקהל, ברחוב, אני מרגישה ש'חברות' גרמה לאנשים מאוד להגיב אליי ברחוב, וזה לא מובן מאליו אף פעם. זה מאוד מחמיא ומחמם את הלב. אני לא מהשחקניות שתראי בפרמיירות ובהשקות, זה ממש קשה לי. הצד הזה קשה לי ממש ואני עושה את זה רק כשזה משהו שלי ואני ממש חייבת. גם העבודה באינסטגרם זה משהו שאני עדיין לא מצליחה להתרגל אליו. אני רואה לפעמים שחקנים שממש עובדים קשה באינסטגרם, וזה גורם שיווקי מדהים אבל אני עוד חלשה בזה".

היום בעקבות תנועת metoo, יש יותר ויותר שחקניות שקמות ומעידות על הטרדות מיניות שעברו. גם את עברת הטרדה כזו במהלך הקריירה שלך?

"בסטנדאפ שלי יש לי בלוק שלם על זה שעדיין לא הטרידו אותי מינית, וזה ממש מבאס. זה כבר נהיה קצת 'לא נעים' להגיד שלא הטרידו אותי. כאילו, מה? אף אחד לא מצא לנכון להטריד אותי? מה, אני לא ראויה להטרדה? כל זה בהומור כמובן. אני מאוד מברכת על כל השינוי הזה, במיוחד בתעשיית הבידור, שם הנושא הזה היה פרוץ מאוד. כמובן שגם אני חוויתי פה ושם אנרגיות כאלה. אני גם תמימה מאוד, ולפעמים עד שאני מבינה שזה מה שהיה עובר חודש. אבל הרבה פעמים אני גם משדרת 'אל תתקרבו אליי' אז לשמחתי לא קרו לי דברים קשים".

מה השאיפה שלך? מה התפקיד הבא שהיית רוצה לעשות?

"אין תפקיד ספציפי, חוץ ממקבת עצמו, שאני יכולה להגיד שאני חולמת לעשות דווקא אותו. אני רוצה ושואפת לעשות תפקידים מעניינים שיש בהם בשר, שהם מורכבים ויאתגרו אותי. לא כל יום אני מקבלת כזה תפקיד אבל אני מסתכלת על כל תפקיד כמשהו מאתגר ומאמינה שזה אכן כך. גם בתפקידים יותר" שטוחים" אפשר 'להתאתגר' אבל כן, תמיד אשמח לתפקיד שיהיה מעניין כמובן ולא משנה אם זה תפקיד קומי או דרמטי. לאחרונה יצא לי לקבל שני תפקידים שהם פחות קומיים. גם ב'של מי החיים?' וגם ב'תיק נעדר' ואני מאוד שמחה על זה. זו לא פעם ראשונה אבל הנטייה היא לתת לי תפקידים קומיים. אני שחקנית שיכולה לשחק גם וגם. יש בי את שני הצדדים ולמה לא בעצם? זו עבודתו של השחקן, שהוא נדרש פעם להביא צד כזה ופעם כזה. וזה מה שיפה במקצוע שלי וזאת הסיבה שאני כל כך אוהבת לשחק".

**"תיק נעדר" משודרת בכאן 11 ובכאן דיגיטל בימי ראשון בשעה 22:05