אם תשאלו את ג'וי ריגר, אחת מהשחקניות הכי עסוקות בישראל, התפקיד הבא שהיא רוצה הוא תפקיד של בחורה בת גילה, בת 25, שבדיוק סיימה טיול אחרי צבא ומתמקדת בעיקר בבילויים ובבטן גב. למרות שהיא שמחה על מה שהשיגה, כן חסרה לה קצת ילדות ונעורים כשהיא מבלה ערב ערב על הבמות ובבקרים נמצאת באודישנים וצילומים. אבל ג'וי לא מתלוננת יותר מידי, טוב לה היכן שהיא נמצאת. והיא מקרינה זאת החוצה.

בימים אלה מככבת ריגר בהצגה חדשה בקאמרי, "אוליאנה", לצידו של דן שפירא ובבימויה של שרה פון שוורצה. ההצגה מתארת שלושה מפגשים טעונים בין פרופסור, שעתידו מובטח, לבין סטודנטית נכשלת. הצעה גורלית אחת בעקבות ציון נמוך אחד מערערת את גבולות המותר והאסור, ומאפשרת קרקע פורייה לסימני שאלה בתחום ההטרדה המינית והגבול בין השימוש הלגיטימי בסמכות לבין ניצול יחסי מרות.

המחזה המרתק והטעון, נכתב ב-1992 ע"י דיוויד מאמט ומתכתב עם סיפור התלונה של אניטה היל נגד המועמד לבית המשפט העליון דאז, קלרנס תומס, תלונה אשר עוררה עניין ציבורי רב והיוותה נקודת מפנה ביחס להטרדות מיניות במקום העבודה.

"אני לא בחרתי את התפקיד אמנם אבל מאוד רציתי לקבל אותו". אומרת ריגר. "היה נראה לי שאני יכולה להתאים לדמות מבחינת הרגישות והחמלה שלה. שרה פון שוורצה שביימה את ההצגה ממש רצתה לדבר על המפגש הזה בין גבר לאישה, בין מורה לתלמידה בני שני מעמדות שונים. היא  רצתה לדבר על זה מבלי לשפוט את הבחורה ולא לחשוב שהיא עושה לו איזושהי מניפולציה ולתת לקהל להתחבר. מהמחזה ברור שהבחורה אשמה, ושרה ואני רצינו להראות מצב מורכב שהתחום בו הוא אפור".

ג'וי ריגר ודן שפירא ב"אוליאנה". צילום: אור דנון

ג'וי ריגר ודן שפירא ב"אוליאנה". צילום: אור דנון

מה בחייך הכין אותך לתפקיד כזה?

"אני משחקת מגיל מאוד צעיר אז יש לי כבר ניסיון בלעבוד עם אנשים מבוגרים ממני".

הרגשת לפעמים שמסתכלים עליך מגבוה, כאילו את "ילדונת" שלא יודעת מה טוב בשבילה?

"לצערי הרבה פעמים. גם בתלמה ילין בלימודי המשחק וגם כששיחקתי בסרטים ובתיאטרון. הרבה פעמים נתקלתי במבוגרים ממני שחשבו שאני 'לא מבינה' או 'לא יודעת' אבל לא הרגשתי שזה עבר את הגבול ".

את משחקת מגיל מאוד צעיר, זה לא שוחק?

"לא. אני מרגישה שעם כל תפקיד אני מתחדשת. אני עושה תפקידים שונים זה מזה ועוברת בין הז'אנרים - מתיאטרון לטלוויזיה ומשם לקולנוע, ועובדת עם במאים שונים ומשתדלת לא לעשות דברים שלא מעניינים אותי".

איזה תפקידים "לא מעניינים מבחינתך? תפקידים יותר מסחריים? פרסומות?

"לאו דווקא.  גם אם יש פרסומת אבל היא מעניינת אותי, אעשה. השאלה היא רק אם אני מפתחת את עצמי בתפקיד ולא הולכת אחורה. גם  אם זה תפקיד קטן שאני רוצה ומעניין אותי  לעשות עם הבמאי אז אעשה את זה. בהצגה 'ציד המכשפות' למשל, גלעד קמחי שמביים אותה הוציא ממני הרבה דברים ולימד אותי איך לעבוד עם הגוף שלי ואיך לעבוד עם להקה ולביים".

מהן הדמויות שאת מוצאת בהם עניין?

"אני חושבת שלאט לאט אני חותרת לשחק נשים בוגרות ופחות נערות, אני חושבת שהבנתי את המקום הזה ורוצה ללכת יותר קדימה, לדמויות יותר קרובות לגיל שלי".

התחלת להופיע כבר בגיל 7, בדיעבד היית מתחילה לשחק בגיל צעיר כזה?

"לא הייתי משנה דבר ממה שעברתי גם אם היה קשה ומאתגר. זה בנה אותי והפך אותי להיות מי שאני. אני כן מרגישה שפספסתי הרבה בילדות, הרבה בר מצוות- בנות מצווה של בנות גילי, כי היו לי הצגות אבל זה כן הביא אותי למקום שאני נמצאת בו היום".

היית רוצה לבלות יותר עם בני גילך?

"כן. יש לי חברים, אבל את רוב החברים שלי הכרתי  במקום העבודה, והם מן הסתם שחקנים".

את מרגישה בוגרת לגילך?

"לפעמים כן. כשאני צריכה ללכת לישון מוקדם כי יש הצגה או צילומים או לשמור על אורח חיים בריא, על משקל ועל הפנים שלי, או כשאני מרגישה שאני עובדת יותר מדי ואין לי חופש".

מה עם להשתטות קצת?

"היה בא לי טיול אחרי צבא שלא עשיתי. בא לי להיות בחופש, סוג של בטן-גב, לא להיות מכורה לעבודה".

ג'וי ריגר

ג'וי ריגר. צילום: ינאי יחיאל

יש בך צד מאוד נשי וגם גברי, גם ילדותי וגם בוגר, את רואה בניגודיות הזו עומק או בלבול?

"זו שאלה לא קלה, אני חושבת שאף אחד לא יודע אם האופי שלו נובע מבשלות או שזה שלב שהוא עובר. אני  מניחה שלהיות מי שאני כרגע זו התשובה. יכול להיות שעם הזמן אתחבר יותר לצד הגברי או לזה הנשי או שאשאר עם הסתירה הזו לעד .לפעמים זה מבלבל, ולפעמים זה גם כיף. בעיקר כיף שאני מקבלת מגוון תפקידים, ושאני יכולה לבחון את כל צבעי הקשת. זה לא כיף כשאני רוצה לבלות וצריכה לעבוד, זה תמיד נוגע  בנקודות האלה, בין להיות ילדה ללהיות מבוגרת".

בזכות הבגרות הזאת את גם יודעת להגיד מה את רוצה ולשים גבולות. כשהיית בזוגיות עם מורן רוזנבלט למשל, הצלחת לשמור על פרטיות בניגוד לאחרים מהתחום שלא מצליחים לעשות את זה.

"אני לא שומרת או מתאמצת בשביל זה. אני פשוט חושבת שהחיים שלי הם לא כאלה מעניינים כדי להיכנס אליהם. לא חושבת שיש לי חיים צהובים. אמנם אני שחקנית אבל אין יותר מדי לספר".

גם היציאה שלך מהארון לא לוותה בהרבה רעש, איך הצלחת לעשות את זה?

"פשוט לא עשיתי מזה אישיו ואם הבן אדם לא עושה אישיו אז זה לא דורש תגובה. אין  מה להכביר במילים".

אבל אנחנו חיים בעידן שבו כל מערכת זוגית על הסט מיוחצנת עד דק. ניסו לרתום אותך למסעות כאלה?

"לא. אני לא במקום של להגיע לפתיחות וסגירות וכאלה. לא פונים אלי אפילו".

ג'וי ריגר. צילום: סלי בן אריה

ג'וי ריגר. צילום: סלי בן אריה

מוקדם יותר השנה מישהו צילם אותך בעירום בעודך משחקת בהצגה "אל נקמות" מה הייתה הרגשה?

"היה לי קשה בעיקר העובדה שהמצלמת הייתה בחורה. בדיעבד הבנו שזו בחורה עם בעיות וכולנו חמלנו עליה. כל הסיטואציה הייתה שונה ממה שתואר בכמה מקומות. הרגשתי לבד וכעסתי, זו חדירה לפרטיות. זה כאב לי אבל הרגשתי מחוזקת כשהבנתי שהקאסט איתי ותומך בי. אני גאה במה שאני עושה בהצגה וכמובן שאני מצפה שיכבדו את זה".

למה היה לך כל כך קשה שזו בחורה שצילמה ולא גבר?

"אם זה היה לי גבר, אז זה היה מתחבר לי בראש. אני רואה ב-metoo מאבק שבו נשים צועדות קדימה למען נשים אחרות, וכשזו אישה שעושה דבר כזה, שבטח לא הייתה רוצה שיעשו לה מה שעשתה לי, זה קצת יותר קשה לעיכול. יותר קל לי להתייחס למי ששונה ממני. אבל שוב זו הייתה אישה עם בעיות, אז אני לא רוצה להכביר במילים".

ואם בקמפיין מי טו עסקינן, את עצמך עברת הטרדה מינית?

"מעולם לא. לא נכנסתי לזה. אני מתחברת לקמפיין בעיקר ממקום של תמיכה וחיבוק ואני אמשיך לעשות ולדבר על זה כדי לעורר את המודעות. תמיד הרגשתי שהוא מתקיים באיזה אופן, ועכשיו הוא בשיא תפארתו וזה מדהים אותי. בעיקר מעוררות בי הערצה נשים שמדברות, בעיקר הנשים בהוליווד שעשו יד אחת נגד הארווי ווינסטיין זה היה מדהים".

זו פעם ראשונה שאת מופיעה בעירום?

"על הבמה כן. אני מאוד  סומכת על הבמאי איתי טיראן, ומבחינתי לכל דבר שהוא היה אומר יש משמעות חיובית ונכונה למחזה, ואני הולכת איתו".

אז מה המטרה הבאה? חו"ל?

"אין לי ממש מטרה קונקרטית כמו שבא לי להמשיך לעשות מה שאני אוהבת ומאותגרת ממנו, ולאהוב את מה שאני עושה עוד ועוד. אם חו"ל יבוא בדרך זה יהיה כיף אבל זו לא מטרה קונקרטית. פשוט בא לי להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת. להמשיך לעבוד, לספר סיפורים, להצחיק אנשים".