כבר לא עולם של גברים: המאיירת רותו מודן מספרת על המהפך בעולם הקומיקס
המאיירות רותו מודן ובתיה קולטון פותחות את הארכיון שלהן לסוף שבוע אחד בלבד. לרגל המאורע המרגש, רותי זוארץ שוחחה עם מודן על האובססיה לקומיקס ועל ההשתלטות הנשית על התחום
חמש שנים עברו מאז שרותו מודן פתחה בפעם האחרונה את ארכיון היצירות שלה לציבור והציעה הדפסים בבחירה אישית. לאחר ההצלחה של אותו אירוע, בו הודפסו מאות עבודות של המאיירת, רותו חוזרת והפעם בשיתוף עם האמנית בתיה קולטון. באירוע, שייערך יומיים שלמים (13-14/9) בבית ההדפסות "רע-בית מלאכה לצילום", יוכל הקהל לעיין ולבחור הדפסות מתוך שלל האיורים של השתיים לאורך השנים - מספרי ילדים דרך ספרי קומיקס למבוגרים ואיורי עיתונות ועד לאיורים שקישטו מוצרים, כמו לוחות שנה וקופסאות שוקולד של רשת 'מקס ברנר'.
מודן עטורת הפרסים בארץ ובחו"ל, אחראית לכמה מהדמויות האהובות ביותר על כל חובב קומיקס. לדבריה, החלק האהוב עליה בביוגרפיה שלה הוא הקמת ״אקטוס״-הוצאת קומיקס עצמאית, שנולדה ב-1995 בשיתוף עם קולטון, ירמי פינקוס, איציק רנרט ומירה פרידמן. "במשך 12 שנה עבדנו ביחד כקבוצה, כתבנו, ציירנו והוצאנו לאור קומיקס שלנו והפצנו אותו בארץ וברחבי העולם. יוזמה, העבודה על חומרים שלנו, בלי לקוח, ובעיקר שיתוף הפעולה לימדו אותי וקידמו אותי מבחינה אמנותית ומקצועית יותר מכל דבר שעשיתי".
מאיפה צץ רעיון פתיחת הארכיון להדפסים?
"עבדתי עם רע, שמדפיס עבודות לאמנים לתערוכות, והתפעלתי מאיכות ההדפסות שלו. חשבתי שיהיה נחמד למכור הדפסים. אבל כשבאתי לבחור מה להדפיס מכל העבודות שלי, התקשיתי לבחור. לא ידעתי מה הקהל יאהב יותר או פחות. כך נולד הרעיון לא להדפיס כלום מראש. להציג פשוט את הספרים ואת האיורים ושאנשים יבחרו מה שבא להם ורע ידפיס על המקום. אני אוהבת את האפשרות לתת לאנשים בדיוק את האיור שהם הכי התחברו אליו ולא להחליט בשבילם".
מדוע החלטת לחזור על כך שוב?
"עברו חמש שנים, נוספו עוד ספרים ואיורים לתיק העבודות שלי, והפעם מצטרפת אלי בתיה קולטון שיש לה ערמות של ספרים ואיורים יפיפיים משל עצמה, כך שההיצע יותר מהוכפל".
מה סוד החיבור בינך לבתיה קולטון?
"בתיה ואני חברות וסוג של שותפות כבר עשרים וחמש שנה. בתיה היא חברה נפלאה ובעיני מאיירת ספרי הילדים הטובה בארץ. היא עוזרת לי המון, גם בעבודה וגם בחיים. התחלנו לשתף פעולה ב'אקטוס', אבל גם אחרי שהקבוצה התפרקה, ב-2010, המשכנו לעבוד ביחד, גם על פרויקטים משותפים וגם כתמיכה ועזרה בפרויקטים אחת של השנייה. אני מראה לה כל איור שלי לפני שהוא מתפרסם. אני יודעת שממנה אשמע תמיד עצה או ביקורת בונה. וגם אני מעין 'שותפה חיצונית' לכל פרויקט שלה. בשנתיים האחרונות אנחנו חולקות סטודיו. כל אחת עובדת על הפרויקטים שלה וגם מציצה על אלו של השנייה. כך שמכירה משותפת הוא מהלך טבעי ומשמח ביותר בשביל שתינו".
האם אומני קומיקס מתייעצים זה עם זה?
"ברור וכל הזמן. כמו בכל תחום, תמיד יש רצון וצורך להתעדכן, לפתור בעיות, לקבל השראה וסתם לפטפט על מה שמעניין אותנו ולא מעניין אחרים. עם אמן קומיקס אני יכולה לנהל שיחה של שעתיים על משמעות הרווח בין הפריימים בלי שנשתעמם".
מה קורה בעולם הקומיקס בארץ ובעולם?
"בעשרים השנה האחרונות הקומיקס עבר מהפיכה ממש. מאז 'מאוס' של ארט ספיגלמן, הוא קיבל לגיטימציה כמדיום ספרותי ואמנותי, נכנסו תכנים מעבר לגיבורי העל והקריקטורות: אוטוביוגרפיות, רומנים, עיון ואפילו שירה. השוק והקהל התרחבו מאוד. עוד שנוי שבעיני משמעותי ביותר: יש היום הרבה יותר נשים בתחום, שהיה עד שנות ה-90 ברובו הגדול גברי. זה נכון גם על הקוראים/קוראות וגם לגבי היוצרים/יוצרות וזה מאוד משמח. אמנם זה נכון בעיקר בחו"ל, אבל גם בארץ קורה אותו תהליך - קצת יותר לאט. הוצאות ספרים מוציאות לאור ספרי קומיקס, יש הרבה אמנים חדשים ואירועים סביב קומיקס וגם - מה שהכי משמח - הקהל הולך וגדל והוא מכל הסוגים והגילאים והמינים".
האם יש קשר בין הפופולאריות ההולכת וגדלה של הקומיקס לעידן המסכים?
"נראה שכרגע כן. מכירות הקומיקס בעולם הן בעלייה מתמדת. יתכן שזה קשור לתרבות העכשווית, שהיא יותר ויותר ויזואלית. אנשים התרגלו לצרוך מידע ויזואלי ולא רק טקסטואלי. ואולי גם בגלל שקומיקס הוא תחום יחסית חדש ועוד לא הגיע למיצוי כמו מדיומים אחרים - יותר קל לחדש בקומיקס ולמצוא קהלים חדשים מאשר באמנויות אחרות יותר ותיקות".
מתי הבנת שאת אשת קומיקס?
"ציירתי סיפורי קומיקס כבר מגיל חמש. הייתי מכתיבה לאמא שלי את הטקסט בבלונים. אחר כך קצת התרחקתי מקומיקס. זו היתה בעיה של היצע בעיקר - בארץ כמעט לא היה קומיקס, למעט בעיתוני ילדים ובחדר הקבלה של רופא השיניים שלי. רוב הקומיקס שנתקלתי בו עסק בגיבורי על, שאותי בתור בת לא ממש עינינו. המשכתי לכתוב ולצייר אבל לא חשבתי שאהיה קומיקסאית עד שהגעתי לבצלאל. מישל קישקה פתח אז את קורס הקומיקס הראשון באקדמיה בארץ. עד סוף השיעור הראשון כבר החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".
מה נותן לך השראה?
"המון דברים: קומיקסים של יוצרים אחרים, תערוכות, ספרים, קולנוע, שיטוטים באינטרנט ובעיקר אנשים. הסופר והמאייר ירמי פינקוס שהוא חבר ושותף לדרך, בתיה, אחותי הקטנה דנה - הם האנשים המשפיעים עלי ביותר מבחינה אמנותית".
מה, לדעתך, עזר לך להצליח?
"אני לא חושבת שיש כאן סוד ואם יש, אני לא יודעת מה הוא. אני כותבת ומציירת כמו שיוצא וכמו שמתחשק לי. זה אף פעם לא מאה אחוז בחירה אינטלקטואלית, אלא שילוב של מה שמעניין אותי, מה שאני מסוגלת לעשות ועוד מרכיב לא מדיד ומסתורי שגורם לי להסתכל על האיור שהוא גמור ולשאול: זה שלי? אני עשיתי את זה?".
מה ההדפס החביב עליך?
"אחרי 30 שנות איור, קשה להגיד. בתיה ואני החלטנו לא להציג למכירה איורים שאנחנו לא מרוצות מהם. אנחנו מציעות רק את האיורים שאנחנו אוהבות. ובכל זאת, תהיה בחירה של יותר מ-1,300 איורים במכירה".
איך היתה החוויה בפעם הראשונה כשפתחתם בארכיון, מה היו התגובות?
"זו היתה חוויה נהדרת. באו מאות אנשים. היה תענוג לפגוש את הקהל באופן אישי ולחתום על כל עבודה. מאיירים וקומיקסאים בדרך כלל לא פוגשים את הקהל שלהם, בטח לא אחד לאחד. איור זו מלאכה שנעשית בבדידות. כך שהמפגש עם האנשים היה מרגש מאוד".