מופעי סטנדאפ משותפים בהם מתאחדים שני סטנדאפיסטים ידועים כבר הפכו לסוג של טרנד. במקרים מסוימים המופע מתבסס על מכנה משותף שמאחד בין שני הקומיקאים, ולעיתים הוא נעדר. במופע החדש של הדר לוי ודודו ארז שרץ בימים אלה ברחבי הארץ, החיבור הוא הכי טבעי שיש כי שניהם בעיצומה של ההישרדות הבלתי אפשרית של חיי זוגיות וילדים. לוי, אמא טרייה ועייפה שרק רוצה לישון, וארז, גרוש פעמיים שחי כרגע עם בת זוג וילד ראשון, זועקים גוואלד בכנות רצחנית, מדברים על הכל, בעיקר על דברים שלא אומרים, כשמעל לכל מרחפת השאלה – מה עושים כשהעצמי נמחץ תחת גלגלי המקובלות החברתיות. בראיון ראשון על המופע הם מנסים להסביר למה החליטו להתאחד דווקא בשלב הזה של חייהם.

איך הכרתם, מתי התחברתם, ולמה בעצם?

דודו: "הכרתי את הדר בתוכנית 'מהדורה מוגבלת' בביפ אותה הנחיתי לסירוגין עם אפרת אברמוב המצוינת. הדר הייתה פאנליסטית קומית מצחיקה מאוד ושועלת קרבות ותיקה בתחום הסטנדאפ, ואני חושב שבאיזשהו מקום היא אחד האנשים שעשו לי חשק לנסות את מזלי על הבמות ולעשות סטנדאפ בעצמי. ברור שלא מדובר במזל, אלא בעבודה קשה, ובכל זאת. הדר מצחיקה אותי, ומבחינתי זה הכי חשוב. בנוסף, אני חושב ששנינו לא לוקחים את עצמנו ברצינות, שנינו נהנים להיות אנדרדוגים, ובמקביל שנינו נהנים להגשים את החלום שלנו - להיות קומיקאים".

הדר: "החיבור ביני ובין דודו אכן התחיל במסדרונות ערוץ ביפ ז"ל. את דודו אהבתי מההתחלה, יש בו משהו לא נורמלי, מצחיק, מופרע ואמיתי. התחברנו כי שנינו אוהבים להגיד את הסאבטקסט בכל סיטואציה. דודו פשוט יותר מחושב מבחוץ ואני יותר חברמנית אבל שנינו מצחיקים מאותו המקום. נדמה לי שגם ההיסטוריה שלנו חיברה בינינו. יש בילדות שלנו קווים משותפים, הוא מנתניה ואני מבית שאן, ילדים למשפחות מזרחיות מסורתיות, ושנינו עשינו שיפט לעיר הגדולה. אני בניגוד אליו תמיד ידעתי שאני רוצה להיות על במה, למדתי תאטרון והמשכתי בקומדיה. דודו עשה שינוי באמצע החיים מלהיות שוטר ועורך דין ללהיות מצחיקן ומבחוץ זה נראה מעבר משוגע שהערצתי אותו על כך".

הדר לוי. צילום: זוהר שטרית

הדר לוי. צילום: זוהר שטרית


במופע את מצטיירת כאמא ממורמרת, וגם אתה דודו מתייחס אל עצמך כגרוש פעמיים וממורמר, מה המפלט?

הדר: "מהו המפלט? המפלט הוא היצירה. ובמקרה שלי הקומדיה. הסטנדאפ הוא האלוהים שלי, שם אני מתפרקת ומתפללת, שם אני חזקה וחלשה, ושם אני פורקת את כל המתח של החיים. לעיתים זה יוצר מצג של 'ממורמרת' אבל אני לא מרגישה ככה. אני מרגישה שהסטנדאפ הוא מנה מזוקקת של דעות ורגשות וכשאתה פורק מתחים זה נראה מירמור. ההומור הכי טוב, שלי לפחות, מגיע מתוך מצוקה. שם אני הכי מצחיקה. בחיים האמיתיים אני גם רגישה וגם מכינה שניצלים ומשעממת ומעניינת והכל כמו כל בן אדם".

דודו: "אני לא באמת ממורמר, אני מחפש ומוצא אבסורדים בחיים, ובינינו, יש הרבה. החיים בכלל הם אבסורד, ובסוף מתים, שזה בכלל אבסורד. אני חושב שהבמה היא מקום שבו אנחנו מיטהרים. עושים תשליך של כל מה שבא לנו להוציא מעצמנו החוצה וכך מתנקים. על הדרך אנחנו גורמים לאנשים ששומעים אותנו לעבור תהליך דומה. משהו בתהליך של לעמוד מול קהל ולדבר על כישלונות ובעיות גורם לך לעבור חוויה מזככת, לך וגם לקהל. ובכלל, נקודת המבט שלך על העולם כקומיקאי היא זו שמצילה אותך. היא זו שבזכותה אתה מסתכל על דברים אחרת, ובצורה מגוחכת ואבסורדית. אתה בעצם קצת לועג לעצמך ולמצב שלך, בכל שלב ובכל מצב. מתבונן מהצד".

אז מה בעצם המצב האידיאלי? להיות רווק? אתם חושבים שמוסד הנישואים פשט את הרגל?

דודו: "אני הייתי נשוי פעמיים, זה לא ממש עבד. מבחינתי מדובר בשני פיילוטים שנכשלו, ואז ויתרתי על הפורמט. עברתי לפורמט אחר שלשמחתי כן עובד לי. אני חי עם בת זוג ותינוק חמוד, וכיף לי. אני לא חושב שכולם צריכים לפעול כמוני, ואני לא מנהיג התקוממות עממית נגד מוסד הנישואין. אני משער שמדובר בהתאמה של המסגרת החוקית הזו ופרוצדורה לאנשים, ויש כאלה שנהנים מזה - אז כמו שאומרים אצלנו - בכיף!. הסטטיסטיקה לא מוכיחה שזה באמת עובד, אבל מדוע לפגוע בתעשיית החתונות המשגשגת? במיוחד כשגם אני פה ושם מחתן זוגות".

הדר: "המופע שלי נושם כל הזמן. כשהייתי רווקה דיברתי על זה וכשאני נשואה אני מדברת על זה. כל סטטוס מביא איתו מצוקות ויתרונות. כרגע המקום שאני נמצאת הוא הכי נכון לי. זוגיות היא משא לב, אתה עובד כל חייך כדי למצוא אהבה וכשיש לך אותה היא משימה מורכבת. הרבה פעמים זה נראה מיושן. מה עכשיו שני אנשים בתוך בית? מה עכשיו להפיל על בן אדם אחד את כל הרצונות שלי? זה 2019, יש אלף כיוונים אחרים. אבל כשזה עובד זה הפתרון המושלם, בשבילי לפחות, אני חייבת קרקע כדי לעוף".

דודו ארז. צילום אסף פורמן

דודו ארז. צילום: אסף פורמן

אתם חושבים שכולם עוברים את זה?

דודו: "בדיחות בסטנדאפ מבוססות על חוויות שאנשים יכולים להזדהות איתן, בין אם זה קרה לכולנו ובין אם אפשר לדמיין את עצמך בסיטואציה. בסופו של דבר, אתה מגלה שכולנו עוברים חוויות דומות, סובלים מאותן בעיות, מתמודדים עם אותם עניינים, והחיים שלנו הם החיים של כולנו. נקודת המבט שלנו היא שונה, אבל אם היא מספיק מצחיקה, אנשים ישמחו להזדהות איתה".

הדר: "מה שעובר עליי עובר על כולם. ללא ספק. ההבדל היחידי הוא שיש לי עוד עין. אני מתבוננת מבחוץ על כל החיים ועל כל רגע. אני תמיד רואה סיפור ולכן גם תמיד קורים לי סיפורים. למשל הייתי בסיני עכשיו וניהלתי שיחה עד כמה זה מקום מדהים לילדים ואיך הילדים רצים פה בחופשיות ואיזה יופי ואז ראיתי את אור קופץ על איזה קרש וצרחתי עליו 'בוא הנה! לא לקפוץ שם! יש שם קרשים'. מיד צחקתי כי הבנתי את האבסורד ואת הפאנצ'. לראות את הסיפור מבחוץ זה מתנת אל מצד אחד ומצד שני גיהינום עלי אדמות".

להיות סטאנדאפיסט גבר שונה מלהיות סטאנדאפיסטית אישה?

דודו: "אני הייתי רק סטנדאפיסט גבר, אז קשה לי להשוות".

הדר: "להיות אישה זה שונה. לא משנה במה את עוסקת. הנשיות והמעמד שלנו מעסיקים אותי המון, גם במופע שלי וגם בחיים בכלל. הייתי שמחה שנגיע לשוויון זכויות ובעיקר קודם שתהיה חמלה וסולידריות. הלב שלי נשבר מרציחות של נשים, מהטרדות מיניות ומעבירות מין. אני מרגישה שנשים וילדים הם עדיין אוכלוסייה מופקרת ומוחלשת וזה כואב לי בעצמות. לפעמים לפני שאני עולה לבמה אני אומרת לעצמי 'תהיי גאה זה לא מובן מאליו'. אני מקווה שאיפשהו אני עושה איזה שינוי, שילדה שרואה אותי יודעת שהיא יכולה לפתוח את הפה. שהיא יכולה להצחיק".

הדר לוי. צילום: זוהר שטרית

הדר לוי. צילום: זוהר שטרית


עוד דבר שמשותף לקטעים של שניכם הוא הירידה לחיי הקרובים אליכם. איך חיים עם סביבה שאתם לועגים לה עד כלות?

הדר: "אין ספק שכל משפחתי וחבריי יודעים שהם דמויות משנה במופע שלי. אמא שלי, אבא שלי, יוסי בעלי, אור הבן שלנו, כולם חלק מה'הצחקה' והם מקבלים את זה בגבורה ובגאווה. אני יודעת שזה לא קל אבל צריך לעשות את ההפרדה, זה לא באמת הם, זה זיקוק של דמות לטובת הקומדיה. מה גם שעל עצמי אני יורדת הכי חזק אז אין מה לדאוג, אבל בהחלט יש פה התמודדות".

דודו: "הם מתייחסים לזה כעבודה לכל דבר אבל מנסים לעזור. לפעמים בארוחות משפחתיות מישהו מספר סיפור, ואז הוא אומר לי 'אתה יכול לקחת את זה לסטנדאפ שלך'. כשאני מספר סיפורים מהילדות שלי על אמא שלי למשל והיא רואה את זה בטלוויזיה, היא בדרך כלל אומרת לי 'אני לא זוכרת שזה קרה, אבל העיקר שזה מצחיק את הקהל'. בדומה להדר, חשוב לי לומר שאני לועג לעצמי בדיוק כמו שאני לועג לסביבה, וזה הקטע בלהיות קומיקאי -  אנחנו צוחקים על החיים מבחוץ, ותוך כדי חיים אותם".