רמי אטר, 61, אומן ופסל ישראלי ותיק ומפורסם מפסל בברזל, לעיתים עם נגיעות פליז, בטכניקות שפיתח בעצמו במאמץ להוסיף רבדים ליצירתו. פסליו  מתאפיינים בשימוש בתנועה ובחלל, ונוצרים מתוך שפה שגבולותיה אינם ברורים, באמצעותה מוזמן הצופה לפרש את הדיאלוג בין הגשמי לנראה לעין ובין החלל החסר הנוצר בתוכו.

"יש ימים שאני מגיע לסטודיו ומתחיל לעבוד על פסל כאילו אני אחוז דיבוק - אני מתחיל לכופף את הברזל, חותך אותו, מחמם אותו, מעצב אותו.

יש ימים שבהם אני פשוט בא, יושב ומסתכל על הפסל, ואני יכול לשבת שעות ולהתווכח איתו בתוך הראש שלי.

הפסלים שלי מראים תנועה, הם תנועה, הם מדברים על תנועה. אני אף פעם לא חושב על זה כשאני מכין אותם, הם פשוט נוצרים עם התנועה הזו.

אני רוצה להביא משהו גולמי, בסיסי, שנכון לכולנו.

ההשראה שלי היא מהסובבים אותי.הדברים שאני רואה, דברים שקורים, מהבפנים שלי, מהפחדים שלי."

 

דבר האוצרת:

"התחושה העולה מכל אחת מעבודותיו המופשטות של רמי אטר כפולה, רגע אחד נופלים בשביו של הברזל המוצק, הכבד והנוכח, וברגע אחר נראה כי הצורות הגולמיות נעדרות קיום של ממש ועוד מעט קט ייאבדו את נוכחותן הפיזית ויהיו כלא היו". 

דניאלה שלו מוסיפה : "מהו אותו דבר חמקמק שמאפיין את דמויותיו של אטר, אותו צל עובר? – אולי זאת האמורפיות של הצורות, אולי התחושה שאף דמות לא עשויה עד הסוף, שכולן מופשטות ונטולות פרטים; מין גולם שטרם קם על יוצרו. הדמויות היחידאיות, שאף אחת מהן אינה עותק של חברתה ושלמותן טמונה בחוסר השלמות שלהן, נוצרו בלי תבנית ובלי שכפול, בחיתוך ידני וכמעט תמיד בעזרת פטיש, אזמל ומבער. 

אלה מהן השטוחות על הרצפה מנסות להתרומם ונראות בשלבים שונים של התהוות. כאילו באו מן העפר, והן בדרכן להיות יצור אנושי, עוד בטרם היווצרות הפרטים האישיים והזהות המסוימת. דמויות, שיכולות להיות כל אדם ובאופן מסוים גם בכל זמן. דמויות נבראות, שכמו מתמלאות חיים לנגד עיניו של הצופה – קשות וכבדות ובו־בזמן גמישות ורכות למראה.

שני קירות במרכז החלל שחזיתם צבועה זהב מקדמים את פני המבקרים בתערוכה. הבחירה בזהב, המייצג איזה סדר שמימי, מכוונת לרעיון הנצחיות ונושאת בחובה משמעויות של טוהר, שלמות ואלוהיות. אך מרגע שעוברים אל מאחורי הקירות האלה, נראה שעומדים בשערי הגיהינום. שתי שורות של דמויות תלויות על אנקולים, כמו בשר שחוט בבית המטבחיים. דמויות התלויות מראשן, מצווארן, מכף רגלן נתלות, נאחזות זו בזו, משוועות להצלה. המעבר ביניהן מעורר חרדה, טורד מנוחה ומעורר מחשבות על חיינו הארעיים, על נזילות הזמן, על הקיום לצד אובדן וחסר, על זיכרון ושכחה, חיים ומוות. העבודות בתערוכה עוסקות בסוגיות אוניברסאליות ובשאלות קיומיות. הן נוגעות באדם המחפש משמעות". 

"כצל עובר" בית האומנים בראשון לציון, רח' גבעתי 17, פתיחה במוצ"ש 13 בנובמבר 2021 בשעה 19:00. נעילה: 4.12.21