בשנים האחרונות קליפים מוזיקליים עלו כמה וכמה רמות כצורה אמנותית העומדת בפני עצמה. יותר מאי פעם, אנו רואים להקות שמנצלות את הפלטפורמה כדי להציג פן אמנותי אחר שלא סתם ילווה את השיר ברקע אלא יותיר חותם כשלעצמו, כשיותר ויותר מהם בוחרים גם להשמיע עמדות חברתיות ופוליטיות. שלבו את המגמה הזו עם העלייה הרמה במודעות לתקיפות מיניות על שלל צורותיהן, וקבלו כר פורה ליצירה מחאתית ומטלטלת. למרות כל זה, שום דבר לא הכין אותנו למשהו מצמרר וחזק כמו הקליפ החדש של להקת "הזאבות".

בשיר "בואו הביתה", מתוך אלבומן החדש של הזאבות שעתיד לצאת בקרוב, סולנית הלהקה יפעת בלסיאנו בחרה לעסוק באחד הנושאים הקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת – אונס בתוך המשפחה. "הזאבות מספרות את סיפורה של ילדה שבכל לילה דלת חדרה נפתחת בזמן ששאר האחים ישנים", היא מספרת. "בפתח ניצב אב המשפחה, שמוכיח שמפלצות לפעמים קיימות, ולא רק מתחת למיטה. זה סיפור על האמא שמתקשה להאמין לסיוט שהבת הגדולה שלה מתארת או אולי חולמת – הרי זה לא הגבר שאיתו היא התחתנה".

פזמון השיר מתבסס על שיר הילדים "ברווזים ברווזים" ועושה בו שימוש מעוות וחריף, שמעביר היטב את המצב הנורא אליו נקלעות ילדות שנופלות קורבן למקרי אונס במשפחה. "ואמא תמיד לה אמרה / שהיא יכולה לספר לה הכל / אז למה עכשיו היא לא מאמינה / למה עכשיו זה רק הדמיון", בלסיאנו שרה. "ובלילה הדלת נפתחת / שנייה אחרי שכולם נרדמים / היא כבר יודעת מה לעשות / ואיך לא להעיר את הקטנים".

המילים המצמררות האלו מוגשות על רקע גיטרות זועמות ותופים רועמים בקולה הטעון והפוצע של בלסיאנו, בעוד שהקליפ מעניק לצמרמורות הללו נופך אינטנסיבי אף יותר. דמותה האבודה של הנערה בקליפ מתערבלת בין דימויים קשים של חנק ובשר, אשר הופך את כל העניין לקשה מאוד לעיכול.

הזאבות

הזאבות. צילום: איתן בן נון

לא סתם בחרו בנות הלהקה להתעסק בנושא כואב כל כך. לאחר שהכירו בתיכון בשנות ה-2000 וניגנו יחד בקונסרבטוריון שכונתי בחולון (וקראו ללהקה על שם אב הבית של המקום, זאב, אשר שמר את חזרותיהן בסוד בתנאי שהלהקה תיקרא על שמו), בארבע השנים האחרונות הן הוציאו שני מיני אלבומים שעוסקים כולם בזווית הנשית של מערכות יחסים, מיניות, יחסי הכוחות בין נשים לגברים בחברה שלנו וכן גם בפחדים שמלווים כל אישה כשהיא הולכת לבדה ברחוב – כך שנושא התקיפות המיניות אינו זר להן. בשנה שעברה סולנית הלהקה עמדה בראש המאבק כנגד הדרת נשים באוניברסיטת בר אילן, לאחר שלא הורשתה לשיר בטקס יום השואה בגין איסור ההלכה ל"קול באישה ערווה".

ואמנם, למרות המגמות הקיימות בחברה והמודעות העולה לנושאים הללו, זה רחוק מלהיות מובן מאליו לכתוב שיר על נושא טעון כמו אונס במשפחה. כנגד הזרם המרכזי המעדיף להתעסק בפאן ובאסקפיזם, הזאבות נדרשו לגייס הרבה אומץ כדי לא סתם לומר את הדברים הקשים האלו בפרצוף, אלא ממש לזעוק אותם. ולא רק מילולית. לנו נותר רק להקשיב.

הזאבות הן: 

יפעת בלסיאנו - שירה וגיטרה

מורן סרנגה - גיטרה

מורן מנגד - בס

שירן פרנקו - תופים

בואו הביתה

מילים ולחן: יפעת בלסיאנו

הפקה מוסיקלית: נדב פרסר

צילום עטיפה: איתן בן נון

 

היא לא חשבה שהיא צריכה להגיד

ואולי לא לימדו אותה נכון

אבל כשהגוף רוצה להסכים

הוא לא נשען כולו לאחור

 

ואמא תמיד לה אמרה

שהיא יכולה לספר לה הכל

אז למה עכשיו היא לא מאמינה

למה עכשיו זה רק הדמיון

 

ילדות ילדות בואו הביתה

בואו לאכול

בואו לשתות

הזאב יטרוף אתכן

 

אולי זה בגלל שהיא הגדולה

במשפחה עם הרבה אחים

תמיד אמרו לה להיות הבוגרת

כי זה בית עם הרבה צרכים

 

ובלילה הדלת נפתחת

שנייה אחרי שכולם נרדמים

היא כבר יודעת מה לעשות

ואיך לא להעיר את הקטנים????

 

ילדות ילדות בואו הביתה

בואו לאכול

בואו לשתות

הזאב יטרוף אתכן