"כי להיות שלך זה נותן לי כוח"-שרה בקולה האיתן שירה גבריאלוב בסינגל השני שהיא מוציאה בימים אלו לרדיו מתוך אלבום בסגנון פופ קצבי ים תיכוני שעתיד לראות אור בקיץ.

גבריאלוב, בתו של מיקי גבריאלוב, זו שפרצה לחיינו בגיל צעיר עם השיר "הבוקר יאיר" ועזבה את ישראל בגיל 18 כדי לעשות מוזיקה בלונדון, כבר לא ילדה יותר. היא בת 28, מתגוררת כיום בלוס אנג'לס יחד עם בעלה הטרי וכבר הספיקה לקנות לעצמה שם בינלאומי.

בימים אלו היא בחופשת מולדת ואפשר סוף סוף לראות אותה על הבמות. היא מודה שהסינגל החדש הוא מעין "הודאה פומבית" - הביחד הוא סוד כוחה. "להיות שייכת למשהו, למישהו, נותן לי כוח וזה לאו דווקא אומר להיות שייכת לגבר. אני ילדה של המשפחה שלי ואני זוקפת את המקום הטוב בו אני נמצאת היום לזכות הוריי ומשפחתי שעטפו אותי גם כשנדדתי ברחבי אירופה עם היצירה שלי".

למה בעצם עזבת?

"כי היה ביקוש ועניין ליצירה שלי וגם כי אני עצמי רציתי לבדוק מה קורה שמה בחוץ. בגיל 15 התחלתי לעשות מוסיקה וכל הזמן היכה בי מבפנים הרצון העז למצוא את הוויס שלי, את עצמי כאינדיבידואל. בהתחלה ניסיתי ליצור בפאריז ואז בלוס אנג'לס. יצרתי בעיקר באנגלית".

למה באנגלית כששפת האם היא עברית?

"אמא דיברה איתי רק אנגלית כשהייתי ילדה והשרישה בי את המוסיקה האמריקאית ואבא חשף אותי לכיוונים מאוד רחבים של כל סוגי המוסיקה. שמענו המון דברים ותמיד עושר מבחינת ז'אנרים מוסיקליים. זה לא שיותר קל לי באנגלית כמו שהשפה מתנגנת לי יותר. זה גם תלוי כמובן בשיר ובתוכן שלו. פולק, בלוז או ג'ז מתנגן לי יותר נכון באנגלית. יכול להיות בגלל שעוד לא מצאתי את כיוון הבלוז והפולק בעברית. השירים בעברית שיוצאים לי הם יותר פופ או רוק ים תיכוני".

המוסיקה הים תיכונית מזוהה יותר עם יצירתו של אביך.

"נכון. אני מקשיבה לאבא שלי כל הזמן, זה עושה לי טוב ומרגיע אותי בעיקר כשאני בחו"ל וגם המוסיקה הטורקית מחזירה אותי הביתה".

שירה גבריאלוב. צילום: יוסי שמריק ואולי שמריק

שירה גבריאלוב. צילום: יוסי שמריק ואולי שמריק, knotably

נדמה שאת נמלטת מישראל לאורך כל הקריירה, מדוע?

"אני לאו דווקא בורחת. אני משוגעת על הארץ, פשוט אינטואיטיבית, הכתיבה שלי הייתה ברובה באנגלית ובחו"ל פתחו לי דלתות שלא פתחו לי בארץ. בעלי הוא ישראלי ואנחנו מדברים  בינינו רק אנגלית, גם רוב חבריי בחו"ל הם ישראליים".

יש מחשבות לחזור ארצה?

"כן, בשנתיים האחרונות, בעיקר כי אני מתגעגעת ורוצה להיות קרובה להורים".

מחיר ההצלחה

היא למדה פסנתר וגיטרה והתחילה להופיע על במות בגיל 6. בשנת 2007 הוציאה חברת התקליטים הליקון את אלבום הבכורה שלה, "שירה גבריאלוב", שקודם באמצעות חברת סלקום והכניס את גבריאלוב לרשימת  האמנים הראשונים בישראל שקיבלו חסות מחברת תקשורת סלולרית. השיר "הבוקר יאיר" חרש את הרדיו והגיע למקום הראשון במצעד השירים בגלגלצ. ביולי 2007 יצא הסינגל השני "תגיד לי למה" ובאותה השנה החלה גבריאלוב ללמוד בבית הספר רימון.

ב-2008 החלה לעבוד בלונדון על אלבום חדש שיועד להפצה בינלאומית. את הסינגל הראשון מתוך האלבום הזה "Crazy", אחראים המפיקים של קיילי מינו והוא זכה להצלחה רבה, הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים הישראלי ואף נכלל באוספים שונים שהופצו באירופה ובמזרח הרחוק. גם הסינגל השני שנקרא "Vision Clear", התקבל בהתלהבות וגבריאלוב זכתה לעבוד עם מפיקים מובילים ואמנים בינלאומיים. בשנת 2013 הגיעה למסך הקטן במסגרת תכנית הריאליטי "אמריקן איידול" בניו יורק. היא זכתה להערכה רבה מכל ארבעת השופטים שמיהרו להעביר אותה לשלב הבא אולם הדיחו אותה שבוע לאחר מכן.

אבל להצלחה הבינלאומית ולנדודים בחו"ל בגיל צעיר ללא תמיכה גבו ממנה מחיר נפשי כבד. בגיל 18 היא הגיעה לפריז ותחושות הבדידות והניכור היו קשים מנשוא. היא שקעה בדיכאון וירדה במשקל בצורה דראסטית. ההורים ניסו לתמוך בה טלפונית. היא נהגה להתקשר אליהם ולאכול יחד איתם בטלפון ונעזרה במקביל במרכזים פרטיים המטפלים באנורקסיה אולם ללא הועיל. בלית ברירה, כשהיא כולה עור ועצמות ומתעלפת תכופות חזרה ארצה ואושפזה במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר. גם האשפוז הזה לא עזר.

"לא החזקתי מעמד. נבהלתי ממה שראיתי וחוויתי שם ועם כל המצוקה שלי לא יכולתי להיות שם יותר משבוע". היא משחזרת יותר בכעס מאשר בכאב, "הגעתי לחדר טראומה בו שהו עוד בחורות במצבי הקשה, וגם כמה בחורים... זה היה בשבילי שוק כי לא ידעתי שזה מה שקורה שמה בחוץ. חשבתי שאני היחידה שסובלת ברמה הזאת. הידיעה שאני לא לבד עזרה לי אבל היו כל כך הרבה צדדים שליליים לאשפוז הזה. היו מאושפזים אחרים שניסו ללמד אותי טריקים לירידה נוספת במשקל. הייתי המומה ממה שהולך שם. אחרי כמה ימים החלטתי לעזוב פשוט כי לא הייתי מסוגלת להישאר. הרגשתי שכלאו אותי ושלקחו ממני את יכולת הביטוי. זה היה יותר מדי משטר צבאי ומאורגן- קמים, אוכלים, שעתיים בהשגחה... וככה שוב ושוב".

בסוף היא הצליחה להשתקם לבד. "המוזיקה הצילה אותי", היא אומרת, "היא והתחושה שאני לא לבד, אלא ביחד, והביחד הזה - מחברים ועד משפחה -  נותן לי להרגיש חזקה יותר. כשאנשים מאמינים בך זה נותן לך כוח. אני מרגישה שהצלחתי לעשות שינוי מהותי אצלי בראש, שאני לא חושבת יותר קלוריות או מחשבנת לעצמי מה אני מכניסה לפה. כי זה לא בא מהמקום הזה".

שירה גבריאלוב. צילום: יוסי שמריק ואולי שמריק

שירה גבריאלוב. צילום: יוסי שמריק ואולי שמריק, knotably

גבריאלוב אולי המשיכה הלאה אבל יש לה בטן מלאה על הטיפול בהפרעות אכילה בישראל. "אני לא יודעת יותר מדי על הטיפול שניתן בחו"ל, אני לא מעורה מספיק בתחום, אבל בארץ אני חושבת שאין מספיק יחס אישי ומענה אינדיבידואלי לכל אחד מהמטופלים. יכול להיות שהיום זה יותר טוב אבל עדיין זה לא מספיק. חבל שהרשויות לא מבינות עד כמה כל אחת ואחד שמגיע לזה מחזיק בסיפור שונה ומצריך טיפול ומגע אחר. עד היום אני בקשר עם בנות שנפלו בין הכיסאות, צעירות חולות ואין להן מענה, ואני מדברת על עשרות שמתקשרות אלי ואני מנסה לעזור להן בהתנדבות, בין אם לשלוח אותן לרופא או להביא אותן להופעה או ללמוד קלידים. כל דבר שעשוי לעזור".

מאוזנת יותר

"פעם הצורך שלי להשמיע קול, להקליט כל שיר שאני מוציאה היה בעוצמות מוטרפות ומטורפות", היא מודה, "היום קצת יותר נרגעתי. אני מסננת מה אני רוצה לחשוף באיזה שיר. היום גם היצירה הפכה ליותר מתונה ומאוזנת".

וכן גם לגבריאלוב שבסה"כ חובקה ע"י הפלייליסטים הן של גלגלצ והן של תחנות אחרונות יש ביקורת על אותם פלייליסטים: "הפלייליסט בארץ קשוח. לא תמיד הם מחליטים נכון, הרבה פעמים הם מפספסים דברים. אני מכירה אומנים צעירים שאין להם פלטפורמות להתבטא בהם וזה חבל. אולי צריך יותר מפלטפורמה אחת כמו גלגלצ. אולי צריך תחנת רדיו או תכנית שתוקדש רק ליוצרים צעירים מוכשרים שטרם נשמעו".

***

שירה גבריאלוב תופיע מחר 4/4 במועדון האזור בתל אביב בשעה 20:30