בימים האחרונים מתנגן לי בראש שיר ילדים בשם ״עולם הפוך״. השיר מדבר על עולם הפוך שבו החוקים הפוכים, שבו דגים יכולים לשחות בחול, פרות מטילות המון ביצים ויערות שלא צומחים בהם בכלל עצים. חמוד סך הכל. אבל הסיבה להתנגנות הבלתי פוסקת של הביטוי ׳עולם הפוך׳ בתוך המוח שלי, לצערי, הרבה פחות חמודה.

רק בחודש האחרון - ארצות הברית ביטלה את הזכות הטבעית של כל אישה על גופה, שני אנשים נהרגו וחמישה עשר נפצעו בפיגוע להט"בופובי באוסלו. ומארגני אירועי הגאווה בירושלים ובנתיבות קיבלו איומים ממשיים על חייהם. ואם זה לא מספיק  גם המצב באוקראינה הולך ומחמיר והעולם שותק מנגד, התקיים חשש ממשי לחיי ישראלים באיסטנבול, התקיימה רעידת אדמה באפגניסטן גבתה למעלה מ1000 קורבנות ולא מתחולל סיוע רציני ו-19  ילדים נרצחו בדם קר במסע ירי בבית ספר יסודי בטקסס, ארה״ב. ורק הבוקר התבשרנו על שחרורו של אלון קסטיאל, שתקף ללא נשמה עשרות נשים בשל מאווייו המפלצתיים.

מיקה בן שאול. צילום גיל חיון

כיום אני מזדהה כאישה להטב״קית גאה. כיום אני כותבת על כך, משוררת על כך בהופעות שלי, ומתראיינת על כך בכל הזדמנות. כיום אני לא מפספסת את המצעדים, דואגת להגיע לאירועים מהותיים ומשמיעה קולי במגוון ערוצי אקטיביזם. אבל זה ממש לא תמיד היה המצב. תמיד הרגשתי חריגה. לא ידעתי לשים את האצבע על מה בדיוק הפריד אותי כל כך מיתר העולם, אבל חייתי בתוכי עם מפלצת בושה שרק הלכה והתעצמה וקילפה אותי מבפנים עם התבגרותי. כשהבנתי שבנים לא ממש מעניינים אותי, בעוד חברותיי לכיתה צחקקו והחליפו מבטים עם הנערים, עדיין לא באמת נפל לי האסימון. הבנתי את זה רק שנים אחרי, כשכבר הייתי חבולת דייטים כושלים עם גברים שעניינו אותי כקליפת השום - ופגשתי אותה. את האישה הראשונה שנכנסה לי ללב. 

הייתי בת 21, חיילת צהובה בקבע, רס״פית מכובדת בבסיס ״חוות השומר״ - והרגשתי שמצאתי את מקומי. אז עוד הייתי צעירה ואידיאליסטית (עליתי לארץ מקליפורניה ספציפית על מנת להתגייס לצה״ל), ובניתי לי בראש עתיד מרשים שכלל לימודי משחק, פריצה מטורפת בעולם התיאטרון, וכמובן - בעל, ילדים, כלב או שניים, דשא וגדר לבנה. הכל היה כל כך ברור - עד שהיא הגיעה. והיא הגיעה. כמו צונמי של רגשות, היא הגיעה. כמו התגלות שמימית, כמו הארה, כמו לופ אינסופי ברכבת ההרים הכי מפחידה בעולם - היא הגיעה. לראשונה בחיי, חשתי מהי אהבה. הלוואי והייתי יכולה להגיד שזה בא לי בקלות. הלוואי והייתי יכולה להגיד שתמיד זה נראה לי טבעי, שחיבקתי את הנערה שהייתי ושהייתי לטובתה.

אך ההיפך היה הנכון.

"הייתי אכזרית עד בלי די כלפי עצמי": מיקה בן שאול. צילום: גיל חיון

. את המילים ׳לסבית׳ או ׳ביסית׳ פחדתי להגות או לכתוב. את בת הזוג האהובה, משכתי איתי עמוק אל תוך ארון של אשמה ובושה. התרחקתי מחבריי ומבני משפחתי. שיקרתי לכל העולם. ׳רק שלא אהיה כזאת.׳ התפללתי כל לילה. אלוהים. תן לזה להיות רק שלב. אני לא חושבת שיצאתי מארון הבושה עד שנים אחרי, כשחוויתי לראשונה התקף מאניה. באפיזודה מטורללת לחלוטין, אחרי, כאמור, שנים של מלחמות פנימיות - יצאתי מדעתי. נסעתי להפיץ אהבה בדרך מאוד לא פרקטית במיון תל השומר - ושקעתי לדיכאון עמוק של חודשים ארוכים ועצובים. כשהתפרצה לי מחלת נפש - הכל התגמד. הייתי אז בשיא השנה השלישית ללימודי המשחק ב״בית צבי״ ותוכניותיי לככב בהבימה נגדעו בשל מצבי הנפשי, שרעד זמן רב גם לאחר ההתפרצות הראשונית. במקום לגשת לאודישנים, גירדתי את עצמי יום יום למשרה מינימלית בחנות סבונים שהתחלתי לעבוד בה, פשוט כי רציתי סביבי ריח טוב ושיניחו לי לנפשי. 

 

אבל עוד משהו קרה בעקבות ההתקף הזה. כבר לא היה לי אכפת. לא היה לי אכפת כבר מה אני. כל כך התעייפתי מהסיבוב הזה בגיהינום השיגעון - שהדבר האחרון שעניין אותי הוא מה אחרים יגידו. כשהבנתי שזכיתי שוב בזכות לחבר משפטים באופן הגיוני בתוך הראש שלי, כבר לא היה לי אכפת להיות לסבית. כבר לא היה לי אכפת להיות גם חד קרן באותו שלב. פשוט רציתי לחיות.

אז למה ״עולם הפוך״ מתנגן לי בראש? כי בעולם ישר - אף ילדה או ילד לא שונאים את עצמם בכלל ובטח שלא בעקבות נטייה מינית. בעולם ישר - אף הורה לא זורק את הילד שלו מהבית בעקבות סוג אחר של אהבה. בעולם ישר - הנושא בכלל לא עולה לדיון של בעד או נגד, כי כל אדם מתעסק בשפע הפרטי שלו. בעולם מתוקן - אולי לא הייתה מתפרצת לי מחלת נפש - כי אולי לא הייתי נאלצת להדחיק כל כך עמוק את מה שטבעי ללב שלי. בעולם של אור לא הייתי צריכה להתווכח עם אנשים על זכותי הטבעית לאהוב, להקים בית כרצוני, בדרכי ובהתאם לנפשי. בעולם ישר - לא הייתי צריכה להביס את עצמי.

"לכי תסבירי לעצמך שאת בסדר
כשאפילו המדינה שלך
מחוקקת חוקים כנגדך וכנגד אהבתך
כשחלק נכבד מן האנשים
חושב שאת סוטה
יציאה לא מוצלחת של הטבע
שסופה
לא להתרבות
איך אני, בהנחה שיבוא יום ואהיה אמא, אסביר לבתי שהיא ראוייה לאהבה חסרת תנאים, בדיוק כמו כולם, כשבפועל- המדינה מגדירה אותה כפחותה? המדינה לא באמת מאפשרת לה להקים תא משפחתי. המדינה לא מאפשרת לה להיות אזרחית שווה.
אבל עזבו אותי בלבד
איך הדורות הבאים יתנקו מהטראומות שלנו
מן הדיעות הקדומות
ומן הפחד המשתק
אם לא נתחיל לחשב מסלול מחדש?"

כמו כן - בעולם ישר - הלב פועל ישר.

בעולם ישר - אדם שרצח נפשות רבות באונס - מקבל את שמגיע לו ולא מקבל שחרור מוקדם בשל ״התנהגות טובה״. בעולם ישר - מותר לאישה לבחור מה נכון לה ומתי ברצונה וביכולתה להביא ילדים לעולם. בעולם ישר - אף אחד לא נרצח בשל צבעי ליבו, אמונתו, או ראיית עולמו.

אני לא חושבת שצריך להיות להטב״קי כדי לחוות חריגות. החברה שלנו מקדשת את הנורמטיבי, את מודל היופי האחד, את הדרך אחת והנכונה לחיות. אני בטוחה שגם את חווית את התחושה המכווצת הזו שמושכת אותך בבטן ואומרת לך ״תתחבאי, את פשוט לא ראויה.״ אני בטוחה שגם אתה הרגשת לא פעם שאם הרגשות האמיתיים שלך יצאו החוצה, דינך להיות בודד ומוזר. זהו טבע האדם - לחוש פגיע. אל לנו להתכחש לזה, אבל אנחנו מוכרחים להתחיל לנסות לנהוג ביותר עדינות וחמלה. עם עצמינו קודם כל, כי אי אפשר להשקות שום דבר ממקום נובל. ואז עם העולם.  אני סבורה שאם נקפיד להתבונן יותר, להקשיב יותר, ולתת יותר זכות קדימה - צפויות לנו חוויות מופלאות עוד בגילגול הזה. אבל הבחירה היא שלנו.

אבל לא באתי לדכא. כל כך התעייפתי מן המלחמות, מלזעוק את זכויותיי, מלהשמיע למי שלא מעוניין לשמוע. אז אני מדברת ישירות. אליך - את, אתה - שמוכנים להקשיב. אם אכן הגעת עד כאן וקראת ושמעת את הקרביים שלי, אני כבר מודה לך. גם אם נטיותיך אחרות משלי, גם אם דעותיך שונות משלי, גם אם תפיסות עולמנו שונות בתכלית - אני מודה לך. אז אמא יקרה - חבקי את בנך ההומו. אח יקר - היה עדין עם אחותך הטרנסית. חבר בעבודה - תכבד את גבולותיה של מכרתך הלסבית. בוסית - אל תמחקי את זהותו של הביסי.

"ןאת שהולכת ברחוב
הרגישי בטוחה
ואתה שיש לו בחירה
השרה ביטחון
וביחד
אולי נוכל
לעזור למציאות העגומה הזו
להתרומם לאט לאט
ולנשום."

בואו ניישר את העולם ההפוך הזה

המשוררת והשחקנית מיקה בן שאול משיקה מופע חדש – "שרות שירי מיקה" בזאפה מידטאון ת"א.

ביום שני ה- 15.8 בשעה 22:00

אורחות מיוחדות: מגי אזרזר,  שיר אמליח, מיטל מיכאלי, עדי אברהמי וטלשה.