העונה החדשה של הריאליטי "הכוכב הבא" יצאה לדרך בצמד פרקי פתיחה שהביאו אלינו זמרות וזמרים חדשים שינסו לסיים את העונה עם מיליון שקלים להתנעת הקריירה המוזיקלית שלהם, ובשולחן שופטים ארוך ומחודש. אל אסף אמדורסקי, קרן פלס, איתי לוי, שירי מימון ונינט טייב הצטרף רן דנקר, שעבר מהמתחרה "אקס פקטור" והתאחד עם האקסית המיתולוגית נינט- שהתאחדה בעצמה בעונה שעברה עם הנמסיס המיתולוגית שירי, ובקיצור- מסיבה. אבל היי, זו מסיבה שוויונית, והרכב שופטים מאוזן מגדרית זה כבר בונוס.

הפרקים חדשים אבל הפורמט אותו פורמט, ובין בליל המתמודדים ששרו יפה, לאלו שבלטו והדהימו אותי בגרונם, בלטה אליי דווקא השופטת שירי מימון. לא היה זה הלבוש הצעיר עד כדי ילדותי שהיא הולבשה בו, שזכה להרבה דאחקות ברשת, וגם לא הניסיון להשוות את עצמה, ולא בפעם הראשונה, לביונסה. אלא היה זה בעיקר הרגל מגונה שהיא נושאת עימה לתפקיד השופטת עוד מימיה כשופטת ב"אקס פקטור". אני מדברת כמובן על הקטע שלה לשיר ממש שנייה לפני שהמתמודד או המתמודדת עולים לשיר.

ההשוואה לביונסה, והממים ברשת. צילום מסך מעמוד האינסטגרם של משפיען הרשת נדיר אליהו

גם בעונות הקודמות האישיו הזה של מימון דובר ברשת, ובעיקר הצטייר כקטע מרושע וגאוותני, ואפילו כחוסר סולידריות ופרגון. הרגע הזה שהמתמודדים עומדים ברגע המלחיץ ביותר שלהם, ודווקא אז בוחרת הזמרת עם הקול המושלם להפגין את יכולות השירה שלה, קרה פעם אחר פעם והצופים בבית הבחינו בו וקטלגו אותו כניסיון נואש לקבלת תשומת לב ומחמאות מצידה. והאמת היא, שגם אני חשבתי ככה לאורך הרבה מאוד זמן, עד שראיתי את השופטת שיושבת לידה וזה הכה בי- הרצון הזה להוכיח כל הזמן שהיא שרה יפה, גם על חשבון הורדת הביטחון של המתמודדים והמתמודדות, ככל הנראה מגיע בגלל אותו גמר בניצנים בשנת 2003.

זה לא הפעם הראשונה ששירי סופג ביקורת על התנהלותה כשופטת, ובעונות הקודמות היו כלפיה אפילו טענות לגזענות כאשר כינתה את המוזיקה של הראפר אופק אדנק, שהגיע לאודישן, כמוזיקה שמבזה נשים, ובפרק שלאחר מכן כשהופיע דודו פארוק, שידוע בטקסטים המבזים שלו, אמרה בהתלהבות שהיא "חולה עליו". אך הביקורת שהיא סופגת על הנוהג לפצוח בשיר בכל הזדמנות היא משהו שחוזר על עצמו מהרגע הפכה שופטת, ודווקא כשרואים את שירי לצד נינט אפשר להבחין בקלות כי מדובר בחוסר ביטחון שמוקרן ממנה. בזמן שנינט מפגינה קור רוח מקצועי, ולא פעם היא אפילו מתביישת לשיר, שירי עושה בדיוק ההפך ומפגינה פיצוי יתר. היה זה רגע אחד קטן שהסגיר את זה, כשנינט ורן העלו זכרונות מימי השיר שלנו. אז מימון הרגישה צורך להזכיר את העובדה שכמעט כיכבה בתכנית בתפקיד נועה שחר, וסיפרה איך באודישן ביקשו ממנה לשחק את הסצנה בה נועה שחר סוטרת לנינט. קצת הבנתי למה בחרו בסוף באפרת בוימולד לתפקיד כי בזמן שסיפרה, שירי הפגינה עבודת משחק גרועה למדי כשניסתה להסתיר את ההתלהבות מאותו רגע שהייתה צריכה לסטור לנינט, גם אם רק בשביל אודישן. חדי ההבחנה שמו לב לחיוך שברח שם מבין שפתיה.

אתם בטח חושבים שאני מגזימה, ושאני מכניסה קאט פייט למקום שהוא כבר איננו, אך לא מדובר בקאט פייט, לטעמי. מדובר בפצע "המקום השני" שעדיין נשאר פתוח, לפחות כך ניכר על שולחן השופטים. הפצע הזה הוא כנראה הסיבה שבגללה שירי ממשיכה פעם אחרי פעם לנסות להפגין את יכולות השירה שלה, למרות שהיא לא עומדת בשום אודישן, והקריירה המוזיקלית שלה כבר מזמן נושאת פירות. החסך שלה, או יותר נכון לומר- הרצון שלה להוכיח, בולט בעיקר לאור העובדה שאף אחד מהשופטים לא עושה זאת, ודאי לא בתדירות שעושה זאת שירי. השופטים שלצידה יהיו חברים טובים אם רק ילחשו לה "שירי, את לא באודישן. כולנו יודעים שאת שרה מושלם."

ולרגע אחד קצת ריחמתי עליה, ורציתי לחבק ולהזכיר לה שהיא יושבת בשולחן השופטים בזכות ולא בחסד. היא יושבת שם כי בין אם נתחבר לסגנון שלה או לא לשירי יש חתיכת קריירה וקול שמיימי. אם הייתי יכולה להעביר לה מסר אחד הייתי מזכירה לה שעברו כמעט 20 שנה מאותו גמר בניצנים, והיא הוכיחה כבר מעל ומעבר שהיא יודעת לשיר. אין שום צורך לעשות זאת בכל פעם שמתמודד או מתמודדת בוחרים לשיר שיר שמשתייך לז'אנר שהיא שרה, ובטח לא להפגין בפני כל הקהל, והמתמודד/ת הלחוצים כמה יפה וללא פגמים היא יכולה לשיר אותו.