סטטיק ובן אל – ברוך שפטרנו מעונשם של הצמד
רמי ברגר, אב לשלושה, מברך על התפרקות הצמד ומסביר למה השירים שלהם היו הרסניים, לא פחות, לחברה ובעיקר לילדים והילדות שלנו. "אומרים שהתוכן הוא המלך? זה נכון. ובמקרה הזה, המלך הוא עירום". דעה
נתחיל מהשורה התחתונה: לא קל להיות אבא לבנות – ועל אחת כמה וכמה, אבא מודע. בתוך בני-מיני אני חי, עיניי פקוחות, אני רואה היטב, שם לב ושומע. נער הייתי וגם בגרתי. אני יודע היטב איך כבר מגיל צעיר, בנים, נערים, מדברים על "בנות". כיצד מתגלגל ה"שיח" שלהם על יחסים, על מין ומיניות כבר מגיל מוקדם. אני גם יודע וזוכר היטב שמי שלא מדבר כמו שהוא אמור לדבר – מקומו בסולם החברתי אמור להיפגע. אני זוכר טוב-טוב את השיחות ה"גבריות" השוביניסטיות, המזלזלות והמיזוגיניות שכבר בגיל מאוד צעיר, הרגשתי שאינני מתחבר אליהם.
באינסטגרם שלנו כבר ביקרתם? לחצו כאן לעמוד שלנו!
ואני מניח שאינני היחיד. ואם יש שם עוד כמוני, ובטוח שישנם, אני מקווה שהם הפכו לאבות מכבדים, כפי שהיו נערים מכבדים. אני מקווה שהם הצליחו להנחיל בבניהם או בנותיהן, את הערכים שהיינו צריכים להתאמץ לייצר לעצמנו, מול לחץ חברתי גובר, תרבות מסלילה ובניגוד להיום גם חוסר מודעות וחוסר סבלנות לתרבות של שוויון בין המינים. בעוד שהשיח מתרכז, ובצדק, בקושי של ילדות, נערות ונשים לתפקד בתרבות שמגיל מאוד צעיר מכוונת אותן להיות קטנות יותר, שבירות יותר, ורודות יותר ומוצלחות פחות. אני יכול לומר שלפחות אז (ובטח גם היום) אני יכול לומר שגם להיות ילד, נער וגבר שמסרב להיכנע לתפיסות האלו כלפי נערות ונשים, היה לא פשוט.
View this post on Instagram
שלום ולא להתראות
לאנשים לא פעם קשה לעשות את החיבור, אבל אני אעשה אותו: בעיני, מנקודת מבט של אבא, שמבין את החשיבות של קידום שוויון מגדרי ומניעת הסללה ואפליה מגיל צעיר, אני וחברי צריכים לשמוח על ההתפרקות של "סטטיק" ובן אל שהסעירה את המדינה בסוף השבוע האחרון. כן, לשמוח. בואו נאמר את האמת - אנחנו לרוב לא רוצים/ות להעמיק. גידול ילדים הוא דבר מורכב, יש לנו עבודה, קריירה, זוגיות לתחזק – וזה עוד לפני המציאות הלא פשוטה שאנחנו חיים בה: אחרי קורונה, ובתוך עולם שגולש למיתון וחוסר יציבות גלובלית. לכן, אנחנו מאוד אוהבים/ות לא "לערבב" בין נושאים שונים, לעשות לעצמנו "חיים קלים" ולייצר הפרדה בין ההעדפות התרבותיות שלנו, האמנות שאנחנו צורכים, המוסיקה שאנו שומעים ושומעות וכל צורת אסקפיזם אחרת לבין חינוך וגידול ילדים.
אך המציאות לא עובדת ככה. מסרים עוברים בצורה מודעת ולא מודעת, במילים, בתמונות ועוד. שימו לב, לא מודעת. הדבר נכון עבור אנשים בוגרים – ועל אחת כמה וכמה עבור הבנים והבנות שלנו. להם ולהן, אין את היכולת לעבד, לסנן, לחשוב בצורה ביקורתית ולייצר מחשבה עצמאית, על עולמות תוכן שאינם מוכרים להם. לצערנו, גם אם אנחנו הורים שעושים עבודה חינוכית ומטמיעים את כל הערכים הנכונים, אנחנו לא חיים בוואקום. בחוץ, ישנה סביבה שאינה סרה למרותנו, חושבת אחרת, מאמינה אחרת ולא תמיד ששה להתחשב. וכך, גם שירים כמו של סטטיק ובן אל, שמיועדים לבני ובנות נוער ומעלה – מגיעים לאוזניהם של ילדים וילדות בני 5. והמשמעות? היא לא פחות מהרסנית. תפיסה מגדרית, תפיסה מינית, תפיסה גופנית, רמת שיח, כל אלו מושפעים על ידי מסרים מודעים ולא מודעים שאנו סופגים. אומרים שהתוכן הוא המלך? זה נכון. ובמקרה הזה, המלך הוא עירום.
נכון, סטטיק ובן-אל היו פורצי דרך עם מה שהביאו לז'אנר הפופ בתרבות המוסיקה הישראלית. הדבר נכון גם ברמת ההפקה ה-ויז'ואלית והכוריאוגרפיה שהם הציגו בקליפים שלהם וגם בכל הנוגע לרמתה של ההפקה המוסיקלית והעיבודים בשירים שלהם. הם אמנם לא הכוכבים הבינלאומיים והמהפכנים המוסיקליים- תרבותיים שמעריציהם מנסים לעשות מהם, אך מה ששלהם – שלהם. אם נוסיף לכל אלו את רמות ההערצה, כמויות ההשמעה, האימפקט על שירים וקליפים שהגיע אחריהם, הם בהחלט יזכרו כפורצי דרך בסצנת המוסיקה הישראלית, אבל התוכן? התוכן משמעותי ממה שאנחנו מרשים לעצמנו לחשוב.
"עוגיות" זה ה-"פרוסה עם שוקולד" החדש
"אולי נזמין לך עוד כוסית, אה?
ואז כנסי לי לסוסיתא"
"אמאלה"/ סטטיק ובן אל
___
"שאומרים עלייה כל מה שאומרים עלייה רק כי זה ברור שהיא בובה
כולם יודעים שלא נגעו בה,
אני טורף היא חלבית כמו תנובה"
"ברבי"/ סטטיק ובן אל
____
"הגוף שלה למבדה הביט בטוקדה יהיה פה אסון,
היא לא מצרפת אז תגידי לי את איך אכלת לי את הקרואסון ?
ההבדל בינך לכל היתר,
בלילות את חוגגת בסתר"
"טודו בום/ סטטיק ובן אל"
_____
"הבנות פה, אין על הבנות פה,
כל אחת בצבע בונא איזה שזופות פה,
חם אז הן שותות פה, כמה הן שותות פה,
עולות המעלות אז הבנות עולות לאוטו (קל)."
"סתם" / סטטיק ובן-אל
_____
"הבנים מראים ת'קוביות
והבנות חמות כמו עוגיות
"קוביות" / סטטיק ובן אל
_____
התוכן מ-ש-נ-ה. כשקוראים את המילים, אי אפשר שלא לתהות – האם למוסיקה טובה אין אחריות מילולית, תכנית, חברתית? את הציטוטים האלו "דגתי" משירים שונים של הצמד חמד הזה. אני אמנם לא רוצה לשפוט את רמת הכתיבה או הגשת התוכן, זה לא הנושא. יחד עם זאת, הפער המהדהד בין איכות הטקסטים והשפה המאוד שטחית ורדודה לבין העובדה שהצמד הזה טירגט בצורה מעולה את קהל היעד שלו – שיווקית ותכנית – לא אומרת עלינו כחברה, דברים טובים מידי.
בואו נתעכב שנייה על המסרים. והמסרים, צריך להבין, יכולים לעצב מציאות. קשה שלא לראות את התפיסה שהשירים מייצרים על נושאים כגון אלכוהול, תרבות מועדונים שהיא פחות ריקודים ויותר "מעגל ציד", מין ומראה חיצוני מושלם כמשהו שהוא הדבר היחיד שחשוב. אבל הכי גרוע, עם נעמיק עוד קצת, זהו החיבור: קשה שלא לשים לב במסרים של השניים האלו איך הכל הולך ומתחבר יחד. הקשר שיש בין כל אלו הוא בלתי נפרד. ההחפצה של נערות ונשים, שקופצות עם הבחור לרכב או לבית לאחר כוס או שתיים, הקוביות שעושות את ההבדל וההשוואות של בנות לעוגיות - שמזכירות לי בצורה מחרידה את ה"פרוסה עם השוקולד" והסטייק של אייל גולן– יוצרות נרטיב מאוד ברור לגבי המקום של כל אחד מאיתנו, גבר או אישה. ההבדל הוא שאצל סטטיק ובן אל האמירות האלו עטופות במוסיקה קצבית, חייכנית, שמשפיעה על השיפוט ומייצרת סלחנות בלתי מובנת. מסך עשן.
תקשיבי לשירים שלי ואומר לך איזו בחורה את צריכה להיות
והמסר ברור: המתבגרת, הצעירה, הבחורה והאישה הנחשקת, היא אותה אחת שרוקדת ומנענעת כאילו אין מחר. ככה אמורות הבנות שלי להתנהג ולהתנהל, כשתהיינה גדולות, אם הן רוצות למלא את תפקידן החברתי שיבטיח להן הצלחה במפגש מול המינים. הן צריכות לזרום, להיות קלילות, לשתות ולתת לגבר לפתות אותן בדרך לרכב או לדירה שלו. והגבר? רצוי שיהיה חתיך, שזוף, ועם קוביות. ראש? עומק? ג'נטלמניות? אלו מילים גסות.
בכמה שירים, אוסף של מילים, מסמנים לנו, מגדירים לנו, מדריכים אותנו, איך כדאי לנו להתנהג, נערים ונערות, גברים ונשים לעתיד, על מנת להצליח ב"משחק החברתי".
ואני מבין חברים וחברות, אני מבין שזה אמור להיות קליל. בסוף, אתם ואתן אמורות בסה"כ לרקוד לפי הקצב. ואולי זה היה נכון, אם המוסיקה הזאת והמסרים שלה היו מגיעים בדיוק לאן שהם צריכים. אבל לדעתי, גם עבור בני ובנות נוער, לכאורה קהל היעד הכי מטורגט – יש פה סל של מסרים שעושים נזק ומגבשים תפיסות מעוותות של המציאות, בגיל קריטי לעיצוב הזהות המינית, תפקידי המינים, החינוך המיני ועוד. אלא שלא רק בני נוער נחשפו אל סטטיק ובן אל, אלא גם ילדים וילדות קטנים וכאן יש בעיה.
והבעיה הזאת היא לא של בנות המין הנשי, ילדות או נערות בלבד. זוהי בעיה גם שלנו, בנים, נערים, גברים.
מגיל צעיר אנחנו סופגים את המסרים העילגים, הריקים, החלקיים האלו על איך הדברים אמורים לעבוד. זוהי הבניית מציאות מגדרית, מינית, פסיכולוגית, בנוגע לתפקידם של המינים. שלנו, שלהם, שלהן, שלכם ושלכן.
בכל הנוגע לאלו, סטטיק ובן אל, היו ויהיו בצד הרע של החתירה לשיוויון מגדרי, חינוך מיני, בריאות פסיכולוגית ודימוי גוף. הנזקים של המילים שלהם, נגעו בהרבה יותר מידי ילדים, ילדות, נערים ונערות בישראל.
גם העובדה שלאורך הזמן, אף כלי תקשורת רציני לא חשב לדבר על ה"מורשת" הפחות חיובית של הזוג המוכשר הזה, היא משהו שחשוב לשים אליו לב ומהווה תעודת עניות לתקשורת הישראלית. יותר מזה – הוא מעלה שאלות באשר למי היא נאמנה ומהם הקשרים שמעצבים את ההתעסקות שלה בנושאים שונים. לא היה צריך לחכות להדלפה של הקלטה אחת צהובה, כדי לדבר על המובן מאליו.
וגם עלינו, ההורים, צריך לדבר:מעט מאוד הורים, אמהות ואבות, טרחו למחות לאורך הדרך על המסרים בשירים של השניים האלו, במה שמהווה עוד עדות לעייפות החומר ורדידות השיח שלרבים מההורים בישראל. הדור שלי. אני לא מדבר אפילו על עידוד חשיבה ביקורתית אלא על הדחקה וחוסר ההתעמקות בהשלכות של תופעות כמו סטטיק ובן אל על ה –WELL BEING והחוסן החברתי והנפשי של הילדים והילדות של כולנו.
אז סטטיק ובן אל סיימו ובעיני טוב שכך. אך פה, לא תם הסיפור. השירים של הצד השני, הנשי, ממשיכים את אותו הכיוון. אנה זק ששיתפה פעולה גם עם הצמד וגם עם עומר אדם במילים מחפיצות לקהילה שלמה- רוסיות , מעבירה מסרים מקולקלים לא פחות והיא לא היחידה.
אי אפשר להפריד בין צלילים למילים. גם אם לא מתעמקים במשמעויות, המסרים עוברים גם עוברים, וסטריאוטיפים מתקבעים, גם אם נדמה לנו שלא. נדרשת אחריות גם מצד אומנים וגם מצד הורים באשר למה מתאים למי. על אחת כמה וכמה בתקופה שבה ערכי שיוויון מגדרי הם משהו שאנחנו עובדים ועובדות עליו כל כך קשה. בסוף, כל הורה נותן לילדיו כלים, ומי שעושה זאת נכון גם מגדל ילדים וילדות שיכולים לברור את המציאות בצורה נכונה. ויחד עם זאת, עלינו לשים לב ולהילחם גם עם הסביבה שאינה בשליטתנו ולהפחית את החשיפה של ילדינו לתכנים שאינם מתאימים. זה עלינו.
כותב הטור רמי ברגר הוא אבא לשלושה ילדים, תאומות בנות 7 וילד בן 3 ואסטרטג חווית משתמש ותוכן מבוססי רגש.