קורין אלאל – זן נדיר שלא מייצרים יותר בישראל
קורין אלאל היתה מוזיקאית ויוצרת פורצת דרך ששינתה את פני המוזיקה הישראלית אבל גם יזמת חברתית קשובה ומחברת. מי ששיריה היו מראות לנפש, לתקופה, ולחלומות, ידעה גם לייצר גשרים בין עולמות ואנשים. לרגל יום האישה הבינלאומי, מעלה תיאטרון הקמארי מחווה לאלאל ששירטטה ביד אומן את הישראליות של כולנו
קורין אלאל כבר לא תהיה בת שבעים. מעיין היצירה הנובע שלה נדם בדצמבר האחרון, חודשים ספורים לפני שהיוצרת האדירה הזו ציינה את הגיל שבשום צורה לא התאים לה. אלאל הייתה צעירה ברוחה, פורצת דרך, מעורה בענייני היום וקשובה, עם שיק שכולו שלה וחיוך ממזרי בעיניים. היא הייתה מהאמנים שכבשו את הבמות בלי לוותר על האמת שלהם, מי שהעזו ללכת בנתיב משלהם גם כשהיה מפותל, גם כשהיה כרוך בהתמודדות עם ביקורת.
סיפור חייה של אלאל הפך למניפסט גלוי מול האתגרים החברתיים בישראל. מילדה בת 8 שעלתה מתוניסיה וניסתה להשתלב בארץ חדשה, לזמרת רקע שמצאה את דרכה לקדמת הבמה רק עשור וחצי אחרי שהחלה לשיר, ממוזיקאית ומלחינה נועזת שלא פחדה לחקור ולהתנסות ועד לאחת הדמויות המשפיעות ברוק הישראלי. היא אף פעם לא הסתפקה בלהיות רק יוצרת – היא תמיד הייתה גם דמות חברתית משמעותית, שמילאה את המוזיקה שלה בתכנים ששיקפו את המאבקים של חייה ושל החברה הישראלית כולה.
במשך עשורים, אלאל הצליחה לשלב את חייה האישיים והעמדות שלה בשיריה – לפעמים בעדינות, לפעמים באופן ישיר. “מותק” נתן קול לחוויית היציאה הפומבית שלה מהארון, אקט אמיץ בתקופה שבה נראות קווירית לא הייתה מובנת מאליה. “זן נדיר” שהפך להמנון של מי שחיפשו את עצמם במקומות לא שגרתיים, “אין לי ארץ אחרת” קיבל משמעות נוספת כששרה אותו בקולה הייחודי, ו״אנטארקטיקה סימל את הנכונות שלה לפרוץ גבולות ולחקור מחוזות חדשים. השירים שלה היו הרבה יותר ממוזיקה – הם היו מראות לנפש, לתקופה, למאבקים ולחלומות. אלאל לא רק שינתה את פני המוזיקה הישראלית, היא שינתה את האופן שבו אמנים מדברים על זהות ושייכות בישראל ודור שלם של יוצרות ויוצרים צעירים רואים בה מודל להשראה.
אבל זה אף פעם לא הייתה רק המוזיקה. אלאל לא פחדה להביע עמדות. היא הופיעה בהפגנות, השתתפה ברבי-שיח, ועמדה על דעתה בשירים ובראיונות. היא נעה תמיד על הקו הדק שבין האישי לציבורי, בין היצירה האמנותית לאחריות החברתית. היא פעלה למען העצמת נשים, להנגשת מוזיקה בפריפריה, וליצירת גשרים בין חלקים שונים של החברה הישראלית.
לפני כשנה פסענו בכפר עזה, היא היתה כאובה מהטיפולים הקשים שעברה, אבל היה אפשר לראות שהכאב הגדול באמת היה בליבה – כשהביטה בחורבן ובהרס. זה היה במסגרת סיור של מכון גשר למנהיגות, בו היינו עמיתות. שנים אחרי שהצטרפה לתכנית של המכון שפעלה לקרב בין מגזרים ובין ישראלים ליהודים בתפוצות, היא נהגה להגיע לכל מפגש, לחפש איך לייצר חיבורים חדשים, להציע יוזמות חברתיות ולהתנדב בפרויקטים שונים.
בשבילנו היא לא היתה ׳המוזיקאית׳ אלא מנהיגה מעוררת השראה וגם חברה שחלקה בנדיבות תובנות וגם כוס בירה או כריך. היא היתה מצחיקה ואותנטית, לא סטארית מרוחקת אלא תמיד בגובה העיניים, שאהבה ודאגה לכל אחד ואחת שהכירה ושלא הכירה.
ההתקרבות שלה לטקסטים יהודיים עזרה לה למצוא שפה משותפת עם דתיים וחרדים, ובכפר עזה ראינו את האישה הקטנה-גדולה הזו, שברירית אך מלאת נחישות, יוצאת משם שוב בתחושת שליחות.
שבועיים לאחר מכן היא כבר הייתה בבארי, באותו דחף מוכר שלה – להרגיש את הכאב של אחרים, לחשוב איך אפשר להביא אור ותקווה. ממש כפי שלקחה על עצמה את היציאה מהארון בגאון, כפי שפעלה למען צעירים ונשים, כך גם הפעם – היא לא שאלה “למה”, אלא “מה עכשיו”.
כך היא הייתה תמיד: מי שידעה להפוך זעזוע לעשייה, כאב לתנועה קדימה. לאורך כל חייה היא בעצם היתה גם יזמת חברתית.
בסוף השבוע הקרוב חברים ויוצרים בוחרים לחגוג את יצירתה, בלעדיה. בערב מחווה שיתקיים בתיאטרון הקאמרי ביום האישה הבינלאומי, שבוע לפני יום הולדתה, יעלו לבמה זמרות וזמרים שישירו את הרוח והעוצמה של אלאל, את מי שסימלה את החופש להיות אישה בדרך שלך, את העוז לשנות ואת הכוח לדבוק בשליחות גם מול קשיים. ביום האישה הבינלאומי, דמותה מזכירה לנו שנשים יוצרות, מובילות ומשנות את פני החברה בדרכים מגוונות ורבות עוצמה, ושהכוח לשנות מצוי בכל אחת מאיתנו. אנחנו נשאר עם השירים והגעגוע.
לרכישת כרטיסים למופע המחווה לקורין אלאל לחצו כאן.
React to WordPress